הבדלים בין גרסאות בדף "דגדגן"
(←מיזמים) |
|||
| (16 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
'''הדגדגן''' (בלועזית: '''קליטוריס''', '''Clitoris''') הוא רקמה זקיפה בעלת כ-8,000 קצות עצבים שנמצאת בפתח ה[[פות]] - [[איבר מין|איבר המין]] של האישה. | '''הדגדגן''' (בלועזית: '''קליטוריס''', '''Clitoris''') הוא רקמה זקיפה בעלת כ-8,000 קצות עצבים שנמצאת בפתח ה[[פות]] - [[איבר מין|איבר המין]] של האישה. | ||
| − | בעת [[עוררות מינית]] הדגדגן מתנפח, נעשה רגיש למגע, ומעביר ריגוש והנאה מינית העשויים להוביל ל[[אורגזמה]]. | + | בעת [[עוררות מינית]] הדגדגן מתנפח, נעשה רגיש למגע, ומעביר ריגוש והנאה מינית העשויים להוביל ל[[אורגזמה]]. מצב זה מכונה [[זקפת הדגדגן]], בדומה ל[[זקפה|זקפת הפין]] אצל הגבר. |
==כללי== | ==כללי== | ||
{{-}} | {{-}} | ||
{{מערכת הרבייה הנשית}} | {{מערכת הרבייה הנשית}} | ||
| − | הדגדגן גלוי לעין בחלק הממוקם בסמוך לאזור השפתיים הקטנות (labia minora), מעל פתח ה[[שופכה]] וה[[נרתיק]]. הדגדגן בנוי רקמה ספוגית זקיפה וגלילית. הדגדגן הוא איבר שבעיקרו הוא פנימי והוא משתרע בנבכי אגן האישה. הדגדגן הוא איבר הומולוגי ל[[פין]] | + | הדגדגן גלוי לעין בחלק הממוקם בסמוך לאזור [[השפתיים הקטנות]] (labia minora), מעל פתח ה[[שופכה]] וה[[נרתיק]]. הדגדגן בנוי רקמה ספוגית זקיפה וגלילית. הדגדגן הוא איבר שבעיקרו הוא פנימי והוא משתרע בנבכי אגן האישה. הדגדגן הוא איבר [[הומולוגיה מינית|הומולוגי]] ל[[פין]], אך לעומתו, הדגדגן חסר צינור שופכה ופי שופכה. הדגדגן נועד אך ורק להנאה מינית ואין לו תכלית נוספת. במהלך גירוי מיני ובמהלך [[אורגזמה]], הדגדגן והנרתיק מתמלאים בדם, נעשים תפוחים ונפוחים, וצבעם משתנה. גירוי קבוע ומתמשך על הדגדגן, ישיר או עקיף, עשוי לגרום לאורגזמה. |
==מקור שמו של הדגדגן== | ==מקור שמו של הדגדגן== | ||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
==צורתו של הדגדגן== | ==צורתו של הדגדגן== | ||
| − | הדגדגן הוא בעל מבנה מורכב הכולל רכיבים חיצוניים ורכיבים פנימיים. ככלל, הדגדגן הוא איבר בעל רקמה ספוגית זקפתית בדומה ל[[פין]] הגברי. החלק החיצוני של הדגדגן הוא עטרת הדגדגן | + | [[קובץ:Clit-1.png|שמאל|ממוזער|250px|מיקום הדגדגן ביחס לשאר חלקי ה[[פות]].]] |
| + | הדגדגן הוא בעל מבנה מורכב הכולל רכיבים חיצוניים ורכיבים פנימיים. ככלל, הדגדגן הוא איבר בעל רקמה ספוגית זקפתית בדומה ל[[פין]] הגברי. החלק החיצוני של הדגדגן הוא [[עטרת הדגדגן]] ו[[עורלת הדגדגן]]. על גבי עטרת הדגדגן, מסוככת עורלת הדגדגן המכסה עליו מבחוץ ומגנה עליו. עטרת הדגדגן היא בערך בגודל ובצורה של פול אפונה, אך לעתים גודלו יכול להיות גדול מכך או קטן מכך באופן משמעותי. עטרת הדגדגן היא אזור רגיש ביותר, המכיל כ-8,000 קצות עצבים (כפול ממספר קצות העצבים בעטרת הפין הגברי). עובדה זו מקנה לדגדגן התאמה מיוחדת לעוררות מינית. | ||
| + | {{-}} | ||
==חלקו הפנימי והנסתר של הדגדגן== | ==חלקו הפנימי והנסתר של הדגדגן== | ||
| − | + | [[קובץ:Clitoris anatomy labeled-en.png|שמאל|ממוזער|250px|חלקו הפנימי של הדגדגן]] | |
| − | [[קובץ:Clitoris | + | במבט ישיר כלפי ה[[נרתיק]], נמצא חיבור עצבי בין קצוות [[השפתיים החיצוניות]] (labia majora) לבסיס [[עורלת הדגדגן]]. בנוסף לחיבור העצבי לעיל, גוף הדגדגן עצמו, משתרע מספר סנטימטרים פנימה אל תוך האגן, החל מ[[עטרת הדגדגן]] אחורנית ומעלה. |
| − | במבט ישיר כלפי ה[[נרתיק]], נמצא חיבור עצבי בין קצוות השפתיים החיצוניות (labia majora) לבסיס עורלת הדגדגן. בנוסף לחיבור העצבי לעיל, גוף הדגדגן עצמו, משתרע מספר סנטימטרים פנימה אל תוך האגן, החל | + | פנימה בתוך האגן, החלק העליון של הדגדגן, כפוף כלפי מטה ומסתעף למעין שתי שוקיים נפרדות זו מזו, כצורת אות "V" הפוכה. אזור זה מכונה בלעז clitoral crura ובעברית אלו הן "[[רגלי הדגדגן]]". כל אחת משתי השוקיים הללו בנויה מאותה [[רקמה זקיפה של הדגדגן|רקמה ספוגית וזקיפה]], זהה ל[[רקמה זקיפה|רקמה הספוגית הזקיפה]] ב[[פין]] הגבר, Corpus cavernosum. לדעת חלק מהחוקרים כל אחת משתי שוקי הדגדגן, שוכנות מאחורי השפתיים הקטנות labia minora, ומסתיימות מאחורי עצם החיק <ref>http://www.medicalook.com/human_anatomy/organs/Vulva.html</ref>. |
| − | פנימה בתוך האגן, החלק העליון של הדגדגן, כפוף כלפי מטה ומסתעף למעין שתי שוקיים נפרדות זו מזו, כצורת אות "V" הפוכה. אזור זה מכונה בלעז clitoral crura ובעברית אלו הן "רגלי הדגדגן". כל אחת משתי השוקיים הללו בנויה מאותה רקמה ספוגית וזקיפה, זהה | ||
לדעת אחרים, קצות שתי הרגליים הללו מסתיימות ב"מזלגון" השפתיים הקטנות <ref>http://www.sevenstories.com/Book/index.cfm?GCOI=58322100427350</ref>. | לדעת אחרים, קצות שתי הרגליים הללו מסתיימות ב"מזלגון" השפתיים הקטנות <ref>http://www.sevenstories.com/Book/index.cfm?GCOI=58322100427350</ref>. | ||
| − | חלקו הפנימי של הדגדגן, מחובר למערכת כלי דם, ולעצבים המסונפים אל ספוגית ה[[שתן]], פקעות הדגדגן, חיץ הנקבים, רצועות מתיחה, שרירי האגן, וקרום רצפת האגן <ref>^ a b Francoeur, Robert T. (2000). The Complete Dictionary of Sexology. The Continuum Publishing Company. pp. 180. ISBN 0-82640-672-6. | + | חלקו הפנימי של הדגדגן, מחובר למערכת כלי דם, ולעצבים המסונפים אל ספוגית ה[[שתן]], [[פקעות הדגדגן]], [[חיץ הנקבים]], רצועות מתיחה, שרירי האגן, וקרום רצפת האגן <ref>^ a b Francoeur, Robert T. (2000). The Complete Dictionary of Sexology. The Continuum Publishing Company. pp. 180. ISBN 0-82640-672-6. |
</ref>. | </ref>. | ||
==חלקו החיצוני של הדגדגן== | ==חלקו החיצוני של הדגדגן== | ||
| + | [[קובץ:Womans vulva.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פתח ה[[נרתיק]] והדגדגן]] | ||
| + | [[קובץ:Clitoris Photo.png|שמאל|ממוזער|250px|עטרת הדגדגן ומעליה - [[עורלת הדגדגן]].]] | ||
קיימת שונות ניכרת במידת הזדקרותו של הדגדגן החוצה מן הגוף. מאמר שפורסם בכתב העת Journal of Obstetrics and Gynecology ביולי 1992 קובע כי רוחבה הממוצע של עטרת הדגדגן נמצא בטווח של 2.5 עד 4.5 מ"מ. אין מתאם בין גודל דגדגן האישה לבין יסודות של גיל, גובה, משקל, תקופת בלות או פוריות. יחד עם זאת, אצל נשים לאחר לידה, מידת ההזדקרות של הדגדגן החוצה נוטה להיות מעט גדולה יותר לעומת נשים שטרם הולידו. | קיימת שונות ניכרת במידת הזדקרותו של הדגדגן החוצה מן הגוף. מאמר שפורסם בכתב העת Journal of Obstetrics and Gynecology ביולי 1992 קובע כי רוחבה הממוצע של עטרת הדגדגן נמצא בטווח של 2.5 עד 4.5 מ"מ. אין מתאם בין גודל דגדגן האישה לבין יסודות של גיל, גובה, משקל, תקופת בלות או פוריות. יחד עם זאת, אצל נשים לאחר לידה, מידת ההזדקרות של הדגדגן החוצה נוטה להיות מעט גדולה יותר לעומת נשים שטרם הולידו. | ||
| שורה 35: | שורה 38: | ||
</ref>. | </ref>. | ||
עיכוב בהתפתחות מערכת איברי הרבייה בעוברים נקביים, עלול להיגרם על ידי חשיפה ל[[טסטוסטרון]] ברמות גבוהות מהממוצע. | עיכוב בהתפתחות מערכת איברי הרבייה בעוברים נקביים, עלול להיגרם על ידי חשיפה ל[[טסטוסטרון]] ברמות גבוהות מהממוצע. | ||
| + | |||
| + | ==הערות שוליים== | ||
| + | {{הערות שוליים}} | ||
==תמונות נוספות== | ==תמונות נוספות== | ||
| − | {{ | + | ראו [[דגדגן - תמונות ואיורים]]. |
| + | |||
| + | {{פורום}} | ||
| − | == | + | ==ראו גם== |
| − | * [ | + | * [[אורגזמה]] |
| − | * [ | + | * [[עורלת הדגדגן]] |
| − | * [ | + | * [[מדריך: גירוי הנרתיק בעזרת האצבעות]] |
| − | + | {{אישה}} | |
| − | {{ | + | {{מטא|דגדגן, קליטוריס, Clitoris, פות, אורגזמה|הדגדגן הוא רקמה זקיפה בפתח הפות. גירוי הדגדגן גורם לעונג רב לנשים, בדומה לעטרת הפין בקרב גברים.}} |
| + | [[קטגוריה:מערכת הרבייה הנשית]] | ||
גרסה אחרונה מ־17:51, 29 באפריל 2024
הדגדגן (בלועזית: קליטוריס, Clitoris) הוא רקמה זקיפה בעלת כ-8,000 קצות עצבים שנמצאת בפתח הפות - איבר המין של האישה.
בעת עוררות מינית הדגדגן מתנפח, נעשה רגיש למגע, ומעביר ריגוש והנאה מינית העשויים להוביל לאורגזמה. מצב זה מכונה זקפת הדגדגן, בדומה לזקפת הפין אצל הגבר.
תוכן עניינים
כללי
 |
| לחצו כאן להגדלה |
הדגדגן גלוי לעין בחלק הממוקם בסמוך לאזור השפתיים הקטנות (labia minora), מעל פתח השופכה והנרתיק. הדגדגן בנוי רקמה ספוגית זקיפה וגלילית. הדגדגן הוא איבר שבעיקרו הוא פנימי והוא משתרע בנבכי אגן האישה. הדגדגן הוא איבר הומולוגי לפין, אך לעומתו, הדגדגן חסר צינור שופכה ופי שופכה. הדגדגן נועד אך ורק להנאה מינית ואין לו תכלית נוספת. במהלך גירוי מיני ובמהלך אורגזמה, הדגדגן והנרתיק מתמלאים בדם, נעשים תפוחים ונפוחים, וצבעם משתנה. גירוי קבוע ומתמשך על הדגדגן, ישיר או עקיף, עשוי לגרום לאורגזמה.
מקור שמו של הדגדגן
שמו של הדגדגן (בעברית) נובע מן השורש "דגדג" מלשון דגדוג [1]. לעתים האיבר נקרא גם "חביונית" על שום היותו חבוי. באנגלית קרוי הדגדגן Clitoris. יש המשערים כי המילה Clitoris, היא גלגול של kleitorid (יוונית), כלומר "גבעה קטנה".
צורתו של הדגדגן
הדגדגן הוא בעל מבנה מורכב הכולל רכיבים חיצוניים ורכיבים פנימיים. ככלל, הדגדגן הוא איבר בעל רקמה ספוגית זקפתית בדומה לפין הגברי. החלק החיצוני של הדגדגן הוא עטרת הדגדגן ועורלת הדגדגן. על גבי עטרת הדגדגן, מסוככת עורלת הדגדגן המכסה עליו מבחוץ ומגנה עליו. עטרת הדגדגן היא בערך בגודל ובצורה של פול אפונה, אך לעתים גודלו יכול להיות גדול מכך או קטן מכך באופן משמעותי. עטרת הדגדגן היא אזור רגיש ביותר, המכיל כ-8,000 קצות עצבים (כפול ממספר קצות העצבים בעטרת הפין הגברי). עובדה זו מקנה לדגדגן התאמה מיוחדת לעוררות מינית.
חלקו הפנימי והנסתר של הדגדגן
במבט ישיר כלפי הנרתיק, נמצא חיבור עצבי בין קצוות השפתיים החיצוניות (labia majora) לבסיס עורלת הדגדגן. בנוסף לחיבור העצבי לעיל, גוף הדגדגן עצמו, משתרע מספר סנטימטרים פנימה אל תוך האגן, החל מעטרת הדגדגן אחורנית ומעלה. פנימה בתוך האגן, החלק העליון של הדגדגן, כפוף כלפי מטה ומסתעף למעין שתי שוקיים נפרדות זו מזו, כצורת אות "V" הפוכה. אזור זה מכונה בלעז clitoral crura ובעברית אלו הן "רגלי הדגדגן". כל אחת משתי השוקיים הללו בנויה מאותה רקמה ספוגית וזקיפה, זהה לרקמה הספוגית הזקיפה בפין הגבר, Corpus cavernosum. לדעת חלק מהחוקרים כל אחת משתי שוקי הדגדגן, שוכנות מאחורי השפתיים הקטנות labia minora, ומסתיימות מאחורי עצם החיק [2]. לדעת אחרים, קצות שתי הרגליים הללו מסתיימות ב"מזלגון" השפתיים הקטנות [3].
חלקו הפנימי של הדגדגן, מחובר למערכת כלי דם, ולעצבים המסונפים אל ספוגית השתן, פקעות הדגדגן, חיץ הנקבים, רצועות מתיחה, שרירי האגן, וקרום רצפת האגן [4].
חלקו החיצוני של הדגדגן
קיימת שונות ניכרת במידת הזדקרותו של הדגדגן החוצה מן הגוף. מאמר שפורסם בכתב העת Journal of Obstetrics and Gynecology ביולי 1992 קובע כי רוחבה הממוצע של עטרת הדגדגן נמצא בטווח של 2.5 עד 4.5 מ"מ. אין מתאם בין גודל דגדגן האישה לבין יסודות של גיל, גובה, משקל, תקופת בלות או פוריות. יחד עם זאת, אצל נשים לאחר לידה, מידת ההזדקרות של הדגדגן החוצה נוטה להיות מעט גדולה יותר לעומת נשים שטרם הולידו.
מאסטרס וג'ונסון הם הראשונים לקבוע כי חלקו הפנימי של הדגדגן מקיף את הנרתיק לאורכו, וכי למעשה, כל אורגזמה היא במקור "דגדגנית" כלומר מתקיימת בדגדגן או נובעת מן הדגדגן [5]. יש החולקים על קביעה זו ומבדילים בין אורגזמה וגינאלית לבין אורגזמה דגדגנית [6].
התפתחות הדגדגן אצל העובר
באותו שלב עוברי שבו חלה התפתחותם של דרכי השתן ושל איברי המין, מתפתחת באופן בלתי מובחן גבשושית איברי המין המתפתחת לדגדגן או לפין, יחד עם כל יתר האיברים הפנימיים. רקמת הדגדגן היא הומולוגית לפין הגברי [7], והיא גם בעלת רקמה זקפתית זהה לזו של הפין. בשלב העוברי, הדגדגן יכול היה להתפתח לפין גברי, אילו רק רקמה זו הייתה נחשפת להורמונים גבריים. שינויים במראה העובר הזכרי לעומת העובר הנקבי, מתחילים להופיע בערך שמונה שבועות לאחר התעברות. עד שלב הלידה, מערכת הרבייה הנשית תסתיים להתפתח[8]. מין העובר ניתן לאבחון חזותי בבדיקת אולטראסאונד לאחר 16 ל-18 שבועות של הריון [9]. עיכוב בהתפתחות מערכת איברי הרבייה בעוברים נקביים, עלול להיגרם על ידי חשיפה לטסטוסטרון ברמות גבוהות מהממוצע.
הערות שוליים
- ^ המילון העברי החדש, א.אבן שושן 1967
- ^ http://www.medicalook.com/human_anatomy/organs/Vulva.html
- ^ http://www.sevenstories.com/Book/index.cfm?GCOI=58322100427350
- ^ ^ a b Francoeur, Robert T. (2000). The Complete Dictionary of Sexology. The Continuum Publishing Company. pp. 180. ISBN 0-82640-672-6.
- ^ Federation of Feminist Women’s Health Centers (1991). A New View of a Woman’s Body. Feminist Heath Press. pp. 46. ISBN 0-9629945-0-2.
- ^ a b O'Connell, et al. (October 2005). "Anatomy of the Clitoris". Journal of Urology 174: 1189–95. doi:10.1097/01.ju.0000173639.38898.cd.
- ^ a b Francoeur, Robert T. (2000). The Complete Dictionary of Sexology. The Continuum Publishing Company. pp. 180. ISBN 0-82640-672-6.
- ^ Reinisch, Beasley, June and Ruth (1990). The Kinsey Institute New Report on Sex. St. Martin’s Press. ISBN 0312063865.
- ^ Heffner, Linda (2001). Human Reproduction at a Glance. Blackwell Sciences, Ltd. ISBN 0632054611.
תמונות נוספות
שאלות ותשובות
יש לכם שאלה? פנו לפורום האנונימי של האנציקלופדיה.
ראו גם
| האישה | ||
|---|---|---|
| מערכת הרבייה | פות • השפתיים הגדולות (החיצוניות) • השפתיים הקטנות (הפנימיות) • ערלת הדגדגן • דגדגן • פרוזדור הפות • שסע הערווה • קרום השפתיים הקטנות • נרתיק • קרום הבתולים • בלוטת ברתולין • בלוטות סקין | 
|
| מערכת העיכול | סיגמואיד • חלחולת • פי הטבעת • שלפוחית השתן • שופכה | |
| אחרים | כף הערווה • שער הערווה • עצם החיק • חיץ הנקבים • שדיים | |
| פורטל מיניות • תרשים | ||
תיאור קצר: הדגדגן הוא רקמה זקיפה בפתח הפות. גירוי הדגדגן גורם לעונג רב לנשים, בדומה לעטרת הפין בקרב גברים.
מילות מפתח: דגדגן, קליטוריס, Clitoris, פות, אורגזמה.
