הזמן הוורוד
הזמן הוורוד היה עיתון לקהילת הלהט"ב בישראל, שהופץ אחת לחודש במתכונת חינמון. הגיליון הראשון של העיתון פורסם ב-1996, ומאז ובמשך כ-12 שנה כמעט ברציפות העתון יצא לאור, עד לסגירתו בפברואר 2008.
העיתון נוסד על ידי יאיר קדר, עורכו הראשון, כעיתון הגייז הראשון שמשלב בין ארבעת אגפי הקהילה - הומוסקסואלים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים, והוא ביטא קו פוליטי חצוף ונועז בתקופתו. כשעזב קדר את עריכת העיתון עקב נסיעה לחו"ל הועבר העתון לידי אגודת הלהט"ב, ואורנה אושרי התמנתה לעורכת. אחר כך בשנים 1998-2002 הוא נערך על ידי גדי ששון, שהתפטר מתפקידו לטובת הקמת "הזמן החדש" שנסגר לאחר מספר חודשי פעילות מועטים.
לאחר עזיבתו של ששון חדל העיתון לצאת לאור, ומספר חודשים הפצתו הופסקה לחלוטין. חודשים ארוכים לאחר מכן, העיתון חזר לפעילות תחת הוצאת אגודת הלהט"ב, בשיתוף עם רשת שוקן.
במחצית השנייה של שנות ה-90, שנים משמעותיות בתולדות הקהילה, שימש הזמן הוורוד כלי התקשורת העיקרי שלה. הוא ליווה מאבקים ציבוריים שונים, ביניהם המאבקים נגד ההתבטאויות שנתפשו כהומופוביות של האישים עזר ויצמן, שהשווה בבית הספר הריאלי בין משכב זכר למשכב בהמה, וזכה בתגובה להפגנות אחדות עד שהתנצל, מאיר אריאל, שהתבטא נגד אורח החיים ההומוסקסואלי בראיון בידיעות אחרונות וזבולון המר, שמנע את שידורה של תוכנית הטלוויזיה לנוער "קלפים פתוחים" שהוקדשה לנוער חד מיני, עד שבג"ץ בנושא זה הביא אותו לשנות את החלטתו. כמו כן הוא ליווה את ניצחונה של הזמרת דנה אינטרנשיונל בתחרות האירוויזיון בשנת 1998 ואת מסע הבחירות של מיכל עדן, הנציגה הלסבית הראשונה במועצת עיריית תל אביב, שנבחרה למועצה בבחירות העירונית של 1998.
בין הכותבים בעיתון היו גל אוחובסקי, אבנר ברנהיימר, עמליה זיו, ניצן הורוביץ, אורן קנר, אלון הגר, סמי דואניאס, גדי ששון, אייל גרוס, Ne-Tasha,יורם מלמד, רונן פארי, דנה אינטרנשיונל, גור רוזן, דנה אורלנד, דנה פלג, רמי הסמן, גדעון הירש, אילן שיינפלד, ואחרים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- יניב הלפרין, תם עידן: הזמן הורוד נסגר, פורסם באתר גוגיי
- עכבר אונליין, כשהזמן היה וורוד, פורסם בעכבר העיר ברשת
