נישואים חד-מיניים בישראל

נישואים חד-מיניים אינם אפשריים כיום בישראל. נישואים בישראל מבוצעים אך ורק על ידי רשויות הדת שאליה משתייכים בני הזוג (או לפחות אחד מהם). בתי הדין הדתיים פועלים על פי הזרמים השמרניים ביותר של כל דת, ולכן אינם מכירים בזכויות ההומוסקסואלים, וכמובן שאינם מכירים בנישואים חד-מיניים.

הרשות הדתית לנישואים וגירושים יהודיים היא בתי הדין הרבניים הכפופים לרבנות הראשית, הרשות המקבילה לנישואים וגירושים מוסלמיים היא בית הדין השרעי, ומקבילים להם בתי הדין של העדה הדרוזית ובתי דין נוצריים של הכנסייה הקתולית ושל הכנסייה היוונית-אורתודוקסית - ובסך הכול 15 בתי דין דתיים.

כיום כל הזרמים השמרניים של הדתות בישראל "מתנגדות" להומוסקסואליות, ורק זרמים אלה בעלי סמכות חיתון. בשל כך, לדוגמה, היהדות הרפורמית, המכירה בהומוסקסואליות ובזוגיות חד-מינית, נוהגת לחתן זוגות בישראל ללא סמכות רשמית.

ב-21 בנובמבר 2006, הורה בית המשפט העליון לממשלה להכיר בנישואים חד-מיניים שבוצעו בחו"ל. בג"ץ פסק כי על מנהל האוכלוסין לרשום כנשואים חמישה זוגות הומוסקסואלים ישראלים שהתחתנו בקנדה^[1] (בג"ץ יוסי בן ארי נגד מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים).

למרות שהפסיקה עסקה ברישום הנישואים ולא בזכות לנישואים, נרשם בה כי רישום זה יעניק הכרה מלאה לכל צורך מעשי, מאחר שפעולת הרישום עצמה מזכה את בני הזוג בכמה זכויות. מנגד, הדגיש בית המשפט: "איננו מחליטים כי בישראל מוכרים נישואים בין בני אותו מין; איננו מכירים בסטטוס חדש של נישואים אלה; איננו נוקטים כל עמדה באשר להכרה בישראל של נישואין בין בני אותו מין הנערכים מחוץ לישראל (הן בין תושבי ישראל והן בין מי שאינם תושבי ישראל)". לפחות מחוקק אחד הציע להגיש הצעת חוק בכנסת בניסיון להפוך את פסיקת בג"ץ.^[1]

בפברואר 2009 חבר הכנסת ניצן הורוביץ הגיש הצעת חוק לנישואים וגירושים אזרחיים, הכוללים זוגות חד-מיניים.^[2]

נושא הנישואים החד-מיניים נמצא במחלוקת ציבורית בישראל. על-פי סקר שהתפרסם בעיתון הארץ בחודש אוגוסט 2009, 61% מהציבור בישראל תומכים בנישואין חד-מיניים, ו-60% תומכים במתן הזכות לאימוץ ילדים על-ידי זוגות חד-מיניים.^[3] מספרים אלה גבוהים מהמספרים המקביליים להם באיחוד האירופי.^[4]