נתיב נוסף
נתיב נוסף היה כתב עת דו-חודשי מטעם אגודת הלהט"ב, שיצא לאור בשנים 1990 עד 1994. בסך הכל יצאו לאור כ-15 גיליונות.
"נתיב נוסף" הוא כתב העת הראשון בישראל שפנה לכלל מגזרי הקהילה ההומו-לסבית. בשנים 1991-1994 שימשה ליאורה מוריאל כעורכת ראשית, שנמנתה עם יושבי ראש האגודה. בין חברי צוות הכותבים נמנו גם ליאורה שדה, רון בן עזרה, שרון נאמן, הדר נמיר, גילן מרקוס, דוד ארליך ורפי ניב.
בניגוד לעיתון "מגעים" שיצא באותה תקופה ופנה במובהק לגברים; ולעיתון "קל"ף חזק" שפנה לנשים, התאפיין "נתיב נוסף" בעיסוק בתכנים שנחשבו למיינסטרים, כגון אקטואליה, פוליטיקה, איידס, ועצם ההימצאות בתוך "הארון". העיתון פנה באופן מוצהר לאנשי התרבות והרוח, ולא דווקא לאדם הפשוט, וייתכן שזו הסיבה לאי הצלחתו לאורך זמן.
עם זאת היה "נתיב נוסף" ראשון מסוגו, ורשם הישגים למען הקהילה במעורבותו. דוגמה למאבק ציבורי שבו נחל העיתון הצלחה היה המאבק הציבורי בקק"ל על אפלייתם בהסתרת תורמים מקרב קהילות הלהט"ב בעולם. בשנת 1979 נשתלה ביער להב חלקת יער על ידי פעילי להט"ב מרחבי העולם, שתרמו לקק"ל. השלט שהוצב בשנת 1979 הוסר לאחר זמן קצר, וקק"ל התנגדה להצבתו מחדש, עד לחשיפת העניין על ידי המגזין "נתיב נוסף".
הגיליון הראשון יצא לאור בשנת 1990, כשנתיים לאחר שבוטל, בתיקון מס' 22 לחוק העונשין, הסעיף האוסר על משכב זכר. האווירה במדינת ישראל כלפי הומוסקסואליות הייתה חשדנית ועוינת במקרים רבים, ודי היה באזכור נטייתו המינית השונה של אדם על מנת שיופלה בקבלה לעבודה ובשירות בצה"ל. לאור זאת בולט ייחודו של "נתיב נוסף" בראשוניותו, ככתב העת הראשון מסוגו בעברית שדן בגלוי בנושאים להט"ביים.
הוצאתו לאור של כתב העט "נתיב נוסף" הסתיימה לאחר ארבע שנות פעילות. כשנה וחצי לאחר סיום הפצתו החל לצאת לאור הירחון "הזמן הוורוד".
