בנות פסיה

בנות פסיה היא להקת דראג (גברים בבגדי נשים), שפעלה בישראל בסוף שנות ה-90.

הרכב הדראג הוקם בשנת 1995, לאחר שארבעה בוגרי החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב העלו הופעת דראג בפורים, ובעקבות ההצלחה יצרו מופע קומי שלם. ההרכב כלל בתחילת דרכו ארבעה גברים שגילמו דמויות נשיות: איציק כהן (גילם את גלאדיס העיראקית ואת חסידה), אלחי לויט (גילם את חיותה), גיל צ'רנוביץ (אתי ה"איטית") ובועז פייפר (רות צסנה).

ההשראה לשם הלהקה, "בנות פסיה", לקוחה מחנות ותיקה להלבשה תחתונה בתל אביב בשם זה.

ההרכב יצר והופיע במערכונים ושירים קומיים, בהם גרסאות כיסוי לשירים כגון "אני חולם על נעמי", "לעולם בעקבות השמש", "אמור שלום" "אלף בית" ו"דו רה מי". ב-1997 הוציאה הלהקה אלבום מוזיקה בשם "לא יכול להיות", ובו גרסאות כיסוי לשירים ידועים כגון "אהבה חדשה", "חשמל בכפות ידיך", "הנשיקה הראשונה", "לא עובדת בשביל אף אחד", "זה טוב זה טוב", ו"שתי אחיות" (בשיתוף עם זהבה בן). בנוסף נכללו באלבום מספר שירים מקוריים שכתבו חברי הלהקה.

ב-1997 כתבו חברי הלהקה מחרוזת שירי תוכניות ילדים, שיצאה בדיסק האוסף "החברים של קישקשתא" לציון שלושים שנה לטלוויזיה החינוכית. באותה תקופה הופיע ההרכב בפינה קבועה בתוכנית הטלוויזיה השבועית "סוגרים שבוע" של אמנון לוי בערוץ הראשון. בחנוכה של אותה שנה השתתפו חברי הלהקה לצד מיכל ינאי, במחזמר שביים אורי פסטר, "הכל אגדה", פרודיה על אגדות ילדים.

ב–1999 פרש מהלהקה איציק כהן, והחל סכסוך משפטי בינו לבין שלושת החברים האחרים. השלושה תבעו לאסור עליו להשתמש בקטעים מתוכנית הלהקה, ואילו כהן תבע שהלהקה תשנה את שמה. בעקבות זאת הופיעו שלושת חברי הלהקה בפסטיבל הזמר של אותה שנה תחת השם "הלהקה שאסור לומר את שמה". בסיום הסכסוך המשפטי, בשנת 2000, הצטרפה ללהקה הזמרת מיטל סלקמון במקום כהן, והלהקה יצאה בתוכנית בידור בשם "האישה באדון". איציק כהן פנה לקריירה טלוויזיונית וקולנועית משלו, והמשיך להופיע לעתים בדמויות נשיות, כגון דוריס העיראקית בסדרה הקומית "ג'וני" בערוץ 2.

ההרכב זכה לפופולריות רבה, סייע להכנסת הדראג למיינסטרים הישראלי, ותרם לקידום המודעות והשיח התרבותי בארץ בנושאי מגדר, הומוסקסואליות, וטרנסג'נדריות.

קישורים חיצוניים

• בנות פסיה באתר "מומה"