התבגרות

מתוך ויקיסקס
(הופנה מהדף גיל ההתבגרות)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מתגברים פולנים, 2008

התבגרות (adolescence) היא שלב ביניים בהתפתחותו של אדם בין הילדוּת לבגרות. תקופת מעבר זו מכונה גיל ההתבגרות. אם בעבר אדם נחשב בוגר עם בשילת מערכת הרבייה שלו, בימינו נתפסת ההתבגרות כמורכבת יותר. במהלכה חלים על המתבגר מלבד תהליכים פיזיולוגיים גם שינויים קוגניטיביים, רגשיים וחברתיים המשפיעים אלה על אלה. אין הגדרה אחידה ומקובלת על הכול למשכה של ההתבגרות. עם זאת, רוב החוקרים מסכימים שהיא מתחילה בסביבות גיל 12, ומסתיימת בתחילת שנות העשרים.

קיימים הבדלים תרבותיים בהגדרת נקודות הכניסה להתבגרות והיציאה ממנה. כך, למשל, יש שבטים בהם נהוגים "טקסי מעבר" שמטרתם להבדיל בצורה חדה מילדות לבגרות, ואילו בחלק ממדינות ארצות הברית מותרות התנהגויות בוגרות, כגון שתיית אלכוהול מגיל 21 בלבד.

בהשוואה לעבר, ההתבגרות כיום ארוכה יותר ומתחילה מוקדם יותר. הסיבות לתופעה זו מגוונות, ובהן שיפור בתנאי והרגלי התזונה וריבוי המיומנויות והידע שהחברה מצפה מאיתנו לרכוש בטרם ניחשב בוגרים.

שינויים ביולוגיים

פלג הגוף העליון של מתבגר המזכיר כעת מבנה גוף של אדם בוגר.
Postscript-viewer-blue svg.png ערך מורחב – התבגרות מינית

ההתבגרות המינית מאפיינת את המתבגרים מבחינה גופנית עקב השינויים ברמות ההורמונים בגוף. איברי המין של המתבגרים מתפתחים. אצל הבנות מתחיל מחזור הווסת סביב גיל 12, ואצל הבנים מיוצר הזרע לראשונה החל מגיל 12.[1] התשוקה המינית גוברת. שיער הגוף צומח, ההזעה מוגברת, ולעתים מופיעים פצעי עור (אקנה). כתפי הבנים מתרחבות. הם בונים מסת שריר וקולם נעשה עמוק יותר. חזה המתבגרת גדל.

ראו מידע מורחב בערך התבגרות מינית.

שינויים פסיכולוגיים

גיל ההתבגרות מאופיין במספר שינויים תפיסתיים, רגשיים ופיזיולוגים, היכולים לגרום לקונפליקט מצד אחד, ולפיתוח אישיות חיובית מאידך.

הסביבה הביתית וההורים משפיעים מאוד על התנהגותם ועל בחירותיהם של המתבגרים. מתבגרים שיש להם יחסים טובים עם הוריהם נוטים פחות להתעסק בהתנהגויות מסוכנות, כגון עיתון, שתייה, מכות, ו/או יחסי מין לא מוגנים. כאשר המתבגרים נכנסים לקונפליקט עם הוריהם, הם גמישים יותר לעומת ילדים צעירים יותר, אך עוינים ועקשנים יותר לעומת מבוגרים. נושאים שבהם יש קונפליקט בין המתבגרים להוריהם עוסקים לעתים קרובות במידת הפיקוח והשליטה על המתבגר בידי הוריו, כגון מטלות הבית, שיעורי בית, שער עוצר וזכותו של המתבגר לפרטיות.

לראשונה בחייהם, המתבגרים עשויים להתחיל להרגיש שחבריהם הקרובים, עמיתם בקבוצת השווים (בפסיכולוגיה: קבוצה חברתית המורכבת מבני אותו גיל ואותו סטטוס חברתי ותחומי עניין משותפים) חשובים יותר ומשפיעים יותר לעומת הוריהם. קבוצות שווים מאפשרות לחבריה את ההזדמנות לרכוש ולפתח כישורים חברתיים שונים, כגון אמפתיה, שיתוף והנהגה. לקבוצות שווים עשויות להיות השפעה חיובית על הפרט, כגון מוטיבציה אקדמאית, אך גם השפעה שלילית שעשויה להוביל להתנסויות עם סמים, שתייה, ונדליזם וגניבה. הרגישות ומידה החשיפה ללחץ חברתי גוברים בתחילת גיל ההתבגרות, מגיעה לשיאה בסביבות גיל 14, ולאחר מכן דועכת.

מתבגרת בת 17 בתום ההתבגרות המינית, שער ערוותה הוסר.

עקב החיפוש אחר זהות חברתית ייחודית, המתבגרים מוטרדים ומודאגים לעיתים קרובות. הפסיכולוג האמריקאי ג' סטנלי הול כינה תקופה זו "סערה ולחץ", וטען כי קונפליקטים בשלב התפתחותי זה הוא דבר נורמלי ולא יוצא דופן. לעומתו, האנתרופולוגית (חקר האדם) מרגרט מיד ייחסה את התנהגותם של המתבגרים לתרבותם ולחינוך שקיבלו.

במהלך גיל ההתבגרות מתרחשת גם התפתחות קוגניטיבית (תפיסתית) מהירה. הפסיכולוג השווייצרי ז'אן פיאז'ה תיאר את גיל ההתבגרות כשלב שבו מחשבותיו של הפרט מתחילות לתפוס צורה מופשטת יותר והמחשבות האגוצנטריניות (מלשון האנוכי, המרוכז בעצמו) פוחתות. שינוי זה מאפשר לפרט לחשוב בפרספקטיבה גדולה יותר. שילוב של מחקרים התנהגותיים ואבחוני MRI (דימות תהודה מגנטית; מדידת תפקוד מוחי) מצביעים על כך כי היכולות הביצועיות (כלומר, כישורים התפיסתיים) המאפשרות שליטה ותיאום של מחשבות והתנהגויות, מתפתחות. המחשבות, הרעיונות והמושגים המתפתחים בתקופת חיים זו משפיעים במידה רבה על החיים העתידיים של הפרט, והם לוקחים חלק מרכזי בהתהוותה של האישיות והאופי של המתבגר.

גישת הפסיכולוגיה החיובית מוזכרת לעיתים ביחס לטיפול בפסיכולוגיה של המתבגר. באופן כללי, במסגרת הפסיכולוגיה החיובית נעשה ניסיון למצוא ולטפח "חוזקות" - תכונות חיוביות וכישרון אנושי ולהפוך חיים הנחשבים "נורמליים" למספקים יותר. ביחס למתבגרים, על פי גישה זו ניתן לספק להם את המוטיבציה להפוך למקובלים וחשובים בקרב חבריהם, הואיל ורבים מבני הנוער מוצאים עצמם משועממים, הססנים, וחסרי מוטיבציה.

כאשר המתבגר חווה הפסד רגשי כלשהו, עשויים להתחולל מאבקים עם הזהות העצמית וכן גם דכאון. ההפסד החשוב ביותר בחייהם הוא השינוי במערכת היחסים בינם לבין הוריהם. המתבגרים עשויים גם להסתכסך עם חבריהם. הדיכאון בגיל ההתבגרות עשוי להיות עמוק לעתים עקב השינויים הפיזיולוגיים וההורמונליים, אך גם עקב חוסר יציבות רגשית. המתבגר עשוי להרגיש לחץ ופחד מהשינויים בשכלו, בגופו וביחסיו המשתנים. מניעת שינה נקשרה אף היא לדיכאון בגיל ההתבגרות, בעיקרון בשנות העשרה.

מיניות

התשוקה המינית מתגברת בגיל ההתבגרות עם תחילת ההתבגרות המינית. התבטאות התשוקה המינית בקרב מתבגרים עשויה להיות מושפעת מערכי משפחה, מהתרבות ומהדת עליה התחנכו, טאבו, הנדסה חברתית, ונורמות חברתיות אחרות.

במחקר בריטי משנת 2008 נמצא כי 20% מבני 14 עד 17 שהשתתפו במחקר חשפו כי הניסיון המיני הראשון שלהם נעשה כבר בגיל 13. במחקר אמריקאי משנת 2002 בו השתתפו בני 15 עד 44, נמצא כי הגיל הממוצע שבו קיימו המשתתפים יחסי מין בפעם הראשונה, היה 17 בקרב הגברים ו-17.3 בקרב הנשים.

היבטים משפטיים

בישראל, מי שהינו מתחת לגיל 18 נחשב לקטין. בגיל 18 הנער מקבל על עצמו זכויות וחובות (כגון הזכות להצביע, הזכות להשתתף בהגרלות ולרכוש אלכוהול), ואולם חלק מהזכויות והחובות מתקיימים עוד קודם לכן (למשל, בגיל 12 הוא נושא באחריות פלילית על פגיעה בגוף או ברכוש, ובגיל 16 עליו הזכות והחובה להצטייד בתעודת זהות.

גיל ההסכמה הוא הגיל שבו החוק מתיר לנער או לנערה לקיים יחסי מין. קיום יחסי מין עם נער או נערה שגילם מתחת לגיל ההסכמה, נחשב בדרך כלל לאונס. טווחים הגילאים בעולם כולו נע בין 12 ל-21, כשממוצע עומד על 16. חלק מהמדיניות, בהן ישראל, מאפשרות קיום יחסי מין כאשר הפרש הגילאים בין בני הזוג אינו גדול.

גם הגיל שבו הנישואין מותרים על פי חוק (גיל הנישואים) משתנה ממדינה למדינה. בישראל, לנערות מותר להינשא מגיל 17 בהסכמת הוריהן, ומגיל 18 בלי הסכמתם.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הגילאים אינם קבועים, והפוריות עשויה להקדים או לאחר אצל פרטים שונים. מקרה יוצא דופן של פוריות מוקדמת באישה, למשל, הוא המקרה של לינה מדינה.