שינויים

'''הרפס באיבר המין''' (באנגלית: '''Genital herpes''', '''הרפס גניטלי''') הוא זיהום הנגרם על ידי וירוס [[הרפס סימפלקס]] (HSV) ב[[פין]] או ב[[פות]]. רוב האנשים אין חווים תסמינים כלל או שהם חווים סימפטומים קלים ולכן אינם יודעים שהם נגועים. כאשר תסמינים כן באים לידי ביטוי, הם בדרך כלל כוללים שלפוחיות קטנות שנפתחות ויוצרות פצעים כואבים. תסמינים דמויי [[שפעת]] כגון חום, כאב או [[קשרי לימפה|בלוטות לימפה]] נפוחות, עלולים להתרחש. תסמינים לרוב יחלו להופיע כ-4 ימים לאחר החשיפה כאשר הם עשויים להמשך עד 4 שבועות. לאחר ההידבקות עלולות להתרחש התפרצויות נוספות, אך הן בדרך כלל מתונות יותר.

המחלה מתפשטת בדרך כלל על ידי מגע עורי ישיר של איברי המין עם פני העור או עם הפרשות בהפרשות של מישהו שנדבק.זה עלול להתרחש , כלומר בדרך כלל במהלך [[זוויג|יחסי מין]], כולל [[מין אנאלי]] ו[[מין אוראלי|ואוראליאוראלי]]. הדבקות עשויה להתרחש ניתן להידבק גם כאשר לצד המדביק אין פצעים בעת המגע המיני. הסיכון להדבקה בין בני זוג הוא כ-7.5% במשך שנה. בעוד שמבחינה היסטורית HSV-2 היה נפוץ יותר, HSV-1 גניטלי הפך נפוץ יותר [[מדינה מפותחת|בעולם המפותח]]. ניתן לאבחן על ידי בדיקת נגעים באמצעות [[PCR]], תרבית ויראלית או [[בדיקת דם|בדיקות דם]] עבור [[נוגדן|נוגדנים]] ספציפיים.

ניתן להימנע מהידבקות בהרפס גניטלי באיבר המין על ידי אי קיום יחסי התנזרות מיחסי מין, שימוש ב[[קונדום|בקונדומיםקונדומים]] או קיום יחסי מין עם מישהו שאינו נגוע. שימוש ארוך טווח בתרופות אנטי-ויראליות עשוי גם להפחית את הסיכון להדבקה נוספת.

נכון לשנת 2015 כמעט כ-846 מיליון אנשים (12% מאוכלוסיית העולם) סבלו מהרפס גניטליבאיבר המין. בארצות הברית, יותר מאחד מכל שישה אנשים בין הגילאים 14 עד 49 חולים במחלה. שיעורי המחלות הנגרמות על ידי HSV-2 ירדו בארצות הברית בין 1990 ל-2010. לעיתים רחוקות סיבוכים עשויים לכלול [[דלקת קרום המוח]], סיכון מוגבר ל[[איידס]] (HIV) אם נחשפים לנשא, והתפשטות לתינוק ניתן להידבק גם במהלך [[לידה|הלידה]] וכתוצאה מכך להרפס ביילוד.