אנטומיה של מערכת הרבייה האנושית

ערך זה סוקר את האנטומיה הכללית של מערכת הרבייה.

האגן

קירות ורצפת האגן

קירות האגן מורכבים משני שרירים עיקריים:

• ה-piriformis muscle - שריר המהווה את קיר האגן האחורי.
• ה-obturator internous המהווה את הקיר הלטרלי (הצידי).

רצפת האגן מורכבת אף היא משני שרירים עיקריים:

• levator ani muscle הוא שריר המחולק לשריר ימני ושמאלי המתחברים בקו האמצע ויוצרים תפר.
• coccygeus muscle הוא שריר המשלים את החלק האחורי של רצפת האגן.

משולשי האגן

רצפת האגן תוחמת את אגן הירכיים (pelvis) ומתחתיו מצוי חץ הנקבים - בין הירכיים ומתחת לאזור המכונה "levator ani" בו מצוי שריר "מרים פי הטבעת". ניתן לחלק חלק זה למעוין הנחלק לשני משולשים – "urogenital" קדמי ו-"anal" אחורי.

במשולש הקדמי יש קרומית המכונית "perineal membrane". אצל הגבר רק עוברות דרכה השופכה ובלוטות קאופר ואילו אצל האישה עוברות דרכה השפוכה והנרתיק. איברי המין החיצוניים צמודים אל הקרומית מלמטה וכך תפקידה לשמש להם בסיס. אצל האישה צמודים לקרומית מבנים ספוגיים והשפתיים, ואילו אצל הגבר צמודים המבנים הספוגיים של הפין.

מערכת המין הגברית

תרשים מערכת הרבייה של הגבר

לחצו כאן להגדלה

צינור הזרע

בכיס האשכים מצויים האשכים ובלוטת יותרת האשך שמעליהם. באשך נוצרים תאי הזרע והם נאגרים באפידידימיס עד השפיכה. האפידידימיס הוא צינור ארוך ומפותל, כאשר בקצה התחתון של האשכים הוא נעשה צינור ישר ונקרא "ductus deferens", צינור הזרע. הצינור יוצא משק האשכים, עובר בתעלת המפשעה ונכנס לאגן. באגן הוא מגיע לחלקו האחורי של שלפוחית השתן שם הוא מתרחב. התרחבות זו מכונה "ampulla of ductus deferens". לצידו של שלפוחית השתן ממוקמת בלוטת שלפוחית הזרע. הבלוטה מפרישה את רוב נוזל הזרע – נוזל לבן וסמיך שעשיר בפרוקטוז (סוכר, המספק אנרגיה לתאי הזרע). צינור הבלוטה מתחבר אל צינור הזרע. צינור הזרע מגיע אל צינור השופכה בתוך הערמונית, קרי החל מהערמונית ועד קצה הפין, מכונה הצינור - "צינור השופכה".

הפין מורכב משלושה עמודות של רקמות: שני רקמות זקיפתיות (corpora cavernosa) ממוקמות אחת על יד האחרת בדופן העליון, וגוף ספוגי (corpus spongiosum) הממוקם ביניהם בדופן התחתון.

בלוטות נוספות הן בלוטות קאופר (bulbourethral gland), אשר אינה משתתפת בייצור נוזל הזרע אלא משמנת את צינור השופכה בתחילת ההתרגשות המינית לפני מעבר הזרע.

האשך ושק האשכים

שק האשכים מורכב משכבות שמקורן בדופן הבטן – האשך דחף את השכבות לתוך שק האשכים כשיצא מהבטן בשלבים הראשונים של החיים מחוץ לרחם האם. תפקיד שק האשכים הוא לשמור על טמפרטורה קבועה – כשקר האשכים מתקרבים לגוף בעזרת מספר שרירים באזור וכשחם מאפשר השק איבוד חום.

בתוך האשכים ישנן מחיצות וביניהן צינורות המכונים "seminiferous tubules" (מובילי זרע) אשר בתוכם נוצרים תאי הזרע. בסופו של התהליך, תאי הזרע נאגרים ביותרת האשך המפותל והארוך. בזמן השפיכה דופן יותרת האשך מתכווץ ותאי הזרע נדחפים לצינור הזרע אשר דואג להעביר את תאי הזרע הלאה.

הערמונית

הערמונית ממוקמת מתחת לשלפוחית השתן ובצמוד לחלחולת (רקטום, ניתן למשש אותה דרך החלחולת).

בתוך הערמונית ומעבר לרשת שרירים וסיבים ישנן כ-50 בלוטות שהפרשותיהן יוצרת כשליש מנוזל הזרע – זהו נוזל לבן, דליל ובסיסי שמעניק לנוזל הזרע את ריחו האופייני. הנוזל כולל אנזים שמונע את קרישת (הידבקות) תאי הזרע – חומר חיוני להגנה על חייהם של תאי הזרע.

השופכה

השופכה של הגבר מחולקת לשלושה חלקים: הראשון ("prostatic urethra") הוא הקטע הסמוך לערמונית, השלישי ("spongy urethra") הוא הקטע שמתחיל בבסיס הפין והחלק השני ("intermedious urethra") הוא הקטע שבין החלק הראשון לחלק השלישי.

הפין

העורקים בפין מכונים "dorsal artery" ו-"deep artery". הווריד העיקרי הוא ה-"deep dorsal vein". העצבים החשובים הם ה-"dorsal nerve" ולצידי הווריד עוברים עצבים אוטונומיים סימפתטיים ופארה-סימפתטיים. העצבים הפארה-סימפתטיים מרחיבים את העורקים ואת החללים על מנת שהדם יוכל לעבור מהר יותר ותתרחש זקפה. כל המבנים הללו מוקפים ברצועות רחבות. כאשר הגופים הספוגיים מתרחבים, הווריד נלחץ כנגד הרצועות והדם נותר בפין.

ניתן לחלק את הפין לשורש (root) וגוף (body). השורש בנוי מפקעת ושתי רגליים המחוברים יחדיו. השופכה עוברת דרך הגוף הספוגי. השורש עטוף בשרירים ("bulbospongiosus muscle" ו-"ischiocavernosus muscle"). תפקיד השרירים הוא ללחוץ על הוורידים וכך להחזיק את הזקפה. לאחר השפיכה השריר bulbospongiosus (המקיף את כל הפין ולוחץ ביעילות רבה על הווריד העיקרי) מתכווץ כדי לאפשר לפלוט את שארית נוזל הזרע. גם בעת השתנה השריר מתכווץ כדי לפלוט את שארית השתן.

מערכת המין הנשית

תרשים מערכת הרבייה של האישה

לחצו כאן להגדלה

אברי המין הפנימיים באגן כוללים את הרחם (uterus), החצוצרות (uterine tubes), שחלה (ovary) והנרתיק שחלקה מצוי באגן וחלקה בחץ הנקבים. האיברים מכוסים בקרום. שלושה מבנים מתחברים לרחם: uterine tube, ovarian ligament ו-round ligament (עובר בתעלת המפשעה בדומה לצינור הזרע של הגבר, נאחז בחלקו הפנימי של השפתיים הגדולות ותומך ברחם).

שחלה

השחלה ממוקמת בדופן הצדדי של האגן ומקובעת על ידי שתי רצועות: "suspensory ligament" שדרכו עוברים כלי הדם ו-"ovarian ligament" המתחבר לרחם.

חצוצרה

החצוצרה מורכבת ממספר חלקים:

• fimbria – בעלות כושר תנועה ויכולת לשאוב פנימה נוזל פריטונאלי בו שטה הביצית שפרצה מהשחלה.
• infundibulum – בצורת משפך ובקצהו הפימבריה.
• ampulla – החלק הגדול של החצוצרה בו מתרחשת ההפריה.
• isthmus – החלק הצר.
• intrauterine part – העובר בדופן הרחם.

תאי הזרע מגיעים ל-ampulla, שם מתרחשת ההפריה. לחצוצרה יש שני פתחים: לחלל הבטן ולרחם. מסיבה זו זיהום בנרתיק יכול להגיע דרך הרחם והחצוצרה אל החלל הפריטונאלי ולגרום לדלקות פנימיות העשויות להוביל לעקרות.

רחם

הרחם מורכב משני חלקים: גוף (body) וצוואר (cervix). הגוף שרירי ועבה והצוואר צר. בהריון הגוף גדל והצוואר נשאר כמעין פקק השומר על העובר. בין הצוואר לגוף ישנה היצרות המכונה "isthmus" ("מיצר"). הרחם מתחבר לשתי החצוצרות ואילו הצוואר מקשר בין הרחם לבין הנרתיק.

דפנות הרחם הפנימיות עשויות רירית – "endometrium" ("רירית הרחם"), והן כוללות בלוטות רבות שמזינות את העובר בתחילת התפתחותו. בקרב נשים פוריות, רירית זו מתעבה אחת לחודש ובהיעדר הפריה, מתרחש הווסת.

נרתיק

הנרתיק הוא צינור המתחיל בקצה צוואר הרחם ומסתיים בפתח הנרתיק בנראה לעין בפות. מקובל לחלק את פנים הנרתיק לקיר קדמי וקיר אחורי, כאשר לרוב אורך הנרתיק הקירות קרובים אחד לשני. בנרתיק יש ריריות העשויות מקפלי רוחב אשר עוזרים להתהדקות סביב הפין. צוואר הרחם חודר את הקיר הקדמי. חלל הנרתיק סביב צוואר הרחם נקרא כיפת הנרתיק (הקדמית והאחורית, ושני הצדדיים).

אברי המין החיצוניים

איברי המין הנשיים החיצוניים מתחברים לקרומית חץ הנקבים בחלקם התחתון. בין השפתיים הקטנות יש רווח המכונה פרוזדור הפות, לכאן נפתחים השופכה והנרתיק. משני צידי הפרוזדור יש גופים ספוגיים ("bulb of vestibule"), בדומה לפין. גם לדגדגן יש גופים ספוגיים. בפרוזדור ישנם גם שתי פתחים קטנים מאוד המכונים בלוטות ברתולין המפרישות חומר סיכה בזמן עוררות מינית. הגופים הספוגיים מכוסים בשרירים דומים לאלו של הגבר: "bulbospongiosus" ו-"ischiocavernosus". גם כאן מתרחשת זקפה בגופים הספוגיים (הפנימיים, בעיקר) ותפקיד השרירים הוא לחסום ניקוז הדם ולהשהות את זקפת הדגדגן. זקפת הדגדגן דוחפת את עטרת הדגדגן קדימה, כל הנראה כדי שיוכל לספוג גירוי עורי רב יותר במהלך מין וגינאלי. כף הערווה הממוקם מעל עצם הפוביס, הינה בליטת שומן שמתכסה בשיער במהלך ההתבגרות המינית וממנה יוצאות השפתיים הגדולות, אשר גם הן מתכסות בשיער. השפתיים הקטנות הן קפל עור בלבד והן לכאורה אינן מכסות על דבר למעט פתח הנרתיק. עם זאת, בחלקן העליון הן נפגשות ויוצרות את עורלת הדגדגן המקיפה את עטרת הדגדגן.

ראו גם

• מערכת הרבייה