מזוכיזם
מזוכיזם הוא פאראפיליה, הלך נפש שבו האדם נהנה לסבול כאב והשפלה על מנת להגיע לסיפוק, לגירוי מיני או לאורגזמה. התופעה קרויה על שמו של ליאופולד פון זאכר מאזוך אשר תיאר בספרו חוויות רבות המבוססות על הצורך לסבול כאב והשפלה כדי להגיע לגירוי, לאקט מיני ולאורגזמה. בעוד שסאד מתאר את החוויה בלבד, מדגיש מאזוך בתיאור חוויותיו את הנאתו הרבה. המזוכיסט מוצא לו בן/בת זוג שיביא לסיפוק כשם שמאזוך מצא לו אשה ושתי פילגשים שסיפקו אותו. תנאי אחד להנאה של מזוכיסטים הוא כאב; התנאי שני - השפלה ובוז. לעתים משולבת סטייה זו בפטישיזם או במציצנות.
המשותף למזוכיזם עם הסאדיזם הוא הסבל כתנאי לגירוי מיני. בסאדיזם מדובר בהכאבה אקטיבית ובצורך לעתים בשליטה ואילו במזוכיזם מדובר בקבלה פסיבית של כאב מהזולת, ולעתים בצורך בהשפלה ובמילוי בקשתויו, גם אם אין הן הגיוניות, של השולט.
מערכת יחסים של סאדיסט ומזוכיסט אינה קבועה, כלומר ייתכן כי יתקיימו חילופי תפקידים בין השניים, מכאן שהצורך בהפעלת כאב מתלווה בצורך גרימת כאב עצמי. לרוב יש עדיפות לאחד מהשניים ולעתים היא גבולית, אך בכל מימוש מערכת יחסים של סאדיזט ומזוכיסט אחד חייב להיות זה שמכאיב בצורה אקטיבית או נפשית.
לעתים מדובר לא רק בשליטה ובהכאבה גופנית, אלא שליטה על התודעה, רמת דיכוי 2 ואפילו 3 בסולם של מרקוזה.
יש האומרים כי מאחורי העדפה מינית שכזו מסתתר עבר נפשי מעורער, כלומר ילדות עם אב או אם מתעלל (פיזית או נפשית). לעתים רבות הצורך לשליטה פיזית נובע מהעובדה שלאדם אין שליטה על חייו. ובהתאם, הצורך שישלטו בך נובע מהעבודה שמדובר באדם עם המון התלבטויות בחייו ויש לו צורך לפתור אותן והעובדה שבמערכת היחסים המינית יישלטו בו מרצה את הצורך.
החברה נותנת הרחבה לתופעה זו, גם בהקשר הלא מיני, לאנשים שמפיקים הנאה כל שהיא מסבל, מכאב ומהשפלה.
