קו מהדרין
בישראל, קו מהדרין הוא כינוי לקו אוטובוס שבו נהוגים כללי תרבות חרדיים, כגון הפרדה מגדרית – גבר לא יושב במושב ליד אישה וכן להפך, ופעמים רבות אף הפרדה מוחלטת – הגברים יושבים בתחילת האוטובוס והנשים בסופו. כמו כן הנוסעים לבושים בגדים צנועים, ולא נשמעים באוטובוס רדיו או מוזיקה להוציא מוזיקה יהודית ושירים חסידיים. כאשר יש הפרדה, לרוב הנשים נכנסות לאוטובוס רק מן הכניסה האחורית. קווי מהדרין, במיוחד של חברת אגד, זולים לעתים משמעותית מקווים מקבילים או שיוצרים קישור בין ערים אשר אין להן קווים מקבילים דומים.
הקווים המקשרים בין מרכזי אוכלוסייה חרדיים ומיועדים לכאורה בעיקר עבור האוכלוסייה החרדית, אך לעתים נוסעים בו גם נוסעים שאינם חרדים. הולדתם של קווי המהדרין בהתארגנויות פרטיות שונות על ידי קבוצות חרדים מחמירים. אלו יצרו קווי מהדרין על ידי שכירת אוטובוסים מחברות פרטיות. אגד ודן החלו להפעיל קווים כאלו בניסיון להתמודד עם התחרות ולא לאבד את פלח השוק החרדי.
לטענת החברות המפעילות, אין להן לרוב כל יד בהנהגת כללי ההתנהגות המקובלים בקווים האלה, אולם טענות אלה נסתרו על ידי עדויות רבות לכך שהנהגים אוכפים בפועל את הכללים, משתפים עמם פעולה ומעלימים עין מאלימות המופנית כלפי המפרים אותם. מבחינה משפטית, אין להן סמכות חוקית לעשות כן. הכללים הנהוגים בקווי המהדרין השונים אינם אלא נוהג בלבד הנוצר בכוח הזרוע של הנוסעים ומשמרות הצניעות. הכללים אף שונים בין קו אחד לאחר.
עם התומכים הבולטים בשימוש בקווים אלו נמנה האדמו"ר מוויז'ניץ הרב משה יהושע הגר, המשמש גם נשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, אשר קבע שנסיעה בקווים אלו אינה "הידור" אלא "הלכה ממש".
הפולמוס על קווי מהדרין
מספר חברי כנסת וחברי מועצת עירייה, בעיקר בירושלים, קובלים כנגד הפעלתם של הקווים הללו על ידי חברת אגד, וזאת משני טעמים: ראשית, תעריף הנסיעה בחלק מהקווים נמוך יותר, ואף לעתים בצורה משמעותית,[1] כחלק מהנסיון של אגד לעמוד בתחרות, מה שנתפס כהטבה לציבור החרדי הממומנת בידי הציבור; ושנית, מדובר בקווים של חברה ציבורית שבהם מונהגים כללי התנהגות חרדיים. מלבד זאת, טוענים אותם נציגים, חרדים משתמשים גם בקווים רגילים והם אינם נפגעים מכך, ועל כן אין צורך להנהיג קווי מהדרין. עיקר הביקורת על אגד בהפעלת הקווים המוזלים היא העובדה שמדובר בחברה שמקבלת סובסידיה ציבורית, ולמעשה בעת קיום קווים אלו היא פונה לפלח שוק קטן מאוד.
לעומתם טוענים תומכי הקווים כי הדבר מהווה שירות לטובת מגזר בעל צרכים מיוחדים, מגזר המהווה פלח נכבד של האוכלוסייה. התחשבויות במגזרים שונים קיימות באופן טבעי, כדוגמת התחשבות בנכים, על אף הממון הרב המושקע בכך והפגיעה המינורית בציבור הכללי בעקבות זאת. כמו כן נטען כי מדובר במספר מועט של קווים שאינם משמשים בדרך כלל את הציבור החילוני, וכי אין סיבה שאגד כחברה לא תתאים את שירותיה כחברה עסקית כדי להתמודד עם מתחריה ולהפיק רווחים. אגד מציינת גם שלא אכפת לה מהציבור הכללי בערים שבהם היא מוסיפה קווי מהדרין, ובגלל קצב הריבוי הטבעי של האוכלוסייה החרדית יש חשיבות לפתוח קווים אלה כעת.[2] בנוסף, לרוב לא נכפים כללים נוקשים בנושא, והרבנים קוראים לנוסעים להימנע מאלימות פיזית או מילולית כלפי מי שאינו עומד בכל הכללים. נציגי חברת אגד טענו כי המחירים הזולים-לעתים של קווי המהדרין נובעים מכך שמדובר באוכלוסייה מעוטת-יכולת, הראויה להנחות מסוג זה. יש קוים שבהם מעדיף הציבור הרחב להשתמש בקווי מהדרין, כי אין קו אחר שמקביל לו וקווי מהדרין יותר מהירים ונוחים (ולפעמים גם יותר זולים / תדירים מהקווים הרגילים שיש לאגד).
קישורים חיצוניים
- ענת ציגלמן, החרדים רוצים עוד "אוטובוסים כשרים", הארץ (באתר וואלה), 27 בנובמבר 2001
- תמר רותם, אגד" מהדרין נגד קווי הצניעות הפיראטיים, באתר בחדרי חרדים, הייד פארק, אוקטובר 2003
- אגד מפעיל שני קווים לכותל - אחד לחילונים ואחד לחרדים, 02net ירושלים ברשת, 9 בספטמבר 2004
- תלמידי הישיבות משלמים פחות לאגד, וואלה, 16 בדצמבר 2004
- לילי גלילי, אוטובוס גלאט כושר, באתר הארץ, 28 בינואר 2005
- יאיר אטינגר, אגד רוצה להרוויח ומשקיעה בקווים כשרים לחרדים, באתר הארץ, 4 ביולי 2006
- בג"ץ 746/07, 21 בינואר 2008
- קובי נחשוני, ירושלים: החרדים השיקו קו מהדרין אלטרנטיבי, באתר ynet, 19 במרץ 2009
- יאיר אטינגר, רבנים חרדים מחריפים את המאבק באגד: קוראים להפגין היום בדרישה להוסיף "קווי מהדרין", באתר הארץ, 23 באפריל 2009
- ארגוני הנשים למשרד התחבורה: "לא" להפרדה, באתר ynet, 18 באוגוסט 2009
- רועי אלמן, הנשים מסתערות על 'קווי המהדרין' באתר ynet
הערות שוליים
- ^ אגד מפעילה אוטובוס לחרדים בלבד, וואלה, 19 בינואר 2005.
- ^ יאיר אטינגר, אגד רוצה להרוויח ומשקיעה בקווים כשרים לחרדים, באתר הארץ, 4 ביולי 2006