10,557
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←אחריות פלילית וסודיות
נתחיל בכך שכל סוג של פעילות מינית בין מבוגרים לבין ילדים, נערים ונערות מתחת לגיל 14, הוא אסור על פי החוק. העובר על עבירות אלו צפוי לעונשי מאסר. בנוסף לאחריות הפלילית, ישנה גם אחריות נזיקית, והילד יכול לתבוע גם פיצויי נזיקין במשפט נפרד גם אם לא הפוגע לא נמצא אשם בפלילים (עקב התייחסות שונה לאריות, כגון פוליגרף שאינו קביל במשפט פלילי אך קביל במשפט אזרחי). בבואם לקבוע אשם ועונש במשפט הפלילי, השופטים בוחנים גם את אופן התנהגותו של הפוגע לאחר המעשה, גם אם חלף זמן. קרי, לטיפול הניתן בפגישות שבועיות בין הפוגע לפסיכולוג יש משמעות נוספת מעבר לטיפול בבעיה - והיא התייחסות החברה לכך שהפוגע מודע לבעיה ומוכן לטפל בה.
ייתכן כי לפוגע חשש מוצדק כי חשיפת הפרשה בפני פסיכולוג תביא בהכרח למאסר, אף שאין זה המצב. פסיכולוגים הנם רופאים לכל דבר אשר חלה עליהם חובת הסודיות ורק במקרים ספציפיים הם חייבם לדווח על הנעשה. חובת הדיווח קיימת רק כאשר הפוגע הוא קרוב משפחה ישיר של הילד הנפגע או גר עמו או אחראי עליו (הורים, אחים ואחיותבגירים, ואחרים אחרים שגרים עם הילד באותה דירה, מורים וכד'). בגין כל היתר, שכנים, סבא וסבתא, מורים, מחנכים, יועצים, רבנים, חברים ועוד - אין חובת דיווח. מעבר לכך, חבות הדיווח קיימת רק כאשר העבירה בוצעה לאחרונה.
"מאין לי שהפסיכולוג לא ייקח את החוק לידיים", אתם שואלים? ובכן, מעבר לסיכון של איבוד הרישיון, ישנם פסיכולוגים שמתמחים בייעוץ לנפגעי תקיפה מינית ולמפגעים, זהו מקור ההכנסה העיקרי שלהם. הם שמעו על עשרות מקרים של תוקפים ונתקפים, הם מכירים את התחום ומבינים מה היא טובת הילד. מצב שבו התוקף מקבל טיפול וייעוץ - הוא המצב האידאלי ביותר מבחינת הילד ומבחינת החברה כולה. החלופה - מאסר, היעדר טיפול מתאים וחזרה על המעשים בעתיד - היא אינה הדרך הנכונה.
==הצעד הראשון==
