גוף האדם
גוף האדם, בדומה לאורגניזמים מורכבים אחרים, מכיל עשרות אלפי מיליארדים של תאים[1]. תאים אלה, המהווים את יחידות החיים הבסיסיות, פועלים יחד ובצורה מבוקרת על מנת לקיים את עצמם ואת המערכת הגדולה אליה הם שייכים, גוף האדם. לבד מתאי הגוף השונים, מורכב הגוף מהנוזל החוץ-תאי ומהמשתית החוץ-תאית (extracellular matrix) העשויה מחלבונים שונים (חלקם מחוברים לסוכרים מורכבים) ומינרלים.
תאי הגוף מאורגנים כרקמות שונות - רקמת עצב, רקמת שריר, רקמת חיבור ורקמת אפיתל, המרכיבות את איברי הגוף. ניתן לקבץ איברים שונים למערכות גוף הממלאות תפקידים שונים. תפקידן של מערכות הגוף הוא שימור ההומאוסטזיס בסביבת התאים (בנוזל החוץ-תאי). כך, למשל, מערכת הנשימה מורכבת מפה ואף, מקנה הנשימה והסמפונות ומהריאות. כל אחד מאיברים אלו עשוי הרכב אחר של רקמות תאים. פעולתם המשותפת של איברי מערכת הנשימה מביאה לשמירה על רמה מתאימה של חמצן בנוזל החוץ-תאי ולסילוק רמה עודפת של פחמן דו-חמצני. מערכות גוף אחרות מאפשרות שמירה של תנאים ייחודיים בסביבת התאים או מבקרות ושולטות על פעולת התאים והמערכות.
דרך נוספת לקבץ את איברי הגוף היא חלוקת הגוף לאזורים. אזורים אלו מוגדרים על פי מראהו החיצוני של הגוף ועל פי חלוקת החללים הפנימיים בגוף.
תוכן עניינים
הרכב אטומי ומולקולרי
| יסוד | שיעורו באחוזים ממשקל הגוף |
יסודות קורט 0.1%> | |
|---|---|---|---|
| חמצן | 65 | צורן | מוליבדן |
| פחמן | 18.5 | אלומיניום | יוד |
| מימן | 9.5 | ברזל | בדיל |
| חנקן | 3.3 | מנגן | סלניום |
| סידן | 1.5 | פלואור | אבץ |
| זרחן | 1.0 | ונדיום | קובלט |
| אשלגן | 0.4 | כרום | בורון |
| גופרית | 0.3 | נחושת | |
| נתרן | 0.2 | ||
| כלור | 0.2 | ||
| מגנזיום | 0.1 | ||
חמצן, פחמן, מימן וחנקן הם המרכיבים הראשיים של גוף האדם. באופן טיפוסי הם מהווים כ-96 אחוזים ממסת הגוף[3]; החמצן לבדו תורם כ-65 אחוזים. החמצן נפוץ במיוחד עקב היותו אחד ממרכיבי המים ובשל מעורבותו בתהליכי הנשימה התאית. הבאים בתור הם פחמן (18.5 אחוזים), הנפוץ משום שהוא מהווה חלק מכל תרכובת אורגנית, מימן (9.5 אחוזים), שמהווה חלק ממולקולת המים ומצוי ברוב רובן של התרכובות האורגניות, וחנקן (3.3 אחוזים), שמהווה חלק מכל חלבון ומכל חומצת גרעין. לארבעת היסודות הללו מתווספים שבעה יסודות נוספים, ויחד הם מרכיבים את רשימת האטומים העיקריים המצויים בגוף האדם. בנוסף להם קיימים חמישה עשר יסודות קורט שכל אחד מהם מהווה פחות מעשירית האחוז ממסת הגוף.
בגוף האדם ניתן למצוא הן מולקולות אורגניות והן מולקולות אי-אורגניות. החומר האי-אורגני העיקרי בגוף הוא מים, המהווים כשישים אחוזים ממסת הגוף. מולקולות אי-אורגניות חשובות נוספות הן חמצן (בצורתו המולקולרית <math>\ O_2</math>) ופחמן דו-חמצני, המשתתפים בתהליך הנשימה התאית. יתר המולקולות האי-אורגניות בגוף הן אלקטרוליטים מומסים, המתפרקים ליונים. חלקם חומצות ובסיסים וחלקם מלחים. בין החומצות והבסיסים ניתן לציין את יון המימן (חומצה) וביקרבונט (בסיס), ובין המלחים ניתן להזכיר את הנתרן הכלורי (מלח בישול). למולקולות האי-אורגניות תפקיד חשוב ביצירת סביבה מקיימת חיים לתאי הגוף.
המולקולות האורגניות של הגוף מורכבות ממספר אבני יסוד: פחמימות, חומצות אמינו, חומצות שומן ונוקלאוטידים. אבני היסוד הללו בונים מולקולות מורכבות יותר: רב-סוכרים, חלבונים, תרכובות ליפידיות וחומצות גרעין (כמו למשל DNA). המולקולות האורגניות מרכיבות למעשה את התאים ואת סביבת התאים.
מערכות בגוף האדם
גוף האדם מחולק למערכות גוף רבות ושונות. כל מערכת מורכבת מאיברים שהם קבוצה של רקמות הפועלות בשיתוף לשם מילוי מטרה מסוימת.
מערכת הכסות
מערכת הכסות עוטפת את חלקו החיצוני של הגוף וכוללת את העור, השיער, הציפורניים ובלוטות הזיעה. העור מכסה כמעט את כל שטחו של הגוף ותופס 15 אחוזים ממשקלו. בכך הוא מהווה את האיבר הגדול ביותר בגוף. מערכת הכסות מפרידה בין האדם לסביבה החיצונית, היא מספקת הגנה ובידוד מהסביבה החיצונית ומאפשרת לאדם לקבל מידע אודותיה.
מערכת השלד ומערכת השרירים
פעולתן המשותפת של מערכת השלד ושל מערכת השרירים תומכת בגוף ומניעה אותו. מערכת השלד כוללת את עצמות האדם ואת מפרקיו. השלד תומך באיברים הפנימיים ומגן עליהם, מספק נקודות מאחז ומשען לשרירים ומשמש לשמירה על רמות מקיימות חיים של מינרלים (סידן וזרחן) בנוזל החוץ-תאי. במוח העצם נוצרים תאי הדם.
מערכת השרירים, המהווה קרוב למחצית ממשקל הגוף, מניעה את גוף האדם. המערכת נשלטת על ידי מערכת העצבים, אולם למספר שרירים, כגון אלו המניעים את הלב, יכולת פעולה אוטונומית.
מערכת העצבים והמערכת האנדוקרינית
תפקודם המשותף של איברי הגוף ומערכותיו תלוי ביכולת התיאום ביניהם ובוויסות פעולותיהם. על הצורך החיוני הזה עונות מערכת העצבים והמערכת האנדוקרינית, המקשרות בין האיברים והמערכות, יוצרות את האינטגרציה הנדרשת ושולטות בפעולתם.
מערכת העצבים פועלת ליצירת דחפים עצביים, העברתם ממקום למקום ופירוש משמעותם. הודות לשימוש בדחפים עצביים, יכולה מערכת העצבים לפעול במהירות רבה. המערכת קולטת גירויים שונים ומעבירה את רשמיהם למערכת העצבים המרכזית. שם מפורשים הגירויים ומתוכננת תגובה על פי הצורך. דחפים עצביים יכולים להפעיל שרירים או לגרום לבלוטות להפריש את תכולתן.
המערכת האנדוקרינית פועלת באמצעות הורמונים המופרשים לתוך זרם הדם ונעים עמו עד איברי המטרה. פעולתה איטית יותר מזו של מערכת העצבים אך השפעתה ארוכת טווח הרבה יותר. הורמונים הם המווסתים העיקריים של גדילה ורבייה ושל מנגנונים הומאוסטטיים חשובים כגון חילוף חומרים, מאזן בסיס-חומצה ומאזן מים ואלקטרוליטים.
מערכת הלב וכלי הדם, מערכת הלימפה ומערכת החיסון
על מנת שכל תאי הגוף יוכלו להפיק תועלת מפעולותיהן של מערכות הגוף, פועלות מערכת הלב וכלי הדם ומערכת הלימפה כרשת צינורות המובילה חומרים אל התאים ומהם. כך, למשל, חומרי מזון מובלים ממערכת העיכול אל התאים, פחמן דו-חמצני מובל מהתאים לסילוק מהגוף דרך מערכת הנשימה, או הורמונים של המערכת האנדוקרינית מובלים ממקום הפרשתם אל איברי המטרה שלהם.
מערכת החיסון, המגנה על הגוף מפני פלישה של מיקרואורגניזמים פתוגניים וכן מפני רעלנים והתפתחות סרטן, פועלת מתוך מערכת ההובלה.
מערכת העיכול, מערכת השתן ומערכת הנשימה
מערכת העיכול, מערכת השתן ומערכת הנשימה פועלות ליצירת סביבה מקיימת חיים לתאי הגוף ולשמירה עליה. מערכות גוף אלו קולטות חומרים חיוניים מהסביבה (מזון וחמצן), מפרקות ומעבדות את החומרים עד הגעתם למצב זמין לתאי הגוף, ומסלקות את הפסולת הנותרת אחרי צריכת הנוטריינטים על ידי התאים. בנוסף לאספקת מזון ופינוי פסולת (חנקנית ברובה), פועלות המערכות לשמירה על תנאים אחרים לקיום התאים - שמירה על כמות מים נאותה בגוף ועל רמות מתאימות של אלקטרוליטים וחומרים אורגניים. המערכות גם שומרות על רמת החומציות של הנוזל החוץ-תאי ומווסתות אותה.
מערכת הרבייה
 | ערך מורחב – מערכת הרבייה |
מערכת הרבייה שונה בתפקידה ממערכות הגוף האחרות. בעוד אלה האחרונות פועלות לטובת הישרדות האדם היחיד, פועלות במשותף מערכת הרבייה של האישה ומערכת הרבייה של הגבר לטובת הישרדות הקוד הגנטי של האדם, על ידי העמדת צאצאים. מערכת המין של הגבר יוצרת נוזל זרע ומעבירה אותו לתוך מערכת המין של האישה, ומערכת המין של האישה מפתחת ביצית ומאפשרת את מפגשה עם תאי זרע. המערכת הנשית תומכת בהתפתחות העובר באמצעות אספקת תנאים מתאימים ברחם ואספקת מזון דרך חבל הטבור, ולאחר הולדתו גם מזינה את התינוק על ידי אספקת חלב באמצעות השדיים.
מערכות גוף משניות וסיווגים על פי חלוקות אחרות
בנוסף למערכות הגוף העיקריות שפורטו, ניתן לסווג גם מערכות נוספות של הגוף על פי הגדרת תפקידן, שהוא בדרך כלל צר יותר משל המערכות העיקריות. כך, למשל, מערכת הראייה או מערכת דרכי המרה.
קיימות גם חלוקות אחרות של איברי הגוף על פי פעולתם, למשל "מערכת ההפרשה החיצונית", הכוללת איברים הקשורים להפרשת צואה, שתן, זיעה ופחמן דו-חמצני - איברים שבחלוקה הרגילה משויכים למערכת העיכול, מערכת השתן, מערכת הכסות ומערכת הנשימה, בהתאמה.
חללים בגוף האדם
חללים בגוף האדם הם אזורים המוגדרים על ידי רקמות קשות ורכות. החללים מלאים בנוזל ואיברים ועטופים ברקמת חיבור הנקראת "מזותליום" (mesothelium), שהתפתחה משכבת הנבט מזודרם. המזותליום מאפשר לאיברים בתוכו, המחוברים זה לזה והנסמכים זה על זה, לנוע בחופשיות בתוך החלל.
חללי הגוף מחולקים לחללים קדמיים ואחוריים. החללים האחוריים הם חלל הגולגולת ותעלת השדרה, ואילו החללים הקדמיים הם חלל בית החזה, חלל הבטן וחלקו התחתון של האחרון, חלל האגן.
- חלל הגולגולת מוגדר על ידי הגולגולת ועטוף בקרומי המוח. הגולגולת מכילה את המוח, את העיניים ואת האוזניים.
- תעלת השדרה מוגדרת על ידי נקבי החוליות, הרצועה הצהובה והרצועה האורכית האחורית. היא מכילה את חוט השדרה, העטוף גם הוא בקרומי מוח.
- חלל בית החזה נמצא בבית החזה, דהיינו, גבולותיו הם כלוב הצלעות והסרעפת. חלל בית החזה מחולק לשלושה חללים משניים: בצדדיו נמצאים חללי הָאֶדֶר הימני והשמאלי, המכילים כל אחד ריאה עטופה בקרום הנקרא "אדר" (pleura); במרכז בית החזה חלל הנקרא "הַבַּינָה" (mediastinum), אשר עטוף רקמת חיבור סיבית. הבינה מכיל את הלב, את קנה הנשימה והסמפונות הראשיים, את הוושט, את בלוטת התימוס, את אבי העורקים של החזה ואת הווריד הנבוב העליון והתחתון.
- חלל הבטן נמשך מהגבול התחתון של חלל בית החזה ועד לגבול העליון של חלל האגן. חלל הבטן מכיל את חלק הארי של איברי הגוף. הללו כוללים את הכבד וכיס המרה, את הקיבה והמעיים, את הלבלב ואת הטחול. את החלל עוטף קרום הנקרא "צפק" (peritoneum).
- חלל האגן הוא חלקו התחתון של חלל הבטן. גם איבריו עטופים על ידי הצפק. החלל מוגדר מסביב על ידי עצמות האגן ומכיל את שלפוחית השתן, את איברי הרבייה ואת חלקו התחתון של המעי הגס והחלחולת.
אזורים בגוף האדם
| לחיצה עם העכבר על הכתוביות או על האיור תוביל לערכים |
 |
הראש
הראש הוא חלקו העליון של גוף האדם. בתוך חלל הגולגולת שבראש נמצא המוח, וכן מצויים בראש החושים המיוחדים של האדם, הכוללים את העיניים לראייה, האוזניים לשמיעה, האף להרחה והלשון לטעם. בראש נמצאים גם פתחים המובילים למערכת הנשימה ולמערכת העיכול, הנחיריים והפה. מערכות שרירים בראש משמשות ללעיסת מזון, ליצירת הבעות פנים ולדיבור. הראש מכוסה בשיער רב לעומת שאר הגוף, שבדרך כלל אינו מכוסה שיער או שיש בו שיער מדולל מאוד.
הצוואר
| | ערך מורחב – צוואר |
הצוואר מחבר בין הגולגולת לגוף. בצוואר עוברים מספר מבנים אנטומיים חשובים, ובהם עמוד השדרה שמחזיק את הגולגולת בעזרת החוליה הראשונה (C1), הוושט, שמאפשר את מעבר המזון מהפה אל מערכת העיכול, קנה הנשימה, זוג העורקים התרדמניים וזוג ורידים צוואריים. בתוך הצוואר נמצאים בלוטת התריס ובלוטות מצד בלוטת התריס של המערכת האנדוקרינית, וכן בית הקול, הכולל את שפתות הקול ("מיתרי הקול").
בצוואר נמצאים מספר שרירים שתפקידם העיקרי הוא החזקת הצוואר והראש והנעתם, ומקלעות עצבים המעצבבות את הצוואר, את חלקו האחורי של הראש ואת הגפה העליונה.
הגו
| | ערך מורחב – טורסו |
הגֵו הוא חלק הגוף שאינו כולל את הגפיים ואת הראש. בגו נכללים החזה והבטן. הגב, בהיותו חלקם האחורי של החזה והבטן, נכלל אף הוא בגו.
הגו מכיל את חלל בית החזה, את חלל הבטן ואת חלל האגן. בגו נמצאים האיברים החיוניים ביותר בגוף האדם, למעט המוח. בחלקו העליון נמצא בית החזה, שבו נמצאים הלב והריאות, המוגנים על ידי קשת הצלעות. בבטן נמצאים רוב איברי מערכת העיכול, איברי מערכת השתן ואיברי מערכת הרבייה. בחלקו התחתון של הגו נמצאים פתחים שחלקם משמשים להפרשת פסולת מהגוף, חלקם לרבייה ולחלקם תפקיד בשתי הפעולות.
הגפיים
הגפיים נועדו לתמוך ביציבתו של האדם ולאפשר לו לבצע מטלות שונות.
הגפיים העליונות
| | ערך מורחב – יד |
ידיים הן הגפיים העליונות, הנמשכות מהכתפיים ועד קצות האצבעות. הן מתחברות לגו דרך עצם השכם, כחלק ממפרקי חגורת הכתף, ומורכבות מזרוע, אמה וכף יד ואצבעות. עיקר תפקידן של הידיים הוא בדיקה על ידי מישוש ותמרון של עצמים במרחב בעזרת אחיזה. הן משמשות להגשת מזון לפה, לטיפוח עצמי או הדדי, להפעלת כלים, כמכשיר תקשורת בין-אישית, לנשיאת חפצים ואף ככלי נשק.
הגפיים התחתונות
| | ערך מורחב – רגל |
הרגליים הן הגפיים התחתונות, הנמשכות מן האגן ועד כפות הרגליים. אורכן כמחצית אורך הגוף כולו ומשקלן קרוב לחצי משקל הגוף (מרכז הכובד נמצא באזור המותניים). החלקים העיקריים ברגליים: ירכיים, ברכיים, שוקיים וכפות רגליים. רגליים משמשות לעמידה זקופה ולהנעת הגוף ממקום למקום, בהליכה, ריצה או קפיצה.
התפתחות
התפתחות גוף האדם היא תוצאה של תהליכים התפתחותיים מתמשכים המתרחשים בגוף האדם במשך כל ימי חייו, מרגע ההפריה ועד רגע המיתה. התפתחות גוף האדם מכוונת על ידי הגנום[4] והשפעות סביבתיות[5]. התפתחות גוף האדם נחקרת בתחום הביולוגיה ההתפתחותית, ענף בביולוגיה העוסק בחקר ההתפתחות הביולוגית של כלל הייצורים החיים מרגע היווצרם ועד לרגע מותם וכן ברפואה.
מונים שמונה תקופות ותקופות גישור התפתחותיות בחיי גוף האדם:
- טרום לידה - התפתחות משלב ההפריה ועד ליציאה לאוויר העולם. בשלב זה מכונה האדם עובר.
- ינקות - התפתחות לקראת חיים עצמאיים בלתי תלותיים. בשלב זה מכונה תינוק.
- ילדות - התפתחות גופנית ונפשית לקראת חיים בוגרים. בשלב זה מכונה ילד.
- התבגרות - תקופת גישור[6] בה מתרחשים התפתחות מערכת הרבייה יחד עם צמצום התלות בהורים. בשלב זה מכונה מתבגר.
- בגרות - עיקר חייו של האדם, תקופה בה הוא מקים משפחה ומפרנס את עצמו ומשפחתו, תקופה זו מסתיימת עם גיל המעבר. בשלב זה מכונה בוגר.
- גיל המעבר - תקופת גישור בין הבגרות לבין ההזדקנות בה מתרחשים שינויים במערכת הרבייה.
- הזדקנות - תהליך בלאי ביולוגי. בשלב זה מכונה מבוגר.
- זִקנה - טווח הגילאים הסמוך לסיום מחזור החיים של האדם הממוצע. בשלב זה מכונה זקן או קשיש.
לאחר ההפריה נוצר עובר השוהה ברחם אמו תשעה חודשים. מיד לאחר הלידה מתחילה התפתחות התינוק. בגיל ארבע, על פי המקובל, מתחילה תקופת הילדות, בה הילד מתפתח לכדי מתבגר. ההתבגרות מתחילה, לפי רוב החוקרים, לערך בגיל שתים עשרה וכשהיא מסתיימת בתחילת שנות העשרים, נחשב האדם כבוגר. תקופת הבגרות היא הארוכה ביותר ותהליכי ההתפתחות אז הם איטיים. גיל המעבר אצל נשים וגברים מגשר בין הבגרות להזדקנות שהיא בתורה מובילה לזִקנה. הזקנה היא השלב האחרון והסופי בהתפתחות גוף האדם, ובתקופה זאת ההתחדשות הביולוגית מאיטה יותר ויותר לקראת המיתה.
לאדם יש תוחלת חיים של 63 שנים בממוצע העולמי. באדם החי כ-70 שנה (תוחלת החיים הממוצעת לערך במדינות מתוקנות) מתרחשים כל תהליכי ההתפתחות, וחייו מסתיימים במוות, לעתים כתוצאה מניוון הגוף בשלבים ההתפתחותיים המאוחרים. ככל שהאדם נפטר מוקדם יותר מסביבות גיל הזקנה (65), תהליכי ההתפתחות או הבלאי נקטעים באיבם, עם המוות.
המונח "התפתחות גוף האדם" מקיף במישרין את התפתחותו האנטומית והביולוגית של האדם, ובעקיפין את התפתחותו הפסיכולוגית, ההקוגניטיבית, הרגשית והחברתית בעיקר[7] בשנותיו המוקדמות; התפתחויות שהן תוצאות ישירות או עקיפות של ההתפתחות הגופנית[8][9], ונחקרות על ידי הענפים בפסיכולוגיה, הפסיכולוגיה ההתפתחותית (ההתפתחויות הנפשיות וגם הקוגניטיבית)[10] והפסיכולוגיה הקוגניטיבית (התפתחות קוגניטיבית)[11].
תמונות נוספות
- ראו תמונות נוספות בוויקישיתוף
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מעריכים שמספרם הוא עשרת אלפים מיליארדים עד מאה אלף מיליארדים (10×1012 - 100×1012). ask yahoo. על פי פרופ' ישעיהו ליבוביץ, "התפתחות ותורשה", עמ' 42, מספר התאים בגופו של אדם הוא בסדר גודל של מאה אלף מיליארדים
- ^ Thibodeau GA, Patton KT. Anatomy & Physiology, 2nd Ed., Mosby-Year Book, 1993, p. 37
- ^ פעמים רבות משתמשים במילה משקל במקום מסה.
- ^ המאבק הסתיים: הגורמים המפענחים את הגנום האנושי מתאחדים באתר הידען
- ^ ראו: ד"ר יעקב ברמץ, הבשלה והמעבר מהגן לבית הספר באתר "טבעלייף"
- ^ על פי להתבגר בגוף ובנפש באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- ^ אך לא רק. ראו לדוגמה בפסקאות הזדקנות וזקנה.
- ^ לפי התפתחות התינוק, התפתחות שכלית מאמר באתר משרד הרווחה של ישראל
- ^ ראו גם שינויים פיזיולוגיים ומאפיינים קליניים בגיל המעבר אצל גברים באתר NCBI
- ^ על פי: 11101106 - פסיכולוגיה התפתחותית במעגל החיים: מינקות ועד זיקנה באתר בית הספר לעבודה סוציאלית של אוניברסיטת תל אביב; פסיכולגיה באתר העיר קרית גת; פסיכולוגיה התפתחותית - מבוא באתר "nofey-golan" (של בית ספר תיכון ניסויי "נופי גולן")
- ^ לפי Cognitive Psychology באתר "elsevier" (אנגלית)
