התנזרות מינית היא פרקטיקה של הימנעות מיחסי מין ומגע מיני, מטעמים שונים, כגון איסורים דתיים, שיקולים רפואיים ועוד. יש להבחין בין התנזרות מינית לבין אסקסואליות, בעוד פרישות היא התנזרות מינית הנובעת בדרך כלל משיקולים דתיים או אמונות אישיות. התנזרות מינית לפני הנישואין היא חובה על פי היהדות, האיסלאם והנצרות; ובמדינות מסוימות (בעיקר מדינות שבהן האיסלאם נפוצה), יחסי מין מחוץ למסגרת נישואים הם אסורים על פי חוקי המדינה.
לפיכך, התנזרות יכולה להיות מרצון או שלא מרצון עקב נסיבות חברתיות (כאשר אין בן זוג) או על בסיס חובה חוקית.
חוק ומשפט
במדינות מסוימות כל פעילות מינית מחוץ למסגרת נישואים היא אסורה על פי חוק. חוקים אלה חוקקו בעיקר מסיבות דתיות, בראש ובראשונה - האיסלאם. בחלק מהמדינות המוסלמיות, בהן סעודיה, פקיסטן, איראן, כווית, מלדיבים, מרוקו, מאוריטניה, קטאר, סודאן ותימן, אסורה על פעילות מינית בין בני זוג שאינם נשואים.
שיטת הימים הבטוחים
בשיטת "הימים הבטוחים", בני זוג מתנזרים ממין כאשר שהאישה מבייצת על מנת להימנע מהריון בלתי רצוי.
התנזרות מסיבות דתיות
נצרות
לפי הנצרות יחסי מין נועדו להתבצע במסגרת הנישואין ולכן התנזרות ממין היא הנורמה בקרב נוצרים דתיים הדוקים. אף על פי כן, רוב נוצרים רבים אינם אבל לזוגות נשואים כתב פול מטרסוס כי אסור להם לשלול זה את זה, אלא לזמן קצר למסירות לתפילה. [39]
הקתוליות מעודדת צניעות והתנזרות מינית עד הנישואין מבטאת זאת. היועצים האוונגליסטים באותה דעה. הכנסייה המתודיסטית מעודדת גם היא התנזרות ממין עד החתונה. הכנסייה האורתודוכסית מעודדת התנזרות מסוימת אף בקרב בני זוג נשואים, בהתאם ללימודיו של השליח פול, כדי לחזק את הקשר. לכן באופן מסורתי, בני זוג אורתודוכסים נמנעים מקשרים גופניים בימי רביעי ושישי, בשבתות של חגי משתה, וכן גם במהלך תקופת התענית.
עם זאת ישנן מספר כנסיות, בהן הכנסייה המאוחדת של ישו, אשר נחשבים ליברליים בגישות שלהם ואשר מאמינים כי אנשים צריכים להחליט בעצמם איך להביע את החשק המיני שלהם.
הינדואיזם
המסורת ההודית של ברהמצ'אריה (Brahmacharya) שמה דגש רב על התנזרות כדרך לרתום את האנרגיה של הגוף והנפש לעבר המטרה של מימוש רוחני. אצל גברים, הזרע (Vírya) נחשב לקדוש ושימורו (למעט כאשר הוא משמש להולדה) והמרתו לאנרגיה גבוהה יותר (Ojas) נחשב חיוני לפיתוח יכולות אינטלקטואליות ורוחניות משופרות.
בפועל, יש טאבו חברתי נגד קיום יחסי מין לפני הנישואין עבור גברים ונשים כאחד, אשר עדיין קיים כיום בתרבויות של הינדואיזם.
איסלאם
האיסלאם אוסר על קיום יחסי מין מחוץ לנישואין ("זינה") ובזמן הווסת של האישה. כמו כן, נהוג להימנע מקיום יחסי מין כאשר יש צום (ראמאדן, למשל) - מעלות השחר עד בין הערביים. בזמן החאג' קיים איסור על קיום יחסי מין מפני שגוף האדם צריך להישאר טהור בעת העלייה לרגל.
יהדות
היהדות אוסרת על קיום יחסי מין מחוץ לנישואין (המכונים בהלכה זנות או הפקרות). התנזרות ממין נדרשת גם במסגרת הנישואים לאחר הדימום הראשון של האישה ולמשך 14 יום. הבעל אינו רשאי לשלול מין מאשתו, גם אם היא לא פורייה (מצוות עונה).