זקפת הדגדגן
זקפת הדגדגן היא תופעה פיזיולוגית שבה הדגדגן מתנפח ומתקשה. הגורמים לזקפת הדגדגן כוללים היבטים פסיכולוגיים, עצביים ובדרך כלל, אם כי לא תמיד, גם גירוי מיני.
בלעז מכונה תופעה זו "clitoral erection" ובעברית מכונה גם זקפה נשית.
תוכן עניינים
פיזיולוגיה
הדגדגן מזדקף כאשר דם זורם אך תוך הרקמות הזקיפות. בעת הזקפה, עטרת הדגדגן עשויה להיחשף מעבר לערלת הדגדגן והיא תהיה רגישה למגע. אחרי אורגזמה, הזקפה עוברת בדרך כלל, אך תהליך זה עשוי לארוך זמן רב יותר לעומת האיבוד המהיר של הזקפה בקרב גברים.
הדגדגן הוא הומולוגי לפין. גודלו של הקטע אשר חשוף משתנה מאישה לאישה, ואורכו בדרך כלל בין מספר מילימטרים ספורים לסנטימטר אחד.
השפעות
גירוי הדגדגן ועוררות מינית גורמים בדרך כלל לרטיבות בנרתיק (סיכה נרתיקית) ולנפיחות וגודש דם בדגדגן עצמו ובשפתי הפות. העור באזור הפות הופך לאדמומי או כהה יותר. להמשך הגירוי השלכות פנימיות (שינוי צורת הנרתיק ומיקום הרחם בתוך האגן) שמטרתן הכנה לקליטת הזרע של הגבר ולהריון. שינויים אחרים כוללים עלייה בדופק ובלחץ דם, תחושת חום וסומק ואולי אף רעידות קלות. הסומק עשוי להתפרס גם על פני החזה ופלג הגוף עליון. בהינתן גירוי מיני מתמשך, ניתן להגיע אל השיא - האורגזמה.
גודל וצורה
לדגדגן זקוף מספר רב של צורות וזוויות שונות, החל מדגדגן קטן וחבוי ועד לדגדגן רחב ובולט. בדרך כלל, גודלו של דגדגן אינו משתנה לאחר גיל ההתבגרות.
זקיפה מתמדת
מצב בו הזקפה אינה חולפת מכונה זקיפה מתמדת ולעז priapism או clitorism. מדובר בתופעה כואבת המצריכה טיפול רפואי תרופתי.
ראו גם
תיאור קצר: הדגדגן מתנפח ומתקשה עקב גירוי מיני, בדרך כלל.
מילות מפתח: זקפת הדגדגן, זקפה, דגדגן, זיקפת הדגדגן, זקפת דגדגן.
