הומופוביה בישראל
המונח הומופוביה מתאר[1] סלידה, רתיעה ופחד משולל היגיון מהומוסקסואלים ולסביות והבאתן של תחושות אלה לידי ביטוי על ידי זלזול, שנאה, ואפליה, תוקפנות או אלימות.
החקיקה במדינת ישראל בסוף המאה ה-20 הוציאה אל מחוץ לחוק אפליה מחמת נטייה מינית והתיקונים לחוק איסור לשון הרע והחוק למניעת הטרדה מינית אוסרים על ביטויים המבזים אנשים בשל נטייתם המינית. עם זאת, במהלך השנים אירעו בישראל מקרי הומופוביה בולטים שבאו לידי ביטוי בביזוי והשפלה וחלקם אף הגיעו לאלימות פיזית. אנשי ציבור, בהם חברי כנסת וממשלה, התבטאו בצורה הומופובית. וגילויי הומופוביה התרחשו גם בקרב מוסדות המדינה וחברות ממשלתיות וכן בכלי התקשורת.
החוק האוסר יחסים "שלא כדרך הטבע"
 | ערך מורחב – זכויות להט"ב בישראל |
עם הקמתה ירשה מדינת ישראל, באמצעות פקודת סדרי השלטון והמשפט, את חוקי המנדט הבריטי, שלפיהם נחשב קיום יחסי מין הומוסקסואליים לעבירה שדינה עד עשר שנות מאסר (סעיף 152(2) לפקודת החוק הפלילי, שהפך לסעיף 351(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977). בישראל לא הועמד אדם לדין פלילי בעוון קיום יחסי מין הומוסקסואלים כשלעצמם, אם כי קרה שחיילים הועמדו לדין צבאי על עברה כזאת. נאשמים בישראל הורשעו בסעיפי האיסור על משכב "שלא כדרך הטבע"; על פי רוב מדובר בנאשמים שהואשמו בעבירות מין חמורות יותר, והורשעו גם בעבירה זו.
החוק האוסר על משכב "שלא כדרך הטבע" נותר שנים רבות בספר החוקים, על כל המשמעות הסמלית העולה מכך. זו גם הסיבה לכך שב-1975, כשקמה העמותה הישראלית לזכויות הומוסקסואלים, היא נקראה תחילה "האגודה לשמירה על זכויות הפרט" (כיום: אגודת הלהט"ב), כדי שלא תואשם בעידוד עבירה על החוק. האגודה לשמירת זכויות הפרט ניסתה להביא לביטול האיסור הפלילי מימיה הראשונים. ב-1976 נפגשו אנשיה עם אהרון ברק, היועץ המשפטי לממשלה, וב-1983 היא שלחה לכל חברי הכנסת חוברת שבה קראה להפסיק להפלות הומוסקסואלים ולסביות. ב-22 במרץ 1988 אושר בכנסת תיקון מס' 22 לחוק העונשין שכלל ניסוח מחדש של מרבית הסעיפים העוסקים בעבירות מין, וסעיף 351 האוסר על משכב "שלא כדרך הטבע" נמחק מהחוק לחלוטין.
גילויי הומופוביה סביב מצעדי הגאווה
ב-1 ביולי 2005 דקר ישי שליסל, חרדי בן 30, באמצעות סכין שלושה משתתפים במצעד הגאווה בירושלים ופצע אותם באופן בינוני. שליסל טען במשפטו כי בא "לרצוח בשליחות השם", הורשע בנסיון לרצח ונדון ל-10 שנות מאסר בפועל ולתשלום 280,000 ש"ח לקורבנות [2]. התקיפה שביצע שליסל הייתה ביטוי קיצוני של העוינות והטינה שהופגנו כלפי הצועדים במצעד, שהתקבלו לאורך מסלולו בחרפות ובגידופים ובהשלכת שקיות שתן.[3] ביטויי תמיכה במעשהו של שליסל גררו אחריהם תגובות הומופוביות נוספות. כך לדוגמה הוגשה בשנת 2011 תלונה למשטרת ישראל בדבר הסתה לרצח נגד אתר "תנועת הימין האמיתי" שפרסם את סרטון הדקירה תחת הכותרת "הרב ישי שליסל שליט"א דוקר הומואים במצעד המחלה". בין התגובות נכתב באתר "חובה לרסן אותם בכל דרך, גם בדקירות וגם ביריות" ו"הם ימותו, וכל ההורג אותם מקדש שם שמים".[4]
בנובמבר 2006 התגלה ביישוב עלי מטען חבלה, שאליו הוצמד שלט ובו נכתב: "סדומאים החוצה". חבלנים פוצצו את המטען באופן מבוקר, והמשטרה העריכה כי הוא הוכן על רקע מצעד הגאווה בירושלים[5]. באותה השנה חולקו בשכונות החרדיות בירושלים מנשרים הקוראים לרצח הומוסקסואלים תמורת פרס כספי[6] ומנשרים הכוללים הסברים ליצירת אמצעי חבלה לפגיעה בצועדים[7], ובו הסבר כיצד להכין אמצעי חבלה על מנת לפגוע במשתתפים במצעד הגאווה בעיר.
בינואר 2008 דנה ועדת חוקה, חוק ומשפט בהצעת תיקון לחוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, שלפיה לא יתקיימו יותר מצעדים של הקהילה ההומו-לסבית בעיר. במהלך הדיון אמר חבר הכנסת נסים זאב מש"ס כי "יש לטפל בהומואים כמו שוועדת החוקה טיפלה במחלת שפעת העופות", ודבריו עוררו סערה בקרב משתתפי הדיון וביקורת ציבורית קשה. שנה לאחר מכן, בהפגנה שהתקיימה בתל אביב, סמוך למקום הרצח בבר-נוער, הניפו המפגינים שלטים בגנותו בהם נכתב: "נסים זאב - יש לך דם על הידיים" בעקבות אמירתו זו.[8]
במצעד הגאווה באילת שנערך ב-15 במאי 2009 אירעו מספר תקריות הומופוביות על רקע נטייתם המינית של הצועדים[9] כאשר במהלך המצעד נקראו קריאות גנאי והושלכו על הצועדים ביצים. כמו כן אדם אחד הותקף על רקע נטייתו המינית ופונה לבית חולים. במצעד הגאווה בירושלים שנערך ב-2010 תקפו נערים שני צעירים וגרמו להם לחבלות. התוקפים נמלטו תוך שהם צועקים "מוות להומואים, להרוג את כולכם".[10]
הומופוביה בצה"ל
עמדתו הרשמית של הצבא
באוגוסט 1983 פנתה יו"ר האגודה לזכויות האזרח, ד"ר רות גביזון לראש אכ"א בצה"ל בעקבות פרסום בעיתון על כך שחוזהו של קצין הותר בעקבות תלונה של אשתו על נטיותיו ההומוסקסואליות. ראש אכ"א, תא"ל עמוס ירון, השיב באוקטובר 1983 כי נטיות הומוסקסואליות אינן מונעות מחייל שירות צבאי [11].
חודש לפני תשובת ראש אכ"א, בספטמבר 1983, נכנסה לפקודות מטכ"ל הוראת קבע [12] שכותרתה "שירות הומוסקסואלים בצה"ל". הפקודה קבעה כי שיבוצם של חיילים הומוסקסואלים מוגבל בגין נטייתם המינית משום שזו עלולה להוות סיכון ביטחוני (בדומה ל"בהלת הלבנדר" בארצות הברית). בחוברת ההנחיות הבסיסית למאבחנות הפסיכוטכניות בצה"ל אופיינה ההומוסקסואליות כסטייה מינית, וכרכה בינה לבין נשיות ובעיות בבריאות הנפש. המאבחנות הונחו כי במידה ועולה חשד לנטיות הומוסקסואליות, יש לבחון את התאמת המועמד לשרת ביחידת שדה [13]. במהלך השנים נעשו שינויים אחדים בפקודות אלו להם היה אחראי במישרין פרופ' עוזי אבן.
הוראות הקבע של שנת 1983 קבעו עוד כי כל מפקד יחידה שנודע לו כי חייל ביחידתו הוא הומוסקסואל – נקרא להפנותו למרכז בריאות הנפש ובמקביל לדווח לגורמי ביטחון שדה הנוגעים בדבר. אלו יכלו להחליט על אחת משלוש החלטות: לשחרר את החייל, לשים הגבלות על שיבוצו או לערוך תחקיר ביטחוני מקיף בהתאם לתפקיד אליו מיועד. הפקודה קבעה עוד כי חייל הומוסקסואל לא יישרת בתפקידי "סוד מועדף", בקהיליית המודיעין ובתפקידי הצפנה והסתרה, וכי חייל שהועלה "חשד סביר" כי הוא בעל נטייה הומוסקסואלית יימצא בפיקוח ביטחוני כל תקופת שירותו הסדיר בצה"ל.[14]
בשנת 1997 פורסם במגזין הזמן הוורוד וביולי 2000 בידיעות אחרונות כי צה"ל עורך בדיקות לאבחון נגיף האיידס בקרב מועמדים לגיוס במקרים שהמועמד מצהיר שהוא הומוסקסואל, וזאת ללא ידיעת המתגייסים [15].
בשנת 1998 בוטלה כליל הוראת הקבע ומאז אין בצה"ל כלל פקודות הנוגעות במישרין להומוסקסואלים ואין אפליה רשמית על רקע נטייה מינית. ב-2004 פרסם הרמטכ"ל משה יעלון פקודת יום המחדדת את הצו המוסרי של צה"ל בנושא שמירת כבוד האדם. [16]
בשנת 2001 הוציאה עמותת "המועצה הפוליטית לזכויות הגייז בישראל" דו"ח הסוקר את נושא המאבק ההומו-לסבי בישראל בתחומים שונים. בפרק שיוחד לצה"ל, דרשה המועצה התנצלות על היחס המפלה בו נהג הצבא בהומואים ולסביות עד לשנת 1993, אז התקבלה הוראה האוסרת על אפליה בגיוס לצה"ל ובשירותם של הומואים: "על צה"ל לפרסם הודעת התנצלות חד משמעית הקובעת כי רדיפתם של הומואים ולסביות במסגרת המדיניות שנקבעה בצה"ל הינה בבחינת מעשה פסול מוסרית וללא כל הצדקה ואחיזה במציאות", נכתב בדו"ח.[17]
אקלים השירות
מחקר שנערך באוקטובר 2006 מצא כי הסביבה הצבאית רוויה באלימות מילולית הומופובית. חיילים הומו-לסבים דיווחו על רמת חשיפה גבוהה לאלימות מילולית במקומות שונים בבסיס. לטענתם ההווי הצבאי רווי בביטויי גנאי כלפי הומוסקסואליות המתבטאים בבדיחות ובשירים המגנים את ההומוסקסואליות כמביישת, בלתי ראויה או פחותת-ערך ובכך משפילים את ההומוסקסואל ומדירים אותו מחוץ למחנה הנורמאלי, התקין והבריא. החיילים דיווחו על משאבי תמיכה מוגבלים מאד ועל תחושת אי-נוחות לשוחח על הנושא עם בעלי תפקידים בצבא על נושאים הקשורים לנטייתם המינית.[14]
בספטמבר 2005 הגישה חיילת בגדוד קרקל של הנח"ל קבילה לנציב קבילות החיילים]] ותלונה למצ"ח, שבהן חשפה כי חבריה ליחידה התעללו בה והשפילו אותה על רקע נטייתה המינית, בעוד המפקדים ואנשי הסגל מתעלמים מהמקרים גם לאחר שדיווחה עליהם בפניהם.[18] נציב קבילות החיילים קבע כי "אירוע כה חריג עלול להתרחש ביחידה צבאית כלשהי, רק בהתקיים אקלים חברתי ופיקודי מסוימים שיאפשרו לאירועים מעין אלה להתרחש" - והטיל את האחריות על מפקד הגדוד.[19] באותו הדו"ח ובדו"ח שיצא שנה לאחר מכן התפרסמו תלונות נוספות [20] וצוין כי חלה עלייה בתלונות אלה. התעמרויות בחיילים על רקע נטייה מינית אינן מתרחשות רק בשירות הסדיר, אלא גם בשלבים המקדימים לו. דוגמא לכך היא מקרה מאפריל 2011 אז חייל טירונות יצא מהארון בפניו חבריו, ושלושה מהם בתגובה השפילו אותו, התעללו בו והטרידו אותו מינית בתגובה לכך.[21]
בשנת 2006 רב צבאי בפיקוד העורף הפיץ, באמצעות מערכת דואר האלקטרוני הצבאי, חיבור שבו ביצע השוואה בין יחסי מין חד-מיניים לבין קיום יחסי מין עם בהמות [22].
הומופוביה במערכת החינוך
המחקר הראשון בישראל שבחן את מצבם והתנסויותיהם של תלמידים הומואים, לסביות וביסקסואלים במערכת החינוך בישראל נערך בשנת 2004 וממנו עלה כי השימוש במילה "הומו" ככינוי גנאי הוא גבוה מאוד ונפוץ בכל חלקיו של בית הספר (דווח על ידי 62% מהתלמידים), והערות הומופוביות אחרות נאמרות גם על ידי מורים. הממצא העיקרי של המחקר היה כי על אף שהערות הומופוביות וגילויי אלימות על רקע נטייה מינית נעשות בנוכחות מורים, הם נוטים כמעט שלא להגיב כלל [23]. ממצאי הדו"ח הוצגו בכנסת בפני ועדת החינוך, התרבות והספורט, במסגרת דיון בנושא "התייחסות מערכת החינוך לקהילה ההומו-לסבית" [24].
בשנת 2007 הודיעה שרת החינוך, פרופ' יולי תמיר, שמשרד החינוך יילחם בהומופוביה במערכת החינוך[25]. לאחר חודש השירות הפסיכולוגי הייעוצי במשרד החינוך הוסיף תכנים על הומוסקסואליות לאתר האינטרנט של המשרד. וביולי 2007 הכריזה תמיר על הכנסת הנושא לתוכנית הלימודים של כיתות ח'. תמיר השתתפה בפעילות של חוש"ן ומשרד החינוך החליט להכיר בארגון ולתמוך בו. המשרד אף הקים ועדה לענייני הומואים ולסביות.
מחקר נוסף נערך בשנת 2008, והוא קבע כי למרות השינויים שחלו במערכת החינוך בשנים שעברו, לא נמצאו הבדלים ניכרים באקלים החינוכי בין השנים. למרות שאלימות מילולית נמצאה במחקר הנוכחי כסוג האלימות וההטרדה הנפוצה, שיעורים גבוהים יחסית של תלמידים חוו אלימות פיזית והטרדה מינית על רקע נטייתם המינית. בנוסף, הממצאים הראו כי התלמידים אינם רואים בצוות החינוכי כתובת לשיתוף, התייעצות וסיוע בנושאים הקשורים לנטייה מינית[26]. ממצאי המחקר וההשוואה בין ממצאיו למחקר משנת 2004 הוצגו בכנס האגודה לחינוך השוואתי שנערך בשנת 2008 באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק.
ארגון חוש"ן הפועל בבתי ספר שונים ברחבי הארץ בניסיון לשנות סטריאוטיפים ועמדות שליליות בקרב נוער וצוות החינוך דיווח, למשל, כי בשנת הלימודים שהסתיימה בשנת 2009 הוא פנה לכל התיכונים במודיעין-מכבים-רעות אך רק בתיכון אחד מתוך ארבעה הקיימים בעיר, הסכימו לקיים פעילות בנושא הומופוביה.[27]
פעילות נגד הומופוביה
בשנת 2006 צוין בישראל לראשונה היום הבינלאומי נגד הומופוביה לצד כ-50 מדינות נוספות תחת השם הבנ"ה - מונח שנבחר מתוך תפישה לפיה יש להדגיש את המסר החיובי (בעד הבנה, סובלנות, פלורליזם), ומתוך תפיסה לפיה רוב גילויי ההומופוביה, הלסבופוביה, הטרנספוביה והביפוביה נובעים מבורות ומפחד ולא רק משנאה. במהלך היום התקיימו 25 פעילויות שונות ברחבי הארץ, בהן השתתפו פעילים ואישי ציבור.[28] מאז מצוין בישראל היום הבינלאומי נגד הומופוביה בכל שנה, והוא מלווה בפעילויות שונות.[29]
בעקבות אירוע ירי בבית אגודת הלהט"ב בתל אביב, שכווון כלפי בני נוער שהשתתפו באירוע "נוער גאה", הושק בשנת 2009 קמפיין קולנועי הסברתי נגד הומופוביה בישראל שמטרתו לעודד סבלנות ושוויון בחברה. [30]
עמותת חושן, עוסקת בחינוך והסברה נגד הומופוביה ומעבירה שיעורים בנושא לבתי ספר שמסכימים לקבל את פעיליה (בתי ספר רבים ברחבי הארץ מסרבים לשתף פעולה עם העמותה). באוגוסט 2010 אישרה ועדת החינוך של עיריית תל אביב הצעה לשלב בתוכנית הלימודים של כל בתי הספר בעיר את תכני הלימוד של ארגון שמטרתם שינוי סטריאוטיפים בנושאי נטייה מינית וזהות מגדרית.[31]
קו הקשב והמידע יש עם מי לדבר של אגודת הלהט"ב משמש מזה שנים רבות כמקור מידע ותמיכה לנפגעי הומופוביה. בנוסף למתן אוזן קשבת פועל הקו בשיתוף המחלקה המשפטית של האגודה לסייע לפונים.
במאי 2011 הודיעו חברי הכנסת ניצן הורוביץ (מרצ) ונינו אבסדזה (קדימה) על הקמת שדולה חדשה בכנסת, שתתמקד במאבק בהומופוביה וטרנספוביה. זו הפעם הראשונה בישראל בה תעסוק הכנסת באופן קבוע בטיפול בנושא, ולא רק במסגרת דיונים מיוחדים או במסגרת הוועדה לקידום מעמד האישה המקיימת דיון בנושאי הקהילה מדי שנה, ביום הגאווה.
הערות שוליים
- ^ הומופוביה על-פי המילון dictionary.com
- ^ ע"פ 2625/06 ישי שליסל נגד מדינת ישראל, ניתן ב-17.11.2007
- ^ טל ימין-וולבוביץ' ויריב מוהר, "מצעד הגאווה ומצעד הבושה", nrg, 1/7/2005
- ^ קרן לויתן, תחושת שליחות אלוהית, ynet, 12.05.11
- ^ טל ימין-וולבוביץ, המאבק על מצעד הגאווה עלה מדרגה, nrg מעריב, 2 בנובמבר 2006
- ^ "כרוזים: 20 אלף שקל למי שירצח הומואים", אתר gogay, 11/7/2006
- ^ כרוז שחולק ב- 11/7/2006 בשכונות החרדיות בירושלים
- ^ חדשות ערוץ 2, "המפגינים: יש דם על ידי ההומופובים", 02.8.09
- ^ מצעד הגאווה באילת: גידופים, ביצים ו"אין כניסה"
- ^ ליאל קייזר, "שני הומואים הותקפו אחרי מצעד הגאווה בירושלים", הארץ, 02/08/10
- ^ עו"ד דן יקיר, "פעילות האגודה לזכויות האזרח בנושא זכויות הומואים ולסביות", הדו"ח השנתי הראשון של המועצה הפוליטית לזכויות הגייז בישראל, 29/08/2001
- ^ הוראת קבע, אכ"א (1983) שירות הומוסקסואלים בצה"ל. אכ"א, מטכ"ל, תנועת כוח אדם ק-31-11-01
- ^ קפלן, ד. (1999) דוד, יהונתן וחיים אחרים: על זהות, גבריות ומיניות ביחידות קרביות בצה"ל. הקיבוץ המאוחד
- ^ 14.0 14.1 גיא שילה, אורן פזמוני לוי, עמית קמה, שרי לביא, בתיה פנחסי, גאים במדים - מצבם של חיילים הומואים, לסביות וביסקסואלים בצה"ל
, פורום מחקר – ארגון הנוער הגאה, אוקטובר, 2006.
- ^ גרוס, א. (2000) מיניות, גבריות צבא ואזרחות: שירות הומואים ולסביות בצה"ל במשקפיים השוואתיים. פלילים, ט, 95-183
- ^ "זכותם של כל חיילת וחייל לשמור על כבודם, ליהנות מסביבת שירות בטוחה ומכבדת המאפשרת לשרת עם חברים ועם מפקדים הרואים בהם אדם, ללא חשש וללא רתיעה. אל לו לאף חייל להטריד אחר, להשפילו, לבזותו, לנצלו או לפגוע בו בכל דרך אחרת. זהו העיקרון שצריך להדריכנו. זהו צו מוסרי ופקודה חד משמעית המתלווה לכל פעולה ולכל מעשה של המשרת בצה"ל ושל כל אדם באשר הוא אדם". רא"ל משה יעלון, ראש המטה הכללי, פקודת יום של הרמטכ"ל, 14 ביולי 2004
- ^ צה"ל צריך להתנצל על יחסו להומואים, ynet,, 26.08.01
- ^ יניב הלפרין, קבילה: "חיילים התעללו בי בגלל שאני לסבית", 14/9/2005, אתר gogay
- ^ נציב קבילות החיילים, דו"ח שנתי 34 תשס"ו 2005, פרק "אחריות המפקדים", עמ' 11.
- ^ "חבל שלא נדקרת במצעד הגאווה", באתר nrg מעריב, 9/5/2006
- ^ מתן צורי, התעללות בחייל שיצא מהארון, ידיעות אחרונות, באתר הבנ"ה, 14.04.11
- ^ "רב צבאי השווה הומואים לבהמות", באתר ynet, 9/9/2006
- ^ Oren Pizmony-Levy; Amit Kama; Guy Shilo; Sari Lavee, Do My Teachers Care I'm Gay? Israeli Lesbigay School Students' Experiences at their Schools, Journal of LGBT Youth, Volume 5, Issue 2 June 2008 , pages 33 - 61
- ^ פרוטוקול מס' 449 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט "התייחסות מערכת החינוך לקהילה ההומו-לסבית", אתר הכנסת, 31/5/2005
- ^ אתר השירות הפסיכולוגי ייעוצי, דברי שרת החינוך - הגב' יולי תמיר, המאבק נגד הומופוביה / לסבופוביה במסגרת חודש הגאווה, יולי 2006
- ^ Shilo, G. & Pizmony-Levy, O. (2008).The 2008 National School Climate Survey: The School Related Experiences of Israeli Lesbian, Gay, Bisexual and Transgender Youth. Tel-Aviv: IGY
- ^ טל טביומי, "שיחות על הומואים? לא בבית ספרנו", ynet, 04/08/2009
- ^ מה זה הבנ"ה?, אתר היום הבינלאומי למאבק בהומופוביה
- ^ אתר הבנ"ה
- ^ מרב יודילוביץ', אנשי קולנוע גאים משיקים קמפיין נגד הומופוביה, ynet, 10/08/2009
- ^ עינת טורס, "ת"א: בתיה"ס יחויבו ללמד על הקהילה הגאה", nrg, 30/8/2010
