שינויים

{{פירוש נוסף|נוכחי=עבירת מין|ראו=[[אונס (פירושונים)]]}}[[תמונה:Konstantin_Makovsky_Konstantin Makovsky -_The_Bulgarian_martyressesThe Bulgarian martyresses.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הבולגרית המעונה, [[קונסטנטין מקובסקי]], 1877]]

'''אונס''' הוא ביצוע [[יחסי מין]] תוך כדי כפייה, בניגוד לרצונו של הקורבן. הקורבן יכול להיות [[גבר]] או [[אישה]], והתוקף, המכונה '''אנס''', יכול גם הוא להשתייך לאחד משני ה[[זוויג|מינים]]המינים, אם כי המקרה הנפוץ הוא אונס אישה בידי גבר.

ניתן לסווג את האונס בהתאם למינו של הקורבן ומינו של התוקף. רוב מקרי האונס מבוצעים בידי גברים; חלק ניכר מהקורבנות הם נשים<ref>[http://www2.ucsc.edu/rape-prevention/statistics.html נתונים אודות מקרי אונס] - ההערכה היא ש-91% מהקורבנות הם נשים; 99% מהתוקפים הם גברים.</ref>. אונס שנעשה על ידי קבוצת אנשים, קרוי [[אונס קבוצתי]].

קיימים מקרי אונס הכרוכים ב[[גילוי עריות]]. עם השנים חלה עליה בדיווחים על [[התעללותמינית]] מינית מצד [[קרוב משפחה]] מדרגה ראשונה, הורה, אח או בן. נראה שמקרים רבים, שהיו מטואטאים בעבר מתחת לשטיח, הולכים ומתגלים. על הפולמוס באשר לאמינות תלונות בבגרות על התעללות מינית שנחוותה בילדות, ראו ערך [[זיכרון אנושי]].

סוג נוסף של אונס הוא זה המתבצע במסגרת פעילות מלחמתית. באופן כללי, אונס מלווה [[מלחמה|מלחמות]] רבות. ה[[תורה]] התורה לא אסרה כליל את [[אונס המלחמה ]] ([[s:קטגוריה:דברים כא|דברים כ״א, י״א - י״ד]]), אך היא הציבה על כך הגבלות, שעל טיבן המדויק חלוקים ה[[פרשני המקרא|פרשנים]]הפרשנים.

לפי כמה מחקרים, שיעור הנשים שחוו אונס עולה על עשרה אחוזים. בקרב ילדים שיעור הנאנסים והנאנסות שווה, אולם בקרב מבוגרים נשים נאנסות יותר מגברים. ברבים מהמקרים לא מדווח האונס לרשויות, לעתים בשל היותו של האנס בן זוג קבוע של האישה. מחקרים מראים כי בישראל רוב מקרי האונס (כ-80 אחוז מהם) אינם מתרחשים על ידי אנשים זרים, כי אם על ידי אנשים המוכרים לקרבן <ref>{{קישור כללי| כתובת=http://www.news1.co.il/archive/001-D-117744-00.html| כותרת=42% ממקרי אונס קטינים מתרחשים בביתם| תאריך_וידוא=2009-07-01| תאריך=2006-12-13| מפרסם=[[חדשות מחלקה ראשונה]]}}</ref>.

בחוקי מדינת ישראל, אונס הוא [[עבירת מין]] הכוללת החדרת איבר מאיברי גופו של אדם או החדרת חפץ כלשהו על ידי אדם ל[[פות|איבר מינה]] של ה[[אישה]]האישה, ללא הסכמתה החופשית ([[חוק העונשין]], סעיף 345).

לפי ההגדרה בחוק, פעולת האונס מופנית אך ורק כלפי נשים. תקיפה מינית של גבר אינה מוגדרת בחוק כאונס אלא כביצוע [[מעשה סדום]] (חוק העונשין, סעיף 347). ברובם המכריע של המקרים מבצע האונס הוא [[זכר]], אך נרשמו גם מקרים שבהם נשים אנסו.

קיום יחסי מין עם [[קטין]] מוגדר על פי ה[[חוק]] החוק כאונס, אף אם הקטין רצה בו לכאורה (זהו [[אונס סטטוטורי]]). עם זאת, אין מקובל להגדיר קטין בהקשר זה כבן פחות מ-18, אלא כילד או נער הנמצאים לפני גיל מסוים הקבוע בחוק, שנקרא "[[גיל ההסכמה]]". יחסי מין מרצון בין שני קטינים לא נחשבים בדרך כלל לאונס. גם בהגדרה זו נכללים רק גברים.

שאלת הגבול, כלומר באיזה נסיבות קיום יחסי מין ייחשב כאונס ובאיזה נסיבות לא ייחשב ככזה, הובאה פעמים רבות להחלטתו של בית המשפט. בפסק דין [[תקדים|תקדימי]] של [[בית המשפט העליון]]‏‏העליון‏‏<ref>‏ [http://elyon1.court.gov.il/Files/05/510/079/h04/05079510.h04.HTM ע"פ 7951/05 מדינת ישראל נ' פלוני], ניתן ב-7.2.02‏</ref> נקבע שמצב שבו החלו בני זוג לקיים יחסי מין בהסכמה, ותוך כדי כך דרשה האישה בצורה מפורשת לחדול מכך והגבר לא נענה לדרישה זו, גם הוא אונס.

כיום קיימים [[סם האונסאונס|סמי אונס]] שונים, המבטלים את כוח הקרבן להתנגד. חומרים אלה, מוגנבים לרוב למשקה של הקורבן, וגורמים לו לאבד את ההכרה. לרוב הקורבן מתעורר עם תחושה מוזרה, ולעתים קרובות אינו מודע לכך שעבר אונס, וודאי אינו יכול לתאר את התוקף. יחד עם זאת, ההשפעות הפסיכולוגיות של מקרים אלה, חמורות במידה דומה. לקורבן לרוב יש זיכרונות מודחקים מהאירוע, השפעת החומר המרדים, אף היא ניכרת עליו פסיכולוגית, וכיוון שאינו יכול לתאר את הסיטואציה, הוא יתקשה לתת לה פרשנות, שתקל על יכולתו לחוש שוב שליטה בחייו. החומרים שנעשה בהם שימוש לרוב אסורים לשימוש כ[[סמים]] כסמים מסוכנים.

חוקרים מאסכולות [[פסיכולוגיה|פסיכולוגיות]] ו[[פילוסופיה|פילוסופיות]] ופילוסופיות שונות ניסו להבין אם קיימים מניעים אוניברסליים שגורמים לאדם להפוך לאנס.

הגישות הפסיכופתולוגיות רואות את מבצע האונס כאלים מטורף (Rape Fient) הנדחף על ידי כוחות שלא ניתן להשתלט עליהם. ראייה זו הביאה לחקיקה ב[[שנות בשנות ה-30]] ו[[שנות ושנות ה-40]] נגד "פסיכופאתים מיניים". הגישה מדגישה בעיות [[פסיכולוגיה|פסיכולוגיות]] ב[[אישיות|אישיותו]] באישיותו של האנס ומסבירה אונס במושגים כמו "פרברסיה" ב[[פסיכואנליזה]]בפסיכואנליזה, [[סופר אגו]] חלש, [[תסביך אדיפוס]] לא פתור, תסביך [[סירוס]], נחיתות מינית, ו[[הומוסקסואליות]] לטנטית. אולם חוקרים מגישה זו התקשו להסביר את תופעת עבירות המין בגורמים קליניים חד משמעיים. [[פסיכוזה|פסיכוזות]] אובחנו רק בקרב 1-5% מעברייני המין. עקב ממצאים אלו החלו להשתמש באבחנות כמו "נטיות סוציופאתיות" ו"הפרעת אופי".

הגישות הסוציולוגיות הסבירו פשע במונחי השפעת הסביבה, הקבוצה ו[[תת תרבות|תת ותת התרבות]], ובעזרת מונחים כמו [[עיור]], מנגנוני למידה וליקויים במערכת [[פיקוח חברתי|הפיקוח]]. [[סוציולוג|הסוציולוגים]] טענו כי האונס נפוץ בקרב קבוצות שהנורמות ההתנהגותיות שלהן אינן שוללות זאת, למשל בתת-התרבות של המעמד הנמוך, בקרב מהגרים ובקבוצות [[אתניות]] מסוימות. הטענה היא כי ישנו צידוק לאלימות בתרבות הרחבה, לרבות ב[[אמצעי תקשורת|אמצעי באמצעי התקשורת]] ובאוכלוסייה כולה.

על פי הגישה הפמיניסטית, הסיפוק המיני אינו המניע לאונס, אלא האמצעי. המניע הוא אלימות לשם שימור העליונות והפיקוח הגברי על נשים. אונס הוא מעשה פסאודו-מיני, המונע על ידי תשוקה לכוח ושנאת נשים. גישה פמיניסטית רדיקלית, מציגה החוקרת [[סוזן בראונמילר]], מחברת הספר "בניגוד לרצוננו, נשים, גברים ואונס" (1975), שטענה כי "אונס הוא תהליך מודע של הטלת אימה שבאמצעותו מחזיקים כל הגברים את כל הנשים במצב של פחד מתמיד".

אלימות נגד נשים, ובתוכה אונס, הם תוצאה גם של מסורות חברתיות (השפעה חברתית) וגם של ניסיון אישי, כששני אלו מתווכים על ידי תפישת תפקידי המין ועל ידי עמדות הקושרות בין אלימות ומין במוחו של הגבר. (גישה זו משלבת בין הגישה הפמיניסטית וגישתו של התאורטיקן [[אלברט בנדורה]] לאלימות).

לפי גישה זו גורמים [[ביולוגיה|ביולוגיים]] מסבירים את הסטייה המינית: כמות גבוהה מדי של ההורמון הגברי [[טסטוסטרון]] TST (הקשור לדחפי מין) היא גורם אפשרי לאונס. בנוסף, תומכי גישה זו עוסקים בחיפוש אחר אזור במוח (בהיפותלמוס) הקשור להתנהגות מינית. הם מציעים דרכי התערבות לדיכוי הדחף המיני של אנסים מסוכנים: סירוס כירורגי (ניתוח הסרת אשכים) וסירוס כימי-הורמונאלי (תרופות אנטי הורמונאליות מדכאות TST). אולם, בנורבגיה נהגו במשך 25 שנה לסרס עברייני מין ולא הקטינו בכך את הרצידיביזם, היות שהגירוי המוחי הגורם ליצר המין החזק, אינו נעלם עם הסירוס.

הגישה האבולוציונית רואה באונס אקט מיני בעיקרו, הנובע מדחף ה[[רבייה]] [[אבולוציה|האבולוציוני]]. בתקופה בה נחלשה התשוקה המינית של הנשים - החלה השליטה הגברית המינית, שאונס הוא אחד מתוצאותיה. אונס נובע מסלקציה טבעית: המיון הטבעי היה לטובת הזכרים האלימים יותר, שנטו להשתמש בכפייה לשם כיבושים מיניים. גברים אלו השאירו יותר צאצאים והורישו להם תכונה למין אלים. השקעת זמן ואנרגיה בתהליך ההולדה של יונקים שונה אצל זכרים ונקבות: האישה יכולה ללדת מספר פעמים מוגבל, ונוטה להדגיש טיפול בתינוקות, ולכן שואפת לגבר אחד שייטפל בצאצאים. נוצרה אצלה תגובה א-מינית (בעיקר לגברים שלא הראו רצון למחויבות כזו). לעומתה, היונקים הזכרים, עקב אי יכולתם ללדת, ועקב תחושת נחיתות הנובעת מביטחון נמוך באבהותם, נוטים לכיבושים מיניים רבים ככול האפשר, להבטחת הפצת זרעם, ומכאן נטייתם לאנוס. כך נוצר מתח בין הגישות האופטימליות של נשים וגברים כלפי הפריה והולדה, ומתח זה הביא לתופעת האונס.

#גורמים מוטיבציוניים: שני דחפים בבסיס האונס - הדחף המיני והדחף לבעלות ושליטה. לא ניתן לבודד את השפעתם ולקבוע באיזו מידה כל אחד מהם תורם לאונס. שני הדחפים שוכנים ב[[היפותלמוס]]בהיפותלמוס. הצורך לשליטה קיים גם אצל נשים (באהבה ובקנאה) אך הביטוי שלו שונה. לפי טענה זו, קיימות הוכחות לכך שהדחף לבעלות ושליטה הוא בבסיס האונס: בעבר אונס נחשב לעבירת רכוש (לכן רווחו מנהגים כחטיפת נשים ופיצוי כספי לאבי הנערה), ובנוסף, זכרים יונקים (וגם אחוז קטן מהאנסים) מסמנים בשתן את קורבנותיהם כביטוי להשפלה ובעלות. דוגמה לכך היא אונס גברים ב[[כלא]]בכלא, שעל פי מחקרים, למעלה מעשרה אחוזים מהאסירים בארצות הברית נופלים לו קורבן. סוג אונס זה, המבוצע על ידי גברים שאינם [[הומוסקסואליות|הומוסקסואלים]] בדרך כלל, מתבצע על רקע מאבקי כוח ברורים. מעשי אונס אלו הם בדרך כלל אלימים במיוחד.

לאונס השלכות קשות על הבריאות הנפשית של הקורבנות. קורבנות אונס מדווחים על חרדות, סיוטים, [[דיכאון]] ותחושות של זיהום והשפלה, הנמשכים לאורך זמן (ראו גם [[הפרעת דחק פוסט טראומתית]]).

קורבנות אונס, [[תקיפה מינית]] והתעללות ו[[התעללות מינית ]] נזקקים בדרך כלל לעזרה נפשית מסוג כלשהו. לעתים קרובות אדם שעבר אונס או התעללות מינית יסבול גם שנים רבות אחר כך מהשלכות פסיכולוגיות קשות, ובמיוחד אם אירוע ההתעללות אירע בילדות. בין ההשלכות האפשריות ישנם דיכאון, התקפי חרדה, ניסיונות התאבדות, דיסוציאציה (תחושת ניתוק מהגוף), הפרעות אכילה, התנהגות אובססיבית, פלאשבקים, בעיות זיכרון ובעיות ביצירת מערכות יחסים חברתיות, רומנטיות או מיניות. רבים מקורבנות האונס פונים לטיפול פסיכיאטרי, אולם לא תמיד יש צורך בכך ופעמים רבות גם טיפול פסיכולוגי יכול להועיל רבות.

מחקרים מראים שה[[פחד]] שהפחד מאונס הוא אחד מפחדיהן הגדולים של נשים. פנטזיות מיניות נשיות יכולות לכלול אלמנטים של [[יחסי מין|מין]] בכפייה, אך אלו רחוקות מלהיות פנטזיות על אונס.

עמדות מסורתיות שונות, טוענות כי נשים צריכות להיות תמיד בסביבה מוגנת, ולכן אינוסן הוא תוצר מתבקש של פעילות שנחשבת בעינינו יומיומית, כמו יציאה לבילוי או אפילו לשוק. בתרבויות אלה, לעתים קרובות, הפחד מהאישה המפתה, מייחס לאישה כוח רב משיש לה בסיטואציית האונס, ולכן מצדיק את "[[האשמת הקורבן]]". במקרים כאלה, ה[[נרטיב]] הנרטיב המצוי בחברות אלה, מתאר גבר חסר אונים כנגד השפעתה של האישה המפתה.

הסבר נוסף הוא ההסבר הפסיכואנליטי, לפיו החברה מתקשה להתמודד רגשית עם תופעת האונס ועם תחושת האשמה שמתעוררת בה בעקבותיו ולכן היא מכחישה את האונס על ידי [[אוטוסוגסטיה]], לפיה הנאנסת הזמינה את האונס ולפיכך בעצם לא קרה באמת אונס ועל ידי כך היא מקלה על עצמה ריגשית להתמודד עם התופעה.

גורם נוסף לתופעה זו, היא הנטייה הפסיכולוגית ל[[האשמה להאשמה עצמית]] בסיטואציות של אונס. תופעה זו, גורמת לקורבן לחוש אחריות כלפי דבר שלא הייתה לו עליו כל שליטה (במקרה זו אונס). לעתים קרובות, בשל הפחד, סובל הקורבן משיתוק, ואינו יכול להתנגד כפי שהיה יכול בחיי היומיום. תופעה זו, מחריפה הן את הנטייה להאשמה עצמית, והן את הנטייה החברתית להאשים את הקורבן.

ראיית יחסי המין בין בני זוג נשואים כדבר מקובל וטבעי הביאו להתייחסות שונה לאונס במסגרת הנישואים. כיום הדבר השתנה ואונס במסגרת הנישואים נחשב כאונס לכל דבר. יתרה מזאת, [[בית המשפט העליון]] פסק כי הזכות להפסיק את יחסי המין שמורה בכל עת - גם תוך כדי היחסים, ואי-היענות לדרישה להפסיק נחשבת גם היא לאונס.<ref>‏בהרכב השופטים ישבו [[סלים ג'ובראן]], [[אדמונד לוי]] ו[[אליקים ואליקים רובינשטיין]]. יובל יועז, [http://news.walla.co.il/?w=//1054202 העליון: גבר המסרב להפסיק יחסי מין - אנס], [[וואלה]], [[7 בפברואר]] [[2007]].‏</ref>

גם ב[[הלכה]] בהלכה פוסק הרב [[שלמה גאנצפריד]] בספרו [[קיצור שולחן ערוך]], כי: "לא ישמש עם אשתו אלא מרצונה, אבל כשאינה מרוצה לא ישמש עמה ומכל שכן דאסור לאנסה".‏‏‏‏<ref>‏[http://www.kitzur.net/main.php?nk=1&siman=150 סימן קנ, סעיף יג].‏</ref>

לאונס אזכורים מפורסמים ב[[תנבתנ"ך]], וכשהמקרא מעוניין להצביע על יחסי מין שנעשו בכפיה הוא ישתמש בשורש ע.נ.ה.

בין מעשי האונס ניתן למנות את מעשה [[מעשה דינה]] ([[s:בראשית לד|בראשית ל"ד]]), מעשה [[פילגש בגבעה]] ([[s:ספר שופטים|ספר שופטים]], פרקים יט-כא), מעשה [[אמנון (דמות מקראית)|אמנון]] ו[[תמר (בת דוד)|תמרותמר]] ([[s:שמואל ב יג|שמואל ב' י"ג]]). בכל המקרים הללו, מעשי האונס אינם עוברים בשתיקה, והפתרון שמציעה התורה ([[s:דברים כב כח|דברים כב, כח]]-[[s:דברים כב כט|כט]]: להשיא את הנאנסת לאנס) איננו ננקט. אצל דינה אחיה נוקמים והורגים את אנשי העיר שבה התבצע האונס. במעשה פלגש בגבעה, ישראל יוצאים למלחמת חורמה כנגד אנשי [[שבט בנימין]], שאינם מוכנים להסגיר את האונסים. ואילו במעשה אמנון ותמר, [[אבשלום בן דוד|אבשלום]] - אח תמר נוקם את נקמתה, ורוצח את אחיו אמנון.

התורה ([[s:דברים כב כג|דברים כ"ב, כ"ג והלאה]]) מבדילה בין אונס אישה נשואה (כולל נערה "מאורסה" - מי שהתקדשה אך טרם נישאה) ואונס רווקה. במקרה של אונס נערה מאורסה בעיר, גוזרת התורה מוות על האנס ועל הנאנסת, עם הנימוק: {{ציטוטון|אֶת-הַנַּעֲרָ עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה בָעִיר, וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ}}. במקרה של אונס נערה מאורסה בשדה, גוזרת התורה מוות על האנס לבדו, ומנמקת: {{ציטוטון|כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ, וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ--כֵּן, הַדָּבָר הַזֶּה. כִּי בַשָּׂדֶה, מְצָאָהּ; צָעֲקָה, הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה, וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ}}. המפרשים מבארים כי גם בעיר, אם לא יכלה הנערה לצעוק, רק האנס חייב מיתה, ולהפך: אף בשדה, אם היו שם אנשים שיכלו להושיעה ולא צעקה, זה מצביע על רצונה ביחסים עם האנס.

לגבי רווקה, הפתרון שמציע המקרא לאונס הוא לקיחת הנאנסת לאישה בידי האנס (על פי הפרשנות המסורתית, אך ורק אם הנאנסת חפצה בכך) ופיצוי על [[מוהר]] הבתולים האבוד. בכך נפתרת בעייתה החברתית הקשה ביותר של הנאנסת בחברה המסורתית - הפיכתה לזיווג בלתי נחשק בעיני חתנים פוטנציאליים. כמו כן, יש ענישה של האנס בחיוב הנישואין לה ובאיסור לגרשה שלא מרצונה לאחר מכן.

ההסבר המקובל לפערים שבין הסנקציה העונשית הקלה המוטלת על אונס של רווקה לפי [[הדין המקראי]] לבין התגובה הפטאלית שננקטה בפועל בכל אחד ממקרי האונס המתוארים במקרא הוא שבדין המזרחי הקדום היו קיימות שתי מערכות נורמטיביות, ה[[חוק]] החוק הכתוב והנוהג, כפי הנראה החוק הכתוב קבע סנקציה קלה על מעשה זה ואילו הנוהג חייב את אחי הנאנסת לרצוח את האנס.

עד שנות ה-60 וה-70 של [[המאה העשרים]] הייתה מוכרת כאמור התופעה של האשמת הנאנסת באונס, כיום תופעה זו נפוצה פחות, אולם עדיין דרכי ההתמודדות עם האונס מתרכזים בעיקר בהגשת סיוע ותמיכה לנאנסת ולא במציאת דרכים למנוע את האונס עצמו, או את התופעה כתופעה חברתית. ==מיזמים=={{מיזם|he}}{{מיזם|en|Rape}}