התוכנית להגבלת הילודה בסין היא תוכנית שנועדה להתמודד עם החשש מפיצוץ אוכלוסין במדינה בעלת האוכלוסייה הגדולה בעולם. למדינה יש מונופול על מתן אישורי נישואין. לכן, כאשר ממשלת סין רצתה להקטין את שיעור הילודה, כצעד ראשון הועלה הגיל המינימלי שמותר להתחתן בו. עיצוב צורתה של המשפחה האידאלית לפי המדינה נמשך בקמפיין שכותרתו "לדחות, לחכות, לצמצם" (להתחתן מאוחר יותר, להיות נשואים זמן רב יותר עד הבאת ילדים, ולהביא לעולם פחות ילדים).
עד שלב זה הפגינה סין התערבות מתונה יחסית של המדינה בחיי הפרט. אך כדי להגיע ליעד הדמוגרפי הרצוי, ותוך הבנה שהמשפחה הנה תא מרכזי ובסיסי ויש להשפיע עליו כדי להגיע לתוצאות המבוקשות, עברה המדינה לקמפיין הילד האחד. במקביל לקמפיין השקיעה סין ממון רב בשיפור אמצעי המניעה והעניקה מענקים כספיים ויתרונות נוספים למתחייבים להביא לעולם רק ילד אחד. בהמשך השתמשה המדינה בלחץ חברתי על מנת למנוע מזוגות להביא לעולם ילד נוסף, ובעקבות קבלת מידע על נשים בהריון שני, הפעילה עליהן סנקציות על מנת לשכנען לבצע הפלה מלאכותית.
בעקבות המעבר ממשפחות מרובות ילדים למשפחות בהן ילד אחד בלבד, השתנה הדגש החברתי-תרבותי באופן הדרגתי, מהתמקדות במבוגרים להתמקדות בילד. מדיניות הילד היחיד הולידה משפחות בהן זוג הורים וארבעה סבים ממוקדים כולם בילד, ובו מושקעים מירב משאביהם הרגשיים והכלכליים. ילדים כאלו מכונים בסין "קיסרים קטנים" ונחשבים למפונקים.
הגבלת הילודה הביאה לרצון של משפחות רבות להביא בן שימשיך את השושלת המשפחתית ולא בת. עם התפתחות הטכנולוגיה והמחקר הגנטי שאיפשר לקבוע את מין הילוד, בחרו משפחות סיניות רבות בדרך זו כדי להביא בן זכר לעולם. עובדה זו הובילה לכך שכיום היחס בין המינים בסין עומד על 115 גברים על כל 100 נשים.
עקב כך התרככו הסנקציות נגד המשפחות וכיום בכפרים מותר להביא לעולם שני ילדים, כל עוד הילוד הראשון היא בת. גם בערים מותר כיום למשפחות להוליד שני ילדים, אולם זאת בתמורה לויתור על סובסידיות שונות של הממשלה באותה משפחה.
תמונות נוספות
- ראו תמונות נוספות בוויקישיתוף
