זקפה ממושכת

זקפה ממושכת (בלעז: Priapism, פריאפיזם) מתאר תופעה רפואית שבו הפין מצוי בזקפה והוא אינו חוזר למצבו הרפוי, על אף היעדר גירוי פיזי ונפשי, בטווח של בין ארבע לשש שעות ומעלה. הזקפה עשויה לגרום לכאב באזור האשכים. זקפה ממושכת נחשבת למצב חירום רפואי אשר מצריכה טיפול מיידי. זקפה ממושכת מחולקת לשני סוגים: זרימה חלשה וזרימה חזקה; 80 עד 90 אחוזים מהזקפות הממושכות הקליניות שנבחנו שויכו לזרימה חלשה. זרימה חלשה היא מצב בו הדם אינו מתנקז מהאיבר ולפיכך אינו חוזר לגוף. זרימה חזקה מתארת מצבו בו במערכת הדם יש מעין "קצר" הגורם לזרימה מעגלית של הדם לאורך האיבר. הטיפול הוא שונה עבור כל סוג.

מקור השם הלועזי הוא האל היווני פריאפוס (יוונית עתיקה: Πρίαπος), אל הפריון אשר משורטט בדרך כלל עם זקפה קבועה וגדולה באופן לא פרופורציונאלית.

גורמים

הסיבה המדויקת לתופעה אינה ברורה, אך ידוע כי היא מושפעת מגורמים נוירולוגיים מורכבים של כלי הדם. זקפה ממושכת עשויה להיות קשורה להפרעות המטולוגיות (בעיות של כלי הדם, באיברים והרקמות המייצרים אותם), במיוחד אנמיה חרמשית, תאים חרמשיים ומחלות אחרות כגון לוקמיה, תלסמיה, מחלת פברי, והפרעות נוירולוגיות כגון פגיעה בחוט השדרה (זקפה ממושכת לאחר המוות נצפתה בקרב אנשים שתלו עצמם, למשל).

זקפה ממושכת עשויה להיות קשורה למחסור בדהידרוגנז גלוקוז-6-פוספט אשר מביא לירידה ברמות ה-NADPH. ל-NADPH תפקיד בהיווצרות של תחמוצת חנקן, אשר עלול לגרום זקפה ממושכת. רמות גבוהות של אדנוזין עשויות גם הן להביא להתרחבות כלי הדם ולהשפיע על זרימת הדם לפין.

זקפה ממושכת עשויה להתרחש גם במקרים קיצוניים של מחלת הכלבת. זקפה ממושכת עשויה להיות תופעת לוואי לטיפול תרופתי או ייעוד של טיפול תרופתי. התרופות הנפוצות ביותר הגורמות לזקפה ממושכת הן זריקות לטיפול בבעיות זיקפה (papaverine, alprostadil). קבוצות אחרות אשר עשויות לגרום לזקפה ממושכת הן תרופות להורדת לחץ דם, תרופות אנטי-פסיכוטיות (למשל, כלורפרומזין [נגד בחילות], קלוזאפין [לטיפול בשסעת]), תרופות נוגדות דיכאון (בעיקר טראזודון), תרופות לייצוב מצב הרוח, תרופות נגד קרישת דם, תרופות שמקורן בזבוב ספרדי (סוג של חיפושית), וכן גם סמים קשים (הרואין וקוק) ואלכוהול.

סיבוכים

סיבוכים אפשריים כוללים איסכמיה (אנמיה מקומית), קרישת דם באיבר המין (פקקת), ונזק לכלי הדם של הפין אשר עלול לגרום לתפקוד לקוי של זיקפה או לאין-אונות (אימפוטנציה). במקרים חמורים, איסכמיה עלולה לגרום לנמק, אשר מביא להסרת הפין בניתוח.

טיפול

יש לקבל ייעוץ רפואי באופן מיידי כאשר הפין מצוי במצב של זקפה מעבר לארבע שעות. באופן כללי, זה נעשה בחדר מיון. במקרה של אנמיה חרמשית, הצעד הראשון הוא עירוי דם ללא התערבות כירורגית. חולים אחרים, טיפול תרופתי של פסאודואפדרין עשוי להיות יעיל להקלת גודש הדם. כמו כן, תרופות סימפתומימטיות מסוימות עשויות לגרום לזקפה בעוד שלחלקן עשויה להיות השפעה הפוכה. אחרת, הטיפול בשלב זה הוא לשאוב דם מהאיבר תחת הרדמה מקומית. אם זה עדיין לא מספיק, תינתן זריקת פנילאפרין. טרבוטלין גורם להרפיית שרירים ובזקפה ממושכת הוא ככל הנראה פועל על ידי הרפיית השרירים שנמתחו או הגדלת החדירות של הרקמה הזקיפה על מנת לאפשר זרימה חזקה יותר של הדם מהאיבר למערכת הוורידים.

מתילן כחול משמש לטיפול בזקפה ממושכת אך אין לעשות בה שימוש כשמדובר בזקפה ממושכת כרונית או בפיברוזיס עקב הסכנה לגרימת נמק בפין.

אם הניסיון לשאוב את הדם נכשלה והזקפה חוזרת, הטיפול הבא הוא כירורגי - הסטת הדם על ידי אורולוג, תהליך אשר אינו נחשב למסובך, ואשר ניתן לעשותו מספר פעמים.

בנשים

זקפה ממושכת בקרב נשים (קרי, זקפה של הדגדגן) מכונה קליטוריזם (בלעז: clitorism).