ביאה
ביאה או תשמיש הם הכינוי המקובל בשיח התורני ליחסי מין. חז"ל נקטו בלשון נקייה, ולכן השתמשו בשם שיש לו משמעות נוספת, לא גסה, ביאה – הגעה, תשמיש – פונקציונליות.
מצוות העוסקות בביאה
מצוות אחדות, מהן מצוות עשה ומהן מצוות לא תעשה, עוסקות בביאה:
- מצוות עונה: מצווה המוטלת על הגבר, לקיים יחסי מין עם אשתו (בעת שאינה נידה). מצווה זו מופיעה בספר שמות (כא, י): "שארה כסותה ועונתה לא יגרע".
- מצוות פרייה ורבייה: החובה להוליד צאצאים. כל גבר מישראל מחויב במצווה זו, אך לא הנשים. בלשונו של קיצור שולחן ערוך: "חייב כל אדם לשאת אישה כדי לפרות ולרבות". קיום יחסי מין הוא דרך המלך למימושה של חובה זו.
- איסור נידה: נידה היא אישה שראתה דם מהרחם דרך צוואר הרחם בזמן הווסת, ואין לקיים יחסי מין אתה בתקופת נידתה.
- איסור עריות: איסור לקיים יחסי מין עם קרובי משפחה מדרגה ראשונה. האיסור מצוי בספר ויקרא "אִישׁ אִישׁ, אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה" (ויקרא יח ו). האיסור כולל גם יחסי מין בין אשה נשואה ובין מי שאינו בעלה, אף שאינם קרובים.
- איסור על יחסי מין פולחניים: "לֹא-תִהְיֶה קְדֵשָׁה, מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל; וְלֹא-יִהְיֶה קָדֵשׁ, מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים כג יח).
ביאה כדרך לקניין אישה
הביאה היא אחת הדרכים שבהן ניתן לקדש אישה, כפי שנאמר במשנה במסכת קידושין: "האשה נקנית בשלוש דרכים, וקונה את עצמה בשתי דרכים. נקנית: בכסף, בשטר ובביאה", ומפרש רש"י: "ביאה - בא עליה ואמר: 'התקדשי לי בביאה זו'". לפני ההתייחדות הגבר מודיע בפני שני עדים כשרים: "הרי את מקודשת לי בביאה זו כדת משה וישראל". מאז תקופת רב, הקונה אישה בביאה דינו מלקות.
סוגי הביאות
על פי ההלכה, בני הזוג יכולים לעשות ככל שיעלה על דעתם בינם לבין עצמם, כל עוד שהדבר נעשה בהסכמה וברצון (בבלי, מסכת נדרים כ' ע"ב). מפרט הרמב"ם:
| אשתו של אדם, מותרת היא לו; לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו, עושה - בועל בכל עת שירצה, ומנשק בכל אבר שירצה, ובא עליה בין כדרכה, בין שלא כדרכה, בין דרך אברים. ואף על פי כן, מידת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך, ושיקדש עצמו בשעת תשמיש, כמו שביארנו בהלכות דעות; ולא יסור מדרך העולם ומנהגו, שאין דבר זה אלא כדי לפרות ולרבות. | ||
| – משנה תורה, הלכות איסורי ביאה, פרק כא,י [ט] | ||
מין וגינאלי נקרא "ביאה כדרכה", ואצל בני זוג נשואים זה לזה, אם אחד מהם אינו מוכן לקיים סוג כזה של יחסים, הוא נקרא "מורד" וזו עילה מוצדקת לגירושין.
מין אנאלי הוא בגדר מותר, על פי הנאמר "משכבי אשה", מכאן שיש שני משכבים, והוא נקרא בתלמוד "ביאה שלא כדרכה" או "הפיכת השולחן" (רמב"ם יד החזקה - הלכות איסורי ביאה פרק ג').[1] בעלי התוספות סוברים שאקט זה מותר רק כאשר אינו מוציא זרע או שעושה כך באקראי אף שמוציא זרע.[2]
מין אוראלי נקרא "ביאה דרך איברים" ואינו נחשב לקיום יחסים של ממש, ולא נחשב לניאוף, אם כי לדברי הרמב"ם נחשב הדבר למעשה מכוער שלוקים עליו, כאשר הוא נעשה במסגרת יחסים אסורים[3]. קיצור שולחן ערוך בדעת מיעוט בניגוד לתפיסה המקובלת בהלכה[4] שולל מכל וכל מין אוראלי, בכותבו (סימן קנ): "אסור להסתכל באותו מקום, שכל המסתכל שם, אין לו בושת פנים, ועובר על והצנע לכת, ומעביר הבושה מעל פניו. ... וכל-שכן הנושק שם, שעובר על כל אלה, ועובר גם על 'בל תשקצו את נפשותיכם'".
ביאה שאינה ראויה
במסכת נדרים (כ' ב') מפורטים בני תשע מידות - תשעה סוגי בנים שנוצרו ביחסי מין בלתי ראויים, ולכן יהיו מורדים ופושעים: "אמר רבי לוי: אלו בני תשע מדות, בני אסנ"ת משגע"ח: בני אימה, בני אנוסה, בני שנואה, בני נידוי, בני תמורה, בני מריבה, בני שכרות, בני גרושת הלב, בני ערבוביא, בני חצופה", שפירושם:
- אימה - ביאה שמתקיימת משום שהגבר מטיל אימה.
- אנוסה - ביאה שמתקיימת באונס.
- שנואה - מפרש רש"י: "שלבו על אחרת בשעת תשמיש".
- נידוי - ביאה שמתקיימת בעת שהבעל בנידוי.
- תמורה - מפרש ר"ן: "שבא על אחת מנשיו, וכסבור שהיא צרתה".
- מריבה - ביאה שמתקיימת בעת מריבה בין בני הזוג.
- שכרות - ביאה שמתקיימת בשעת שכרות.
- גרושת הלב - יחסי מין שמתקיימים בעת שהבעל כבר גמר בלבו לגרש את אשתו
- ערבוביא - מפרש ר"ן: "שבאו עליה כמה בני אדם" (ומכאן ברור שהיא פנויה, שאחרת זהו ניאוף).
- חצופה - ביאה שמתקיימת בעקבות דרישה מפורשת של האישה (ראוי לאישה רק לרמז על רצונה, למשל בלבישת בגדים נאים, ולא לתבוע בפה מלא).
עונג שבת
ההלכה קובעת כי "תשמיש המיטה מתענוגי שבת הוא", לפיכך רצוי לקיים יחסי אישות בליל שבת. כל זאת בכפוף לשאר הלכות האישות, שכן הלכה זו אינה דוחה הלכות נידה או הלכות אחרות.[5]
קישורים חיצוניים
- הלכות איסורי ביאה לרמב"ם מהיד החזקה
- אליעזר מלמד, פניני הלכה על עריות, חלק א, באתר ישיבה
- אליעזר מלמד, פניני הלכה על עריות, חלק ב, באתר ישיבה
- בית הוראה - מענה מהיר לשאלות בהלכות טהרת המשפחה, באתר ישיבה
הערות שוליים
- ^ "אמרו חכמים אין הלכה כיוחנן בן דהבאי אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה" (תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כ', עמוד ב') "...והמקדש בביאה מסתמא דעתו על גמר ביאה וכשיגמור ביאתו תהיה מקודשת ובין שבא עליה כדרכה בין שבא עליה שלא כדרכה הרי זו מקודשת." (רמב"ם יד החזקה - הלכות אישות פרק ג' הלכה ה') ועיינו גם ב שם הלכות איסורי ביאה פרק ג' הלכה ט"ו, ובטור אבן העזר סימן כ' בהתחלה.
- ^ "ואמר ר"י דהתם (=ששם) מיירי (=עוסק) בלא הוצאת זרע דשרי (=שמותר) דכיון דליכא (=שאין) השחתת זרע לא הוי כמעשה ער ואונן. עוד אמר ר"י דלא חשוב כמעשה ער ואונן אלא כשמתכוין להשחית זרע ורגיל לעשות כן תמיד, אבל באקראי בעלמא ומתאוה לבא על אשתו שלא כדרכה שרי (=מותר). " (בבלי יבמות דף ל"ד עמוד ב', פירוש בעלי התוספות)
- ^ משנה תורה, הלכות איסורי ביאה, כא, א
- ^ נדרים כ ב, יבמות לד ב, טור אבן העזר סימן כ"ה, רמב"ם איסורי ביאה כא י
- ^ שולחן ערוך חלק אורח חיים, סימן ר"פ.