שינויים

[[תמונה:Erika.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[אריקה אלאניאק ]] על שער המגזין פלייבוי]]

'''פלייבוי''' ('''Playboy''') - הוא ירחון [[פורנוגרפיה|פורנוגרפי]] שהתפרסם ברחבי העולם בזכות צילומיו המציגים [[עירום]] נשי. נוסד על ידי [[יו הפנר]] ב[[ארצות בארצות הברית]], בשנת [[1953]]. ה[[מותג]] המותג "פלייבוי" הפך עם השנים לאחד המותגים הידועים ביותר בעולם, וכיום הוא כולל, בנוסף למגזין הבינלאומי, גם [[אתר אינטרנט]] (מקור הרווחים העיקריכיום) וערוץ [[טלוויזיה]] בתשלום. Playboy Enterprises, מניות החברה נסחרות ב[[הבורסה בבורסה של ניו יורק|בורסה של ניו יורק]] (NYSE) משנת [[1971]]. [[כריסטי הפנר]], בתו של המייסד, מונתה ל[[מנכלמנכ"ל]]ית לית החברה בשנת [[1988]], וכיום היא מכהנת גם בתפקיד יו"ר [[מועצת מנהלים|מועצת המנהלים]].

הירחון כולל בעיקר תמונות עירום של נשים - אך גם מאמרים בנושאים שונים, כגון [[ספורט]], [[אופנה]], [[צרכנות]] ו[[פוליטיקה]]ופוליטיקה, [[סיפור קצר|סיפורים קצרים]] של סופרים מובילים ו[[ראיון]] וראיון ארוך עם אישיות בולטת. [[סיסמה (פרסום)|סיסמתו]] של הירחון, המופיעה מתחת לשמו החל מגיליונו הראשון, היא "בידור לגברים" (Entertainment for Men).

יש הטוענים שהירחון מציג תצלומי [[עירום ]] מסוגננים ואמנותיים, וכי החומר הכלול בו הוא בגדר [[ארוטיקה]], ואחרים טוענים שמדובר במגזין [[פורנוגרפיה|פורנוגרפי]] רך, שמזיק למעמד הנשים עקב הצגתן כאובייקט מיני.

[[יו הפנר ]] ייסד את המגזין בשנת [[1953]]. הוא רכש את [[זכויות יוצרים|זכויות היוצרים]] לשימוש בתמונות עירום של השחקנית [[מרילין מונרו]], שהייתה כוכבת [[קולנוע]] מובילה באותה תקופה (התמונות צולמו במקור עבור [[לוח שנה]]). הגיליון הראשון פורסם בדצמבר 1953, ולא סומן עליו תאריך - כי הפנר חשש שלא יוכל להדפיס גיליון שני אם העיתון לא יימכר בהצלחה. לשמחתו, נמכרו כל העותקים בתוך מספר שבועות. מספר העותקים שנמכרו היה כ-54 אלף, ומחיר כל עיתון היה 50 [[סנט (מטבע)|סנט]] (חצי [[דולר]]). עותקים של הגיליון הראשון, שנשמרו במצב כמעט חדש, נמכרים היום לאספנים במחיר של מעל 5,000 דולר.

ה[[לוגו]] הלוגו של המגזין, פרופיל של [[ארנב]] עונד [[עניבת פרפר]], עוצב על ידי המעצב [[ארט פול]], עבור הגיליון השני של המגזין. הלוגו המקורי מלווה את החברה עד היום. יו הפנר הסביר שבחר בדמות הארנב בגלל "ההקשר המיני המשעשע" שהיה לו.

בספטמבר [[1962]] החל הירחון לפרסם ראיון מעמיק אחד בכל גיליון, עם אישיות מרכזית בולטת. בין המרואיינים: [[פידל קסטרו]], [[מלקולם אקס]], [[סלבדור דאלי]], [[מרטין לותר קינג]], [[ז'אן פול סארטר]], [[מוחמד עלי (מתאגרף)|מוחמד עלי]], [[אורסון וולס]], [[ג'ימי קרטר]], [[יאסר ערפאת]], [[סטיבן הוקינג]], [[פרנק סינטרה]], [[וודי אלן]], [[אריאל שרון]] ורבים אחרים.

מכירות הירחון הגיעו לשיאן בשנות השבעים - הגיליון הנמכר ביותר בהיסטוריה הוא גיליון נובמבר [[1972]], שנמכר ביותר מ-7 מיליון עותקים. מאז ועד היום המכירות נמצאות בירידה, בעיקר בגלל הופעת כתבי-עת חדשים ומתוחכמים יותר לגברים (כגון "[[מקסים (כתב עת)|מקסים]]") והתחרות בשוק הפורנוגרפיה מצד [[אתר אינטרנט|אתרי האינטרנט]] העוסקים בכך.

אתר האינטרנט של "פלייבוי", שהושק באוגוסט [[1994]], זוכה להצלחה רבה, והפך למקור הרווחים העיקרי של החברה.

בניסיון למשוך קהל קוראים צעיר, העיתון החל לעסוק בנושאים שנוגעים ללבם, כגון שחקנים וזמרים צעירים, ומוזיקת [[היפ-הופ]].

עם כותבי הסיפורים הקצרים בירחון נמנים טובי ה[[סופר]]יםהסופרים, ובהם [[יצחק בשביס-זינגר]], [[ארתור סי קלארק]] ו[[איאן ואיאן פלמינג]].

בשנת 1972 החלו לצאת מהדורות מקומיות של הירחון ב[[גרמניה]] וב[[איטליה]]בגרמניה ובאיטליה, ולאחר מכן יצאו לאור מהדורות מקומיות במדינות נוספות. במדינות [[אסלאם|אסלאמיות]] רבות אסורה הפצתו של "פלייבוי", וכך גם באחדות ממדינות [[המזרח הרחוק]]. ביפן יוצאת לאור מהדורה מקומית שבה לא נראים איברי מין נשיים.

*אורי לוטן, [http://www.nrg.co.il/online/5/ART/797/078.html הגברים החדשים], [[nrg]] {{כ}}, 14/10/2004 *מייקל ויינריפ, [[ניו יורק טיימס]], [http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1018,209,40848,.aspx האשה שהצילה את פלייבוי פורשת], [[עכבר העיר]], 6/10/2009