ליאופולד פון זאכר מאזוך
ליאופולד פון זאכר מאזוך (בגרמנית: Leopold von Sacher-Masoch; 27 בינואר 1836 - 9 במרץ 1895) היה סופר ועיתונאי אוסטרי. על שמו מכונת פאראפיליה בשם מזוכיזם.
מאזווך נולד בלמברג שהייתה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, (כיום לבוב באוקראינה). היה בנו של מנהל תחנת משטרה בלמברג ושל שארלוט פון מאזוך, אצילה אוקראינית.
הוא תיכנן לכתוב סידרה של 6 נובלות תחת הכותרת "מורשת קין". רק שתי הנובלות הראשונות הושלמו, כאשר ונוס בפרווה הוא המפורסם ביניהם. הנובלה מספרת על אדם בשם סוורין, שהיה כה שיכור מאהבה לאישה בשם וונדה עד שביקש להיות לה לעבד ועודד אותה להתייחס אליו בקשיחות, להשפילו ולהכותו. סוורין מתאר את תחושותיו כיותר מסנסציוניות.
בסוף הספר סוורין מפסיק לגרום לתשוקותיו להתממש בהצהרה שגברים צריכים לשלוט על נשים עד שהן ישתוו להם בחינוך ובזכויות, סוף שיכול להתפרש כפמיניסטי (תומך בזכויות נשים) ושוביניסטי (מתנגד לזכויות נשים) כאחד.
הספר התבסס על התנסויות של מאזוך עם אשתו, פאני פון פיסטור (ששמה בספר הוא וונדה), אשר איתה היה לו חוזה, שבו אכזריות, כאב והשפלות שיחקו תפקיד מכריע, אשר נתן לה שליטה אבסלוטית בו.
מאזוך ראה את הנשיות כהתגלמות הטבע - פראי, אכזרי וחסר מעצורים.
הפסיכולוג הגרמני קרפט אבינג היה הראשון להגדיר, בשנת 1869, את הפנטזיות וההתנסויות של זאכר-מאזוך כסטייה מינית, למרות שבני תקופתו של הסופר לא ראו בארוטיקה שלו דבר חריג. אבינג היה גם זה שהעניק למאזוך את הכבוד המפוקפק שבשימוש בשמו להגדרת הסינדרום: מזוכיזם.
הנובלה כמעט מקבילה לחייו של מאזוך.
מעבר לשתי הנובלות, פרסם מאזוך מספר רב של סיפורים קצרים בין שנים 1858 ו-1894. הוא מת בפרנקפורט שבגרמניה ב-1895. ארבעה סיפורים קצרים שנכתבו על ידו, פורסמו לאחר מותו.
מאזוך בעברית
בשנת 1998 הוציאה הוצאת גוונים, את ספרו החשוב ביותר של זאכר מאזוך "ונוס בפרווה", בתירגומו של שלמה טנאי. לספר נוספה הקדמה המאירה את רוח התקופה בה נכתבה היצירה, מאת לאה ששקו.
