תסביך אדיפוס
תסביך אדיפוס הוא השם שניתן על ידי זיגמונד פרויד לתסביך בפסיכואנליזה שבו ילד מאוהב באימו ומקנא באביו שנתפס על ידו כמתחרה שלו.
התסביך, כאמור, נקרא על שם אדיפוס, מהמחזה אדיפוס המלך, שנכתב על ידי סופוקלס (ומשתייך למיתולוגיה היוונית).
פרויד התייחס לראשונה לאדיפוס בהקשר הפסיכולוגי במכתב שכתב ב-1897 על "כוחו המרתק של אדיפוס המלך"; הוא שאל את הדימוי מהטרגדיה היוונית כדי להסביר את הנוירוזה אצל הגבר. את המונח "תסביך אדיפוס" טבע לראשונה פרויד במאמרו "סוג מיוחד של בחירת אובייקט שעושה האדם" משנת 1910. פרויד מייחס לכל זכר תשוקה מינית לאם וקנאה רצחנית כלפי האב.
פרויד האמין כי חולים רבים לא הצליחו להתגבר על רגשות ילדות רבים שרובנו מצליחים לכבוש; אלה הם האהבה לאם והקנאה לאב. האב הוא המתחרה המיני בפועל או בכוח. כשהתחושות המיניות הילדותיות של הילד כלפי אמו מציפות אותו, על פי פרויד, הילד מפתח שאיפה למות האב, ופנטזיות על "הצלתה" של האם מידי אביו ונטילת מקומו, דבר שמעורר פחד בלב הילד שמא אביו יסרס אותו כנקמה על רצונו לסלקו, במה שקרוי "פחד הסירוס", פחד שגורם לו להשלים עם מקומו של אביו בסופו של דבר ולוותר על אהבתו המינית כלפי אימו. נערים מתגברים בדרך כלל על התסביך על ידי התקת רגשותיהם המיניים לנערות בנות גילם-הוא.
לפי פרויד, תחושת הריגוש של הילד מתמקדת באיבר מינו. הורי הילד, לדברי פרויד, אינם מרוצים מתשומת הלב המופרזת של הילד לאברו ומאיימים "לקחת אותו ממנו" אם לא ירפה. התוצאה היא שהילד לומד לנתב ("לעדן",Sublimate) את הליבידו שלו לתחושות פחות מאיימות, כמו חיבתו העמוקה להוריו. הוא מתגבר על אהבתו לאם ועל כעסו על אביו, בכך שהוא מזדהה עם שניהם. בדרך זו זוכה הילד באני העליון שלו, ותשוקותיו מודחקות במשך תקופת החביון וחוזרות בתקופת ההתבגרות המינית.
באופן פשטני, על פי התאוריה של פרויד, ילד הגדל במשפחה חד הורית שחסרה בה דמות אב, יהיה לו קשה יותר להשתחרר מאהבתו הילדותית לאימו, ולפתח קשר נורמלי עם בנות זוג.
מספר פסיכואנליטיקאים בני זמננו מסכימים באופנים מסוימים עם הרעיון הבסיסי של תסביך אדיפוס. כך למשל, הנס קלר הציע שהתסביך נכון "לפחות בתרבויות המערביות", בעוד אחרים סבורים כי אתנולוגים כבר הראו כי זה נכון גם מחוץ לתרבות המערבית. אף על פי כן, מעטים מאוד הפסיכואנליטיקאים אשר חולקים על כך ש"הילד נכנס לשלב אדיפלי ... אשר כוללת מודעות לקונפליקט בין אם, אב וילד" וכי "ניתן לצפות בהתפתחותם של מוטיבים אדיפליים חיוביים ושליליים." על אף קיומן של ראיות לקונפליקט ביחסים בין ההורים והילד, הפסיכולוגים האבולוציוניים, מרטין דאלי ומרגו וילסון, מציינים כי אין מדובר בהיבט מיני כנגד הורה-המין הנגדי; וכך, בספרם Homicide משנת 1988 השניים הציעו כי תסביך אדיפוס מניב מעט תחזיות הניתנות לבדיקה, משום שלא מצאו עדות לתסביך אדיפוס אצל מבוגרים.
המושג המקביל אשר מתייחס לבת החושקת באביה נקרא "תסביך אלקטרה".
קישורים חיצוניים
- שמעון גלבץ, אדיפוס והספינקס: על תסביך אדיפוס וחשיבותו בהגותו של פרויד
- ד"ר דפנה כצנלסון-בנק, "אבא, תן לילד לפלרטט עם אישתך", אתר ynet
