סקסולוגיה היא תחום ידע החוקר באופן שיטתי את מיניות האדם. תחום זה כולל את כל היבטי מיניות האדם, כולל ניסיון לאפיין "מיניות נורמלית" על מגוון ביטויה וכן פאראפיליות.
הסקסולוגיה המודרנית היא רב-תחומית באופיה וכוללת שימוש בידע משטחים שונים כדי להאיר ולבאר את מיניות האדם, כולל ביולוגיה, רפואה, פסיכולוגיה, סטטיסטיקה, אפידמיולוגיה, פדגוגיה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה ולעתים אף קרימינולוגיה. התחום אף עוסק בתיאור מיניותן של קבוצות אוכלוסייה מיוחדות, כגון נכים, ילדים, וקשישים וכן עוסק במחקר על סטיות מיניות כגון התמכרות למין, התעללות מינית בילדים, ועוד.
תחום הסקסולוגיה הוא תאורי באופיו ואינו מנסה לקבוע מסמרות באשר להתנהגות המינית "הנכונה", או המוסרית. תחום הסקסולוגיה היה נתון לא אחת במחלוקת בין תומכי התחום הטוענים כי התחום מאיר ומבאר נושאים שנחשבו במשך הדורות לכמוסים, לבין אלה המתנגדים לקיומו של התחום מנקודת מבט פילוסופית ומפקפקים ביכולות לתאר נושא זה באובייקטיביות ובשיטות מחקר אמפיריות.
נקודות ציון בסקסולוגיה
קיימים מספר מדריכי מין עתיקים, ביניהם ספרו של אובידיוס "אמנות האהבה", הקאמה סוטרה, האננגה ראנגה ועוד. אולם, אף לא אחד מספרים אלה התייחס למין כמושא למחקר מדעי או רפואי.
אחד מחוקרי מיניות האדם הראשונים, קודם למאה ה-20 היה ריכארד פרייהר פון קראפט-אבינג, שספרו "פסיכופתיה סקסואליס", התפרסם בשנת 1886 ומתעד רשימה ארוכה של סטיות מיניות.
בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 פיתח זיגמונד פרויד את התאוריה של המין [1] אשר התבססה על יסוד מחקר של מטופליו. וילהלם רייך ואוטו גרוס, היו ממשיכיו של פרויד, אף שהשקפותיהם נדחו על ידו.
מגנוס הירשפלד ייסד בשנת 1919 את המכון לסקסולוגיה בברלין. כאשר עלו הנאצים לשלטון, אחת מפעולותיהם הראשונות הייתה הריסת המכון ושריפת ספרייתו, ביום 8 במאי 1933.
בשנת 1947 אלפרד קינסי ייסד את המכון למחקר מיני באוניברסיטת אינדיאנה, בעיר בלומינגטון, הקרוי היום על שם מייסדו "מכון קינסי לחקר המין, המגדר והרביה".
מאסטרס וג'ונסון פרסמו בשנת 1966 את ספרם פורץ הדרך, "התגובה המינית האנושית" ובשנת 1970 את ספרם "חוסר ההתאמה המינית האנושית". ספריהם הפכו לרבי מכר ובשנת 1978 הם יסדו את "מכון מאסטרס וג'ונסון".
פריץ קליין פיתח את "רשת האוריינטציה המינית של קליין" שהיא שיטה רב-ממדית לתיאור נטיות מיניות מורכבות, הדומה ל"סולם קינסי", אולם מודדת שבעה ממדים נפרדים של נטייה מינית וזהות ומאפשרת שינוי לאורך זמן[2]. בשנת 1978 פרסם קליין את ספרו "האופציה הביסקסואלית", מחקר פסיכולוגי ייחודי על ביסקסואליות. בשנת 1998 הוא יסד את "המכון האמריקאי לביסקסואליות" כדי לעודד ולתמוך במחקר ובחינוך על ביסקסואליות.
היקף תחום הסקסולוגיה
סקסולוגיה בהגדרתה הנוכחית היא תחום ידע ייחודי למאות ה-20 וה-21. סקסולוגיה עושה שימוש במספר תחומי מחקר:
- תחומי הרפואה, כולל אנדרולוגיה (תחום העוסק בבריאות האדם הזכר), גינקולוגיה (תחום העוסק בבריאות האישה) וכן אנטומיה של איברי המין.
- פסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה של ההתנהגות המינית
- מדעי העצב בכל הנוגע לרפלקסים מיניים בסיסיים ולהיבטים מורכבים יותר של ההתנהגות המינית.
- פסיכיאטריה ככל שהיא חוקרת הפרעות וסטיות בהתנהגות מינית הבאות לידי ביטוי קליני או מגיעות לרמה הפוגעת בתפקוד הכללי של האדם, או גורמות לקשיים פסיכולוגיים.
- רבים מן ההיבטים של התנהגות מינית זכו להתייחסות משפטית וכן עבירות מיניות זכו להתייחסות תחום הקרימינולוגיה.
- תחומי הביולוגיה והאתולוגיה חוקרים את התנהגותם המינים של בעלי חיים אחרים ואותם ניתן להשוות להתנהגות האדם.
- ניתן אף להשליך משיטות הביולוגיה אבולוציונית על הגורמים להתנהגות המינית של האדם.
- מחקר אפידמיולוגי על התפשטות מחלות מין.
סקסולוגיה אף עוסקת בנושאים ציבוריים, כגון הוויכוח הציבורי על הפלות, בריאות הציבור, אמצעי מניעה, התעללות מינית ושיטות הפריה.