מצעד הגאווה בירושלים

מצעד הגאווה בירושלים, 2005

מצעד הגאווה בירושלים, 2008

החל משנת 2002 מתקיימים מדי שנה מצעדי גאווה מקומיים בעיר ירושלים, במתכונת של מצעד ברחובות העיר. המצעדים נערכים ביוזמת ובארגון "הבית הפתוח". יוצאת דופן היא שנת 2006, אז התקיים אירוע הגאווה במתכונת מוגבלת שכללה התכנסות במתחם אצטדיון גבעת רם בלא תהלוכה.

המצעד בירושלים נושא אופי של צעדת מחאה, ונעדר את האלמנטים ההופכים את המצעד התל אביבי לקרנבל. אין בו משאיות עם רקדנים ואף לא מושמעת בו מוזיקה קצבית. קוד הלבוש הנהוג במצעד הוא צנוע, ומרבית הצועדים לאורך השנים נמנעים מלבוש חשוף או מיני.

כמות המשתתפים במצעדים גדלה וקטנה חליפות, לפי הנסיבות והמתח סביב המצעד. להלן מספר השתתפים לאורך השנים:

בשנת 2004 השתתפו 3,000 צועדים, ב-2005 השתתפו 8,000 צועדים, ב-2007 השתתפו 6,000 צועדים, ב-2008 השתתפו 3,500 צועדים, ב-2009 השתתפו 4,000 צועדים, ב-2010 השתתפו 6,000 צועדים וב-2011 השתתפו למעלה מ3,000 צועדים במצעד.

כרונולוגיה

• החל משנת 2002 ובמשך שלוש שנים ברציפות הוביל הבית הפתוח את מצעד הגאווה בירושלים שצעד במרכז העיר. במצעדים השתתפו אלפים אחדים של צועדים, והם עברו בשקט יחסי.
• לקראת המצעד הרביעי בשנת 2005 התעצמה מחאת הציבור החרדי על קיום המצעד בירושלים. במהלך המצעד דקר ישי שליסל, מפגין חרדי, שלושה ממשתתפי המצעד.
• בשנת 2006 התקיימו בירושלים "אירועי הגאווה העולמיים", ובמסגרתם תוכנן מצעד גדול במיוחד. עקב מלחמת לבנון השנייה נדחה המצעד, ולאחר כמה דחיות נוספות נקבע ל-10 בנובמבר. בשבועות שלפני התאריך המיועד הלכו והתגברו מהומות של חרדים ברחובות ירושלים. ב-8 בנובמבר הפצצה קטלנית של צה"ל בעזה הביאה למותם של 19 פלסטינים, והמשטרה הודיעה שבשל הפניית כוחות רבים לטיפול בהתראות הביטחוניות, אין באפשרותה לאבטח את המצעד באותו שבוע. תוך שהם נרתעים מאוד מדחייה נוספת של מועד המצעד, החליטו ראשי הבית הפתוח לבטל את המצעד ולקיים תחתיו עצרת גאווה באצטדיון גבעת רם בירושלים. תהליך זה מתועד בסרטו של ניצן גלעדי, "ירושלים גאה להציג".
• למרות המהומות והמחאות, הודיע הבית הפתוח על קיומו של מצעד גם ביוני 2007. פשרה שהושגה בבג"ץ בדיון קודם קבעה את המסלול ברחוב דוד המלך בעיר, ממלון מצודת דוד עד גן הפעמון. עתירות חדשות נגד המצעד נדחו על ידי בג"ץ. ההודעה על קיום המצעד הובילה למהומות ומחאות של מפגינים חרדים, בעיקר בירושלים, בית שמש ובני ברק. עם זאת, לאור לקחי העבר החליטו רבים מרבני החרדים להתנגד להפגנות גדולות, וביומיים שלפני המצעד שככה עוצמת המחאה. במועד המתוכנן צעד המצעד, והשתתפו בו כ-6,000 צועדים.
• ביוני 2008 המצעד עבר בשקט יחסי, לאחר משא ומתן שקט בין נציגי הבית הפתוח לנציגים של רבנים חרדיים משפיעים. החרדים הסתפקו במחאה שקטה, והבית הפתוח הודיע על מצעד רגוע, תחת הכותרת "אהבת חינם". התהלוכה עברה בתוואי של המסלול משנת 2007, אך היציאה הוקדמה לגן העצמאות שברחוב אגרון. האירוע הסתיים בעצרת קצרה בגן הפעמון. לאור השקט היחסי כמות הצועדים הייתה קטנה מהשנה הקודמת, כ-3,500 איש.
• ביוני 2009 התקיים מצעד רגוע נוסף, במסלול דומה לקודמיו אך בכיוון הפוך - מגן הפעמון לגן העצמאות. המצעד התקיים תחת הכותרת "40 שנה לסטונוול", והאירועים סביבו עסקו בהתקדמות הקהילה הלהט"בית מאז אירועי סטונוול בעיר ניו יורק ב-1969, ובהמשך המאבק לשוויון זכויות חברתי ומשפטי. בסיום המצעד התקיים הפנינג בגן העצמאות, בו נישאו נאומים והופיעו אמנים. באירוע השתתפו כ-4,000 בני אדם.

צועדים לשוויון

כותרתו של המצעד ב-2010 נבחרה להיות "צועדים לשיוון", כותרת המאגדת בתוכה שני נושאים - הראשון הוא הצעידה לכנסת, באקט מחאתי ודרישת שיוון זכויות לקהילה הגאה, והשני הוא עצרת זיכרון שהוקדשה לנרצחים בבר-נוער. המצעד צעד ב ב-31 ביולי 2010 במסלול שהתחיל בגן העצמאות, עבר דרך שכונת רחביה והסתיים בגן הוורדים, בסמוך לכנסת. באירוע השתתפו למעלה מ-6,000 בני אדם.

מספר ארגוני הלהט"ב שלקחו חלק במצעד באותה שנה היה הגדול ביותר עד אז. כמעט כל ארגוני הלהט"ב הבולטים בארץ לקחו חלק פעיל בצעידה. חלק מהארגונים שצעדו הם- אגודת הלהט"ב, חושן, איגי, תהל"ה, בית דרור, העשירון האחר, הפורום החיפאי, משפחות הקשת ועוד. במצעד בלטה הנוכחות של הארגונים הדתיים - בת קול, חברותא והמניין הגאה.

בשבועות שלפני המצעד, עלה לאתר הבית הפתוח מסמך שנוסח בידי משפטנים מטעם הבית הפתוח, הנקרא "מסמך הזכויות". המסמך מפרט חמש זכויות בסיסיות עיקריות עליהן הקהילה הגאה נאבקת. חמש הזכויות הן-

• הזכות למשפחה
• הזכות להגנה מפני שנאה
• הזכות לזהות
• הזכות לשירותי בריאות
• הזכות לשוויון במשאבי המדינה

לקראת המצעד הופץ קמפיין תחת הכותרת "כמה זה שווה?". נערכה סדרת צילומים הכוללת מגוון רחב של להט"ב- אם ותינוקה, טרנסג'נדר, לסבית צעירה והומו צעיר ועוד. חלק מהקמפיין היה סרטון המאגד את התמונות.

דרכים שלובות

החלטת ועד הבית הפתוח קבעה ב2011 כי המצעד בירושלים של אותה שנה, יצעד בסמיכות ליום השנה לרצח בבר-נוער, ב28 ביולי 2011. המצעד השנה נבחר להיות תחת הכותרת "דרכים שלובות", בדגש על שילוב מאבקים חברתיים. בעמוד הפייסבוק של המצעד, מפורטת משמעות הכותרת "דרכים שלובות"-

	מאבקנו לתיקון חברתי ארוג ברשת של מאבקים לחברה הוגנת יותר. לכן, מצעד הגאווה יצעד השנה תחת הכותרת דרכים שלובות. המצעד ידגיש את השותפות ואת הצורך בסולידריות בין מאבקים נפרדים לכאורה נגד עוולות חברתיות. בשנה האחרונה התפעמנו מכוחם של העמים באזורנו להביס משטרים של דיכוי פוליטי וניצול כלכלי. התפעלנו ממאבקם של העובדים הסוציאליים והרופאים למען תנאי העסקה הוגנים שיאפשרו מערכי רפואה ותמיכה ציבוריים ואיכותיים לכולם . חזינו בהצלחתה של תנועת הנשים להטיל אחריות על תקיפות מיניות גם על הבכירים ביותר ברשויות השלטון. נשים וגברים סביבנו נאבקים אינספור מאבקים למען צדק ונגד עוול. אנחנו איתם, ומזמינים אותן להיות איתנו.
– הבית הפתוח

על במת ההתכנסות בגן העצמאות נאמו יונתן גר, שלי יחימוביץ', ניצן הורביץ, אורית נוקד, וגם דוברים למען מטרות או קבוצת מסוימות, כדוגמת ביסקסואלים, ונוער גאה. את המצעד הזניק גר.

המצעד צעד במסלול זהה לזה של 2010, מגן העצמאות עד גן הוורדים בסמוך לכנסת. הצעידה עברה בשקט מוחלט מלבד אירוע אחד, בו משטרת ירושלים עצרה גבר חרדי שניסה להשליך שקיות ובהן פצצות סירחון לעבר הצועדים.

את עצרת הסיום הנחו דראג ירושלמיות. בעצרת נאמו בין השאר נועם גל, דב חנין, רחל אלגבסי (שבת זוגתה נספתה באסון השריפה בכרמל), איריס אברמוביץ, מירי בן סימון, נציגת מאהל גן העצמאות של מחאת האוהלים, והוקרא מכתב שכתבה איילה כץ, אמו של ניר כץ שנרצח בפיגוע בבר-נוער, שהייתה אמורה לנאום אך לא יכלה להגיע. בסיום העצרת, הופיעו הזמרות שירלי קונס, רילי ווילו ואיה שוויד.

לאורך כל שתי הבמות (במת ההתכנסות והבמה המרכזית), היה מתורגמן לשפת הסימנים. במהלך העצרת הקהל אף מחא כפיים בשפת הסימנים מספר פעמים, ביחוד במהלך נאומה של אישה חירשת, בעצרת הסיום. היה זה מצעד הגאווה הראשון בישראל אשר תורגם לשפת הסימנים.

במצעד השתתפו למעלה מ3,000 בני אדם. בהתאם לכותרתו, היה זה המצעד הראשון שקיבל רישיון רשמי מהמשטרה המגדיר את המצעד כהפגנה, ולא כאירוע תרבותי חברתי.

ביטויי אלימות כנגד המצעד

מפגין הומופוב במצעד הגאווה בירושלים, 2009, נושא שלט: "הומואים מפיצים איידס, תתפגרו מאיידס"

דקירת צועדים במצעד

במצעד הגאווה הירושלמי בשנת 2005 בעיצומו של המצעד, פרץ לתוך קהל הצועדים, אדם חרדי בנסיון לרצוח בצועדים בדקירות סכין. הוא פצע בדקירות סכין שלושה מהצועדים ונעצר בכח על ידי מספר שוטרים שאבטחו את המצעד. המפגע, ישי שליסל שמו, הורשע בפגיעה בשלושה אנשים, בנסיון לרצח אחד מהם, בפציעה בנסיבות מחמירות של השנייה ובחבלה בכוונה מחמירה של השלישי, ונידון ל-12 שנות מאסר, ולתשלום פיצוי כספי בסכום כולל של 280,000 ש"ח. בערעור לבית המשפט העליון הומר הסעיף של פציעה בנסיבות מחמירות לעבירה של רשלנות ובעקבות זאת שונה גזר הדין ל-10 שנות מאסר . בחקירה טען המפגע כי "בא לרצוח בשליחות ה'". באירועי הגאווה בשנים העוקבות, בעקבות איומים של גורמים קיצוניים, ובעקבות נסיון הרצח בשנת 2005, הקצתה המשטרה אלפי שוטרים על מנת להגן על המשתתפים באירועי הגאווה.

הפגנות אלימות ורגיעה

בשנת 2006, שנה לאחר דקירת הצועדים, יצאו מאות חרדים להפגנות אלימות בשכונות החרדיות בבירה, במחאה על מצעד הגאווה שהיה עתיד להתקיים. ההפגנות כללו יידוי אבנים וחפצים שונים, הבערת מיכלי אשפה, זריקת בקבוק תבערה והתעמתות פיזית עם כוחות המשטרה. במקביל להפגנות הושמעו דברי הסתה ואיומים ברצח כלפי ציבור הלהט"ב, וכנגד אנשי שלטון, שגיבו את המצעד מתוקף תפקידם. בסופו של דבר הוסט המצעד למתחם סגור בגלל חוסר יכולתה של המשטרה לאבטח את המצעד במצב הביטחוני המתוח ששרר בארץ, ולאור האיומים באלימות, שקיבלו משנה תוקף לאחר תקיפת הצועדים בשנה הקודמת.

המצעד בשנת 2007 התקיים כסדרו תחת אבטחה משטרתית חסרת תקדים למרות איומים באלימות ותקריות שכללו בין השאר מטען חבלה שהונח בבית שמש כשלצידו עלונים בגנות הצועדים ‏‏ ואלימות של שוטר כנגד חרדי שצילם את ההפגנות נגד מצעד הגאווה .

בשנת 2008 קיים הבית הפתוח מגעים מוקדמים עם נציגי רבנים חרדיים משפיעים, מתוך הבנה משותפת ששני הצדדים יצאו נשכרים מרגיעה. בשנה זו לא התקיימו אירועי מחאה גדולים, והמצעד צעד ללא הפרעות תחת הכותרת "אהבת חינם". הפגנות מחאה בכל זאת התקיימו בירושלים בכיכר השבת ובכיכר פריז (שסמוכה לגן העצמאות ממנו יצא המצעד), על ידי עשרות בודדות של פעילי הימין הקיצוני, אך לא היה מגע בין הקבוצות.

עמדת מערכת המשפט

פעילי ימין וראשי ציבור חרדיים מנסים מדי שנה למנוע את המצעד על ידי מניעת אישורים עירוניים, ואף ערערו לבית המשפט העליון נגד החלטת המשטרה לאשר את קיומו. היועץ המשפטי לממשלה‏‏ ובתי המשפט המחוזי והעליון, פסקו באופן עקבי, כי יש להתיר את המצעד בשם עיקרון השיויון וההגנה על חופש הביטוי.

	הקהילה ההומו-לסבית מבקשת לקיים אירוע פומבי, בו יינתן ביטוי לאופיה ולייחודה. היא מבקשת להיחשף בפני הציבור הרחב, כדי שיכיר אותה, וכדי שיכיר בה. חשיבותו של האירוע פועלת כלפי חוץ וכלפי פנים. הוא נועד לחשוף את בני הקהילה לציבור הרחב, ובד בבד, לחשל את החוליות המקשרות בין בני הקהילה בינם לבין עצמם, ולחזק את ביטחונם הפנימי בדרך החיים שבחרו להם. בחברה דמוקרטית, זכותו של כל אדם וכל קבוצה להביע ולבטא את ייחודם בדרך הרצויה להם במסגרת החוק, ובכלל זה בחשיפה בפני הציבור הרחב בדרך של אספה ותהלוכה. זכות זו היא זכות חוקתית, המצויה ברף העליון של זכויות האדם
– השופטת פרוקצ'יה, בג"ץ 5277/07, 2007

בהתאם לכך בתי המשפט אף חייבו את עיריית ירושלים לתלות דגלי גאווה לאורך מסלול המצעד ולתמוך בו כספית, על פי אותם קריטריונים לפיהם היא תומכת בתהלוכת ומצעדים אחרים.

ראו גם

• ירושלים גאה להציג

קישורים חיצוניים

• מצעד הגאווה בירושלים - אתר הבית הפתוח
• בג"ץ 8988/06 - דחיית כל העתירות לביטול מצעד הגאווה בירושלים, 2006
• בג"ץ 5277/07 - החלטה ראשית בזכות קיום המצעד בירושלים, 2007
• בג"ץ 5467/07 - דחיית בקשה למניעת המצעד בירושלים ב-2007 בשל אי עמידה בתקני כיבוי אש
• בג"ץ 5317/08 - דחיית בקשות למניעת המצעד בירושלים ב-2008
• תיעוד של הדקירה במצעד הגאווה (וידאו), ירושלים 2005 (סרטון)
• מצעד הגאווה (וידאו), ירושלים 2009 (סרטון)