בג"ץ יוסי בן-ארי נגד מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים

בבג"ץ 3045/05 יוסי בן-ארי נ' מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים שניתן ביום 21 בנובמבר 2006 קבע בית המשפט הגבוה לצדק, בפסק דינו של נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) אהרון ברק, אליו הצטרפו נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש והשופטים אליעזר ריבלין, אילה פרוקצ'יה, מרים נאור ואסתר חיות, ובניגוד לדעת המיעוט של השופט אליקים רובינשטיין, בהתבסס על תקדים הלכת פונק שלזינגר, כי חובה על מנהל האוכלוסין של משרד הפנים לרשום כנשואים זוג גברים הומוסקסואליים שנישאו כדין במדינה זרה.

רקע

חמישה זוגות גברים ישראלים ערכו מחוץ לישראל, בטורונטו שבקנדה, טקס נישואין אזרחי המוכר באותה מדינה. עם שובם לישראל פנו לפקיד הרישום, וביקשו לשנות את רישומם במרשם האוכלוסין מ"רווק" ל"נשוי". פקיד הרישום סירב לבקשה, בנימוק ש"נישואין שכאלו אינם מוכרים באופן חוקי במדינת ישראל, ולפיכך לא ניתן לרושמם בקובץ המרשם" (מכתבו של מנהל הלשכה למנהל אוכלוסין בתל אביב מיום 24.5.2005). הזוגות פנו לבג"ץ על מנת שיקבע כי חובה על פקיד המרשם לרשום את נישואיהם. שתי העתירות הראשונות הוגשו על ידי עוה"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, ויונתן ברמן.

בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ שמע את העתירות, שהוגשו בשם הזוגות ובשם האגודה לזכויות האזרח, בפני הרכב של שלושה שופטים (הנשיא אהרון ברק והשופטים אליקים רובינשטיין ואסתר חיות) והוחלט על הרחבת ההרכב לשבעה שופטים בשל חשיבות הסוגיה.

השאלה המשפטית - שאלת שיקול הדעת של פקיד הרישום

השאלה שעמדה בפני בית המשפט לא הייתה השאלה האם הנישואים בין בני אותו מין, שנערכו מחוץ לישראל, תקפים בישראל. אלא האם פקיד הרישום - אשר סמכותו קבועה בחוק מרשם האוכלוסין, כפי שפורשה בהלכת פונק שלזינגר - פעל במסגרת סמכותו כאשר סירב לרשום את נישואיהם.

על פי סעיף 17 לחוק המרשם:

	חל שינוי שלא כאמור בסעיפים 15 ו-16 בפרטי הרישום של תושב, חייב הוא למסור לפקיד רישום הודעה על השינוי תוך שלושים יום..."
– חוק מרשם האוכלוסין

.

הודעה זו צריכה להיות מלווה ב"תעודה ציבורית המעידה על השינוי", ואין די בהודעת האזרח בלבד, כאשר "תעודה ציבורית", היא תעודה שהוצאה לפי האמור בפקודת הראיות על ידי גורם מוסמך.

היקף שיקול דעתו של פקיד הרישום נדון בשורה ארוכה של פסקי דין. כאשר המרכזי הוא הלכת פונק שלזינגר, שבה הוחלט כי

	מטרת הפקודה היא... לאסוף חומר סטטיסטי. חומר זה יכול שיהא נכון ויכול שיהא לא נכון, ואיש אינו ערב לנכונותו
– פ"ד פונק שלזינגר בעמ' 249

בהתאם נפסק בפסק דין שלזינגר כי:

	ברשמו את מצבו המשפחתי של תושב, אין זה מתפקידו של פקיד הרישום ליתן דעתו על תוקפם של הנישואין. חזקה על המחוקק שלא הטיל על רשות ציבורית חובה שאין היא מסוגלת למלאה. די לו לפקיד, לצורך מילוי תפקידו ורישום המצב המשפחתי, אם הובאה לפניו ראיה שהתושב ערך טקס נישואין. לשאלה מה תוקף יש לטקס שנערך יש לעתים פנים לכאן ולכאן ובירור תוקפם חורג מגדר מרשם-התושבים
– שם, עמ' 252

נושא זה נדון שוב בבג"ץ שליט נגד שר הפנים שבו נפסק בשאלת רישום אדם כיהודי:

	בידי פקיד הרישום לא הופקדו סמכויות שיפוט, ומטרת החיקוק שהוא ממונה עליו אף אינה מחייבת, כי הוא יהא הפוסק באיזו שאלה שהיא. אין איפוא כל תימה בכך שלא הפקודה ולא החוק הנ"ל נתנו בידי פקיד הרישום את הכלים בהם משתמש בית-המשפט כדי להוציא אמת לאור... חוק מרשם האוכלוסין, שמו מעיד עליו כי חוק מרשם הוא. כקודמתו הפקודה, מטרתו היא כמטרת הפקודה, לאסוף חומר סטטיסטי
– בג"ץ 58/68 שליט נ' שר הפנים, פ"ד כג(2) 477, ב עמ' 506 - 508

בבג"ץ ש"ס נפסק ברוב דעות כי על פקיד הרישום לרשום גיורו של אדם על יסוד מסמך המעיד על הגיור בקהילה יהודית מחוץ לישראל.

מאחר וגם מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים הסכים כי תעודות הנישואין שהוגשו לפקיד הרישום ערוכות כדין על פי הדין הקנדי, כי נערך בקנדה טקס נישואין וכי הפרטים המופיעים בתעודת הנישואין הם נכונים, הרי על בסיס החלטות בית המשפט העליון מהעבר על פקיד הרישום לרשום את בני הזוג כנשואים.

מנהל מינהל האוכלוסין טען כי הלכה זו חלה רק על מצב משפחתי הנופל לגדר תבנית משפטית המוכרת בדין הישראלי, היינו לנישואין בין גבר לאשה בלבד. אולם בית המשפט דחה טענה זו. המונח "נישואין" משתנה מארץ לארץ, ופקיד המרשם אינו צריך לבדוק את המונח, ומחובתו לרשום את הנישואים על פי התעודה הנחזית (ואף בפועל) אמיתית ונכונה.

משמעותו המוגבלת של פסק הדין

בסיום פסק דינו הבהיר הנשיא (בדימוס) ברק את המשמעות המוגבלת שיש לייחס לפסק הדין:

	בטרם נסיים נחזור ונדגיש במה אנו מחליטים היום, ובמה איננו מחליטים היום. הננו מחליטים כי במסגרת מעמדו הסטטיסטי-רישומי של מרשם האוכלוסין, ועל רקע תפקידו של פקיד הרישום כמאסף חומר סטטיסטי לצורך ניהול המרשם, על פקיד הרישום לרשום במרשם האוכלוסין את העולה מהתעודה הציבורית המוגשת לו על ידי העותרים, לפיה העותרים נשואים. איננו מחליטים כי בישראל מוכרים נישואים בין בני אותו מין; איננו מכירים בסטטוס חדש של נישואים אלה; איננו נוקטים כל עמדה באשר להכרה בישראל של נישואין בין בני אותו מין הנערכים מחוץ לישראל (הן בין תושבי ישראל והן בין מי שאינם תושבי ישראל). התשובה לשאלות אלה, בהן אין אנו מכריעים היום, קשה היא וסבוכה ... יש לקוות כי הכנסת תוכל ליתן עליהן, או על חלקן, את דעתה.
– פסק דינו של הנשיא בדימוס ברק

דעת המיעוט של השופט רובינשטיין

השופט רובינשטיין סבר כי המרשם אינו סטטיסטיקה גרידא, ולו השלכות פרקטיות וחברתיות בעיני הציבור, הרשויות והמחוקק. לדעתו בית המשפט צריך להביא בחשבון שיקוליו את מידת ההסכמה החברתית לערכים החברתיים ולנורמות המשפטיות הנגזרות מהם.

	על השופט לשאוף לאותו פתרון העולה בקנה אחד עם ההסכמה החברתית, או לפחות אינו סותר אותה. לדעתי רצוי להימנע מבחירתה של אופציה העומדת בניגוד חריף לתפיסות היסוד של הציבור... הטעם לגישה זו נעוץ בשיקולים הדמוקרטיים, בשיקולי הפרדת הרשויות ובצורך להבטיח את אמון הציבור... פעולה בניגוד להסכמה החברתית תפגע, בטווח הארוך, באמון הציבור במערכת בתי המשפט וביכולתם של אלה לתפקד כראוי"
– פסק דינו של השופט רובינשטיין

רובינשטיין קבע כי רישום זוגות הומוסקסואליים מהווה למעשה גושפנקה רשמית של הממלכה ליצירת תא משפחתי, המוכר רק במיעוט קטן ממדינות תבל, ולכן התנגד להחלטת הרוב.

ראו גם

• המעמד המשפטי של לסביות והומואים בישראל
• נישואים חד-מיניים
• הלכת פונק שלזינגר

קישורים חיצוניים

• פסק הדין באתר בית המשפט העליון.
• אייל גרוס, תמונות מחיי נישואים (בקנדה)? פרשנות ודעה בעקבות בג"ץ, בבלוג "המשתה"
• דן יקיר ויונתן ברמן, נישואין בין בני אותו המין: האומנם הכרחי? האומנם רצוי? בתוך מעשי משפט, כתב עת של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.