שינויים

[[תמונה:Mursi woman.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרחבת השפה התחתונה ותנוכי האוזניים של אישה משבט המורסי ב[[אתיופיה]]באתיופיה]]'''פירסינג''' הוא הליך קוסמטי בו מנוקב הגוף על מנת לענוד [[תכשיט]]. ניתן לבצע הליך זה במקומות רבים בגוף, כאשר הנפוץ ביותר הוא ניקוב תנוך ה[[אוזן|האוזן]]. מקומות אחרים נפוצים לענידת פירסינג הם ה[[אף|האף]] ([[נזם]]), אפרכסת האוזן, חלק הסחוס הקטן ליד פתח תעלת השמע ("טראגוס"), ה[[טבור|הטבור]], הגבהה[[גבה]], ה[[לשון (איבר)|הלשון]], השפה ואיברי ה[[שפה]] ו[[איברי המין]].

הדרך הנכונה לניקוב הגוף היא באמצעות [[מחט]] סטרילית וחלולה, בדומה למחט המזרק. בקצה המחט, ניתן להכניס או להניח עגיל מתאים, וכך חירור הגוף והכנסת העגיל יכולים להעשות באופן חלק. לעשיית פירסינג בתנוך האוזן נהוג לרוב להשתמש באקדח עגילים, העושה שימוש בעגילים בעלי קצה חד על מנת להכניס את העגיל בכוח לגוף. אפרכסת האוזן, הטראגוס והנחיריים רגישים לסוג זה של ניקוב, וניקוב מסוג זה עלול לתרום להתפתחות זיהום ול[[צלקת|צלקות]]ולצלקות.

שני סוגי [[תכשיט|התכשיטים]] הנפוצים בשימוש בפירסינג נקראים "חישוק לחץ" (BCR-Ball Closure Ring) ו"מוט" (Barbell).חישוק הלחץ הינו [[טבעת]] בעובי אחיד, הלוחצת על גולה המשמשת כסוגר. הטבעת מעוצבת כך שקשה לפתוח ולסגור אותה, על מנת להקל על ההחלמה ולמנוע סיבוכים מיותרים. לאחר החלמת הפירסינג, מומלץ לפנות לאיש מקצוע ("פירסר") כדי להוריד את החישוק.

המתכות מהן עשויים התכשיטים חייבות להיות כאלה שאינן יוצרות [[אלרגיה|תגובה אלרגית]] או גירוי. על כן, נהוג שלא להשתמש [[מתכת|במתכת]] המכילה [[ניקל]] העלול להשתחרר לגוף (מאחר וניקל ידוע כ[[אלרגן]]כאלרגן); כמו כן, נהוג שלא להשתמש [[כסף (יסוד)|בכסף]], העלול ליצור סימן אפור בלתי ניתן להסרה. המתכות בשימוש הן "[[פלדה|פלדת אל חלד]]" - [[סגסוגת]] [[ברזל]] המכילה ניקל (קשור) בכמות מעטה שאינה משתחררת לגוף, [[טיטניום]], [[זהב]] (14 [[קרט (יחידת טוהר)|קרט]] ומעלה), וכן [[פלטינה]]. ייסוד נוסף הוא [[ניוביום]], למרות שאינו נפוץ בשימושו בישראל, כמעט זהה בשימושו ל[[טיטניום]] לטיטניום ומתאים לבעלי אלגריה לטיטניום.

בתהליך ההחלמה לאחר הניקוב נוצרת רקמת [[עור]] לאורך הנקב. אורך תהליך ההחלמה משתנה בהתאם למקום הניקוב, והוא אורך בין כ-6 שבועות (בתנוך) ועד כ-9 חודשים (טבור, אפרכסת האוזן). ניקוב הסחוס הינו בעייתי יותר מבחינת ההחלמה, כיוון שאספקת הדם הינה חלשה יותר באזור.

במשך תהליך ההחלמה, חשוב לשמור על ניקיון המקום ולטפל בו. מומלץ למרוח מעט משחה [[חיטוי|אנטיספטית (מחטאת)]] כמה פעמים ביום, ולשטוף פעם ביום [[תמיסה|בתמיסת]] מי [[מלח בישול|מלח]] (ככפית מלח ים בכוס מים רתוחים שקוררו לטמפרטורת החדר.) כמו כן, מומלץ לשמור על [[היגיינה|היגיינה]] גבוהה, בייחוד באזור הידיים, ולא "לשחק" עם העגיל ולסובב אותו בזמן ההחלמה.

הפירסינג הראשון הידוע ב[[תורה]] בתורה היה אצל [[רבקה]]. כאשר [[אליעזר עבד אברהם]] הלך להביא כלה ל[[יצחק]]ליצחק, כאשר ראה את [[רבקה]], שם נזם על אפה:

איזכור נוסף מופיע באירוע [[חטא העגל]]: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַהֲרֹן, פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם; וְהָבִיאוּ, אֵלָי" (שמות ל"ב, ב').

כאשר בונה [[משה]] את [[אוהל מועד]], הוא פונה אל העם ומבקש מהם להרים תרומה:

[[רש"י]] מפרש פסוק זה ואומר כי מדובר בתכשיט אותו עונדות הנשים במקום מוצנע:

איזכור נוסף של פירסינג מופיע בפרשת [[עבד]] עברי. עבד המעוניין להשאר עבד גם לאחר שנת [[שמיטה]], נלקח אל [[מזוזה|המזוזה]] ושם נרצעת אוזנו. בגמרא מוסבר שהמדובר באפרכסת האוזן, במקום הסחוס, ולא בתנוך. [[כהן]] אינו נרצע, כיוון שרציעת האוזן במקום זה יש בה משום הטלת מום והיא פוסלת מכהונה.

בניגוד ל[[קעקוע]], האסור במפורש ב[[הלכה]]בהלכה, אין איסור על עשיית פירסינג. ישנו איסור "לא תחבול", האוסר פציעת הגוף, אך פציעה קלה לשם נוי מותרת. לכן פירסינג באוזניים רווח מאוד בחברה הדתית, ויש נשים העונדות [[נזם]].

ניקוב האוזן הוא הפירסינג הנפוץ ביותר בחברה הישראלית. כמעט כל הנשים בישראל עוברות את תהליך ניקוב התנוך, בדרך כלל בתחילת שנות העשרה לחייהן. ניקוב התנוך נפוץ בכל סוגי החברות: החברה החילונית, הדתית, החרדית, והערבית. ישנן עדות בהן תנוך הבנות מנוקב בהיותן תינוקות, אך הדבר שנוי במחלוקת כיוון שבכך ניטלת מהן זכות הבחירה ומטרת הניקוב הינו נוי בלבד. גם גברים רבים נוהגים לנקב את אוזניהם , לעתים אחת מהן, ולענוד עגיל.

ענידת עגילים רבים בכל תנוך אף היא נוהג נפוץ. יש הנוהגים לנקב את גופם ולענוד עגילים במקומות נוספים. המקום הפופולרי ביותר, לאחר תנוך האוזן, ולאחריה הנחיר (ענידת [[נזם]]), וכן האפרכסת, ה[[טבור]]הטבור, הגבה, וה[[לשון (איבר)|לשון]]והלשון.

[[צה"ל]] אוסר על פירסינג, כך נאמר למועמד לשירות-ביטחון בצו הגיוס: "על-פי פקודות הצבא חייל לא ינוע עם פירסינג. על-כן ביום הגיוס עליך להגיע ללא פירסינג מכל סוג שהוא". אם כן, כיוון שענידת עגילים לבנים ויותר מעגיל אחד בכל אוזן לבנות אסורה ב[[צהבצה"ל]], והחור נסתם זמן מה לאחר הוצאת התכשיט, מספר האנשים בעלי פירסינג לאחר השירות הצבאי קטן באופן משמעותי. עם זאת, חיילים וחיילות רבים נוהגים לשמור על העגילים למרות השירות הצבאי, על ידי ענידת עגילים שקופים או קטנים, או העלמת עין של מפקדיהם. במחקר שנערך במרפאה צבאית בשנת 2005, מתוך 389 חיילים שנבדקו, ל-4.3% היה פירסינג בגוף (לא כולל תנוך האוזן או הפה), ל-5.7% היה פירסינג בשפה (בהווה או בעבר) ל-6.2% היה קעקוע, ול-15.7% היה פירסינג בתוך חלל הפה (בהווה או בעבר)<ref> {{cite web | url = http://www.ima.org.il/Ima/FormStorage/Type3/mil070509.pdf | title = סיבוכים בעקבות ניקוב בחלל הפה ובשפה בקרב חיילים | last = Zadik | first = Yehuda | coauthors = Becker, Tal; Levin, Liran | | accessdate=2008-07-15 }} </ref>.

==הערות שולייםמיזמים==<references/>{{מיזם|he}}{{מיזם|en|Body piercing}}

{{מיזמיםויקישיתוף|ויקישיתוף=Category:Body piercing|שם ויקישיתוף=פירסינג}}