|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| − | '''סטייה''' (בלעז: Perversion) הוא מונח המתאר התנהגות אשר אינה מקובלת על הציבור או שאינה נורמלית. המונח מתייחס להיבטים שונים ומגוונים, אך הייחוס הנפוץ ביותר הוא ביחס ל[[מין]], קרי '''סטייה מינית''', התנהגות מינית שונה, דוחה או [[אובססיה מינית|אובססיבית]]. | + | '''סטייה''' (בלעז: Perversion) הוא מונח המתאר התנהגות אשר אינה מקובלת על הציבור או שאינה נורמלית. המונח מתייחס להיבטים שונים ומגוונים, אך הייחוס הנפוץ ביותר הוא ביחס ל[[מין]], קרי '''סטייה מינית''', התנהגות מינית שונה, דוחה או [[אובססיה מינית|אובססיבית]]. בהקשר זה [[פאראפיליה]] היא למעשה סטייה מינית. |
| | | | |
| | '''סוטה''' (בלעז: Pervert) מונח את אדם המתנהג כמתואר לעיל, ובהקשר למין, אדם זה מכונה '''סוטה מין'''. | | '''סוטה''' (בלעז: Pervert) מונח את אדם המתנהג כמתואר לעיל, ובהקשר למין, אדם זה מכונה '''סוטה מין'''. |
| שורה 6: |
שורה 6: |
| | האסטרטגיה הדידקטית של פרויד במחקרו "Three Essays on the Theory of Sexuality" הייתה לבחון את הקשר בין סטייה מינית לבין מיניות רגילה. במחקרו בחן מגוון נטיות שונות, כגון [[פדופיליה]], [[זואופיליה]], [[פטישיזם]], [[אקסהיביציוניזם]], [[סאדיזם]], [[מזוכיזם]], [[קופרופיליה]] ו[[נקרופיליה]], ועל כך סיכם כי "כל בני האדם נולדו סוטים". הוא קבע כי מקורן של סטיות אלו ב[[מיניות הילד]] וטען כי הנטייה לסטייה כזו היא מולדת. האירוניה המהותית בממצאיו של פרויד היא כי הסטייה בילדות הייתה הנורמה. | | האסטרטגיה הדידקטית של פרויד במחקרו "Three Essays on the Theory of Sexuality" הייתה לבחון את הקשר בין סטייה מינית לבין מיניות רגילה. במחקרו בחן מגוון נטיות שונות, כגון [[פדופיליה]], [[זואופיליה]], [[פטישיזם]], [[אקסהיביציוניזם]], [[סאדיזם]], [[מזוכיזם]], [[קופרופיליה]] ו[[נקרופיליה]], ועל כך סיכם כי "כל בני האדם נולדו סוטים". הוא קבע כי מקורן של סטיות אלו ב[[מיניות הילד]] וטען כי הנטייה לסטייה כזו היא מולדת. האירוניה המהותית בממצאיו של פרויד היא כי הסטייה בילדות הייתה הנורמה. |
| | | | |
| − | <!--
| + | מספר שנים לאחר מכן, במאמרו "A Child is Being Beaten" (משנת 1919), הדגיש פרויד שהסטיות "עוברות תהליך של התפתחות, שהן מייצגות מוצר סופי ולא ביטוי ראשוני ... הסטיות המיניות בילדות, כמו גם אלה בחיים הבוגרים, הן השלכות של אותו תסביך", קרי [[תסביך אדיפוס]]. |
| − | כמה שנים לאחר מכן, ב"ילד ילד מוכה" (1919), העמיד פרויד לחץ רב יותר על העובדה שהסטיות "עוברות תהליך של התפתחות, שהן מייצגות מוצר סופי ולא ביטוי ראשוני ... הסטיות המיניות של הילדות, כמו גם אלה של החיים הבוגרים, הן השלכות של אותו קומפלקס "[11] - תסביך אדיפוס. אוטו פניכל התייחס לנקודה על תפקוד ההגנה של סטיות - של "חוויות של סיפוקים מיניים, אשר נתנו בו זמנית תחושת ביטחון על ידי שלילת או אי-סדר של פחד כלשהו": [12] והוסיפו כי בעוד שיש אנשים שחושבים שסוטים נהנים מעין של הנאה מינית אינטנסיבית יותר מאשר אנשים נורמליים ... זה לא נכון ... אבל נוירוטים, שדחפו געגועים מעוותים, עשויים לקנא בסוטים שמבטאים את הכמיהה הסוטה בגלוי ". [13]
| |
| − | ארלין ריצ'רדס על תפקיד הפרברסיה אצל נשים [עריכה]
| |
| − | פרויד כתב בהרחבה על סטייה אצל גברים. עם זאת, הוא ויורשיו הקדישו תשומת לב זעומה לסטיות אצל נשים. בשנת 2003 פרסמו הפסיכולוגית, הפסיכואנליטיקאית והפארמיסטית ארלן ריצ'רדס מאמר מעמיק על סטייה נשית, "מבט טרי על פרברסיה", בכתב העת של האגודה הפסיכואנליטית האמריקנית. [14] בשנת 2015, הפסיכואנליטיקאית לין פרידמן, בסקירת יצירותיה המלאות של ארלין ריצ'רדס בכתב העת של האגודה הפסיכואנליטית האמריקאית, ציינה לפני כן, כי "כמעט אף אנליסט לא כתב על סטייה של נשים, ועבודה חלוצית זו סללה ללא ספק את הדרך אחרים, כולל לואיז קפלן (1991), לחקור את השטח הלא-נודע הזה ". [15]
| |
| − | החברה המתירנית [עריכה]
| |
| | | | |
| − | שלט בעיר סויטה, פריפקטורה של אוסקה, יפן, מזהיר "היזהר מסוטים".
| + | [[קטגוריה:פאראפיליה]] |
| − | מאמר ראשי: חברה מתירנית
| |
| − | עם המהפכה המינית של המאה העשרים המאוחרת, הרבה ממה שטען פרויד היה חלק מקונצנזוס ליברלי חדש ורחב-לכת, אמונה מעין-נורמטיבית ש"כל אחד זכאי לחיי המין שלו ... יש אנשים שחושבים על גומי שחור בגדים, הסכמת מבוגרים וכל זה ". [16] לפעמים זה עלול להוביל סוג של העולם panglossian להציג שבו כל פטישיסט יש "fetishera שלו ... עבור כל אדם הוא ניתק על הנעליים, יש אישה מוכנה לשרת עבור החריץ, ועל כל אדם אשר מקבלת את הריגושים משערותיו, יש אישה שמקבלת את שלה מפני שנעל את המנעולים שלה.האבלוק אליס יש הרבה מקרים של המפגש הזה של המוחות: האיש המשתוקק ללחוץ עליו בעקבים גבוהים במוקדם או במאוחר פוגש את האשה שיש לה חלמה בהקיץ את כל חייה ". [17]
| |
| − | כאשר התעוררה מחלוקת פנימית בקונצנזוס הליברלי היה על היחס המדויק של שינויים להתפתחות נורמלית - יש הרואים בעקבות פרויד כי "אפשר להסביר ולהבין את הנטייה המינית השונה הזאת בהשוואה להשוואה רגילה" [18] מדגיש את הפחד מאינטימיות בפרברסיה כ"מין של מין ... המגודר בתנאים מיוחדים ... מעמיד מרחק רב בין השותפים ". [19] מנקודת מבט כזו, "כל מה שהדחף הסוטה או הפנטזיה עשויים להיות, שם מסתתרת המיניות האמיתית, האמיתית והאוהבת" [20] - נקודת מעבר אולי לחלק מחזיונות העיוורים שלאחר המוות של הפרברסיה.
| |
| − | | |
| − | A few years later, in "A Child is Being Beaten" (1919), Freud laid greater stress on the fact that perversions "go through a process of development, that they represent an end-product and not an initial manifestation ... that the sexual aberrations of childhood, as well as those of mature life, are ramifications of the same complex"[11]—the Oedipus complex. Otto Fenichel took up the point about the defensive function of perversions—of "experiences of sexual satisfactions which simultaneously gave a feeling of security by denying or contradicting some fear";[12] adding that while "some people think that perverts are enjoying some kind of more intense sexual pleasure than normal people. This is not true ... [though] neurotics, who have repressed perverse longings, may envy the perverts who express the perverse longings openly".[13]
| |
| − | Arlene Richards on the role of perversion in women[edit]
| |
| − | Freud wrote extensively on perversion in men. However, he and his successors paid scant attention to perversion in women. In 2003, psychologist, psychoanalyst and feminist Arlene Richards published a seminal paper on female perversion, "A Fresh look at Perversion", in the Journal of the American Psychoanalytic Association.[14] In 2015, psychoanalyst Lynn Friedman, in a review of The Complete Works of Arlene Richards in the Journal of the American Psychoanalytic Association, noted prior to that time, "virtually no analysts were writing about female perversion. This pioneering work undoubtedly paved the way for others, including Louise Kaplan (1991), to explore this relatively uncharted territory."[15]
| |
| − | The permissive society[edit]
| |
| − | | |
| − | A sign in Suita city, Osaka prefecture, Japan, warns 'Beware of Perverts'.
| |
| − | Main article: Permissive society
| |
| − | With the sexual revolution of the later twentieth century, much that Freud had argued for became part of a new, wide-ranging liberal consensus, a quasi-normative belief that "everyone's entitled to his own sex life...Some people fancy black rubber clothes. Consenting adults and all that".[16] At times this might lead to a kind of Panglossian world view where every fetishist has his "fetishera ... for every man who is hung up on shoes, there is a woman ready to cater for and groove with him, and for every man who gets his thrills from hair, there is a woman who gets hers from having her locks raped. Havelock Ellis has many cases of this meeting of the minds: the man who yearns to get pressed on by high heels sooner or later meets the woman who has daydreamed all her life of heel-pressing".[17]
| |
| − | Where internal controversy did arise in the liberal consensus was about the exact relation of variations to normal development - some considering in the wake of Freud that "these different sexual orientations can best be explained and understood by comparison with normal development",[18] and highlighting the fear of intimacy in perversion as "a kind of sex ... which is hedged about with special conditions...puts a vast distance between the partners".[19] From such a standpoint, "whatever the deviant impulse or fantasy may be, that's where the real, true, loving sexuality is hidden"[20]—a point of transition perhaps to some of the bleaker post-permissive visions of perversion.
| |
| − | Critical views[edit]
| |
| − | For some participants, "Liberation, at least in its sexual form, was a new kind of imposed morality, quite as restricting" as what had gone before—one that "took very little account of the complexity of human emotional connections"[21] and was driven by 'the superego injunction to enjoy that permeates our discourse'.[22] New, more sceptical currents of disenchantment with perversion emerged as a result (alongside more traditional condemnations) in both the French-speaking and English-speaking worlds.
| |
| − | Lacan had early highlighted "the ambivalence proper to the 'partial drives' of scoptophilia, sadomasochism ... the often very little 'realised' aspect of the apprehension of others in the practice of certain of these perversions".[23] In his wake, others would stress how "there is always, in any perverse act, an aspect of rape, in the sense that the Other must find himself drawn into the experience despite himself ... a loss or abandonment of subjectivity."[24]
| |
| − | Similarly, object relations theory would point to the way "in perversion there is the refusal, the terror of strangeness"; to the way "the 'pervert'...attacks imaginative elaboration through compulsive action with an accomplice; and this is done to mask psychic pain".[25] Empirical studies would find "in the perverse relationships described...an absolute absence of any shared pleasures";[26] while at the theoretical level "perversions involve—the theory tells us—an attempted denial of the difference between the sexes and the generations", and include "the wish to damage and dehumanize ... the misery of the driven, damaging life".[27]
| |
סטייה (בלעז: Perversion) הוא מונח המתאר התנהגות אשר אינה מקובלת על הציבור או שאינה נורמלית. המונח מתייחס להיבטים שונים ומגוונים, אך הייחוס הנפוץ ביותר הוא ביחס למין, קרי סטייה מינית, התנהגות מינית שונה, דוחה או אובססיבית. בהקשר זה פאראפיליה היא למעשה סטייה מינית.
סוטה (בלעז: Pervert) מונח את אדם המתנהג כמתואר לעיל, ובהקשר למין, אדם זה מכונה סוטה מין.
פרויד
האסטרטגיה הדידקטית של פרויד במחקרו "Three Essays on the Theory of Sexuality" הייתה לבחון את הקשר בין סטייה מינית לבין מיניות רגילה. במחקרו בחן מגוון נטיות שונות, כגון פדופיליה, זואופיליה, פטישיזם, אקסהיביציוניזם, סאדיזם, מזוכיזם, קופרופיליה ונקרופיליה, ועל כך סיכם כי "כל בני האדם נולדו סוטים". הוא קבע כי מקורן של סטיות אלו במיניות הילד וטען כי הנטייה לסטייה כזו היא מולדת. האירוניה המהותית בממצאיו של פרויד היא כי הסטייה בילדות הייתה הנורמה.
מספר שנים לאחר מכן, במאמרו "A Child is Being Beaten" (משנת 1919), הדגיש פרויד שהסטיות "עוברות תהליך של התפתחות, שהן מייצגות מוצר סופי ולא ביטוי ראשוני ... הסטיות המיניות בילדות, כמו גם אלה בחיים הבוגרים, הן השלכות של אותו תסביך", קרי תסביך אדיפוס.
