פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין תקציר עריכה
[[פדופיל]]ים נעזרים ברשת האינטרנט כדי לתכנן את הנסיעה שלהם ולמצוא אזורים שבהם הילדים פגיעים יותר; בדרך כלל אזורים עם הכנסה נמוכה. ישנם מדינות אשר בהם ניתן לתבוע אזרח לדין על עבירה שביצע מחוץ למדינה. חקיקה זו נועדה להרתיע אזרחים מפני ניצול מיני של ילדים במדינות אחרות וכך לצמצם את תופעת תיירות המין.
 
==רקע==
תיירות מין בילדים קשורה קשר הדוק לאזורים שבהם יש עוני, עימותים מזוינים, תיעוש מהיר ופגיעה בצמיחת האוכלוסייה. באמריקה הלטינית ובדרום מזרח אסיה, למשל, ילדי רחוב פונים לעתים קרובות לזנות כמוצא אחרון. בנוסף, ילדים פגיעים הם מטרות קלות לניצול על ידי עבריינים. תאילנד, קמבודיה, הודו, ברזיל ומקסיקו זוהו כיעדי תיירות מרכזיים לניצול מיני של ילדים. נמצא כי בקמבודיה, מיאנמר, הפיליפינים ותאילנד גילאי הילדים העוסקים ב[[זנות]] מתחיל בגיל 6 בלבד. [[גיל ההסמכה]], המשתנה ממדינה למדינה, עוסק בגיל שבו ניתן לקיים יחסי מין באופן חוקי, אך מדובר ביחסי מין בהסכמה ולא ב[[זנות]], קרי תמורת תשלום. כך למשל, גיל ההסכמה ביפן הוא 13 בעוד הזנות אסורה לחלוטין; בגרמניה גיל ההסכמה הוא 14, אך הזנות מותרת מגיל 18.