גונזו

מתוך ויקיסקס
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כיתוב תמונה

גונזו הוא סגנון צילום בסרטים פורנוגרפיים אשר מציב את הצופה בסצנה, כלומר צילום מנקודת מבטו של אחד המשתתפים. הז'אנר התחיל בסדרת הסרטים Buttman מבית היוצר של ג'ון סטגליאנו.

מקור השם בביטוי הלועזי "עיתונאות גונזו", שבה העיתונאי לוקח חלק באירוע המתרחש. בפורנוגרפיית גונזו מוצבת המצלמה באמצע האקשן, בדרך כלל בידיו של אחד המשתתפים אשר מצלם ומבצע אקט מיני בו-זמנית.

ז'אנר זה מושפע רבות על ידי פורנוגרפיה חובבנית והיא נוטה לכלול צילומי תקריב לעומת צילום רחב ("גוף מלא"). (ראו גם: פורנוגרפיה מציאותית). אמנות הצילום החובבנית והישירה כוללים בדרך כלל תקריבים של איברי המין, אשר אינה מקובלת בפורנוגרפיה מסורתית.

ההבדלים בין פורנוגרפיית גונזו לבין פורנוגרפיה מסורתית

באופן כללי ביותר, גונזו הוא אחד משני סגנונות צילום מודרניים בתחום תעשיית הסרטים הפורנוגרפיים, אשר האחר מכונה "סרט עלילתי". סרטי גונזו מתמקדים פחות בעלילה, בדיאלוג, במשחק, ביצירת הדמויות, בלבוש ותחפושות, ברקע ובצילום אמנותי, אלמנטים אשר קיימים בסרטים מסורתיים. לדברי מנהל (ששמו לא נחשף) בחברת סטודיו המתמחה בסרטים עלילתיים, "איננו מציגים סתם אנשים מזדיינים; אנו מראים לכם מדובר עם מזדיינים". קהל היעד של סרטים עלילתיים הוא בני זוג, בעוד שסרטי גונזו אינה מכוונת לקהל יעד זה. סרטי גונזו נחשבים לפורנוגרפיה קשה בעוד סרטים עלילתיים עשויים להיות מסווגים כפורנוגרפיה רכה.

ישנם במאים, בהם ג'ון סטגליאנו, אשר טוענים כי סרטי הגונזו שלו דווקא כן מספרים סיפור, וכי זה טעות להניח כי לסרטי גונזו באופן כללי אין עלילה. הפופולריות של סגנון צילום זה צבר תאוצה החל מאמצע שנות ה-90 של המאה ה-20, ובכך הוזיל חסמי כניסה לשוק מבחינת היקף העלויות הדרוש לבמאים, וכן גם איפשר לשחקנים חובבנים להפוך לידוענים.

כיום (2013) קיימות מספר חברות סטודיו אשר מפיקות סרטי גונזו בתאורה טובה, באמצעות כלי אודיו טובים ועם תחפושות זמניים (לבני נשים). תכונה אחת אשר מאפיינת את כל סרטי הגונזו היא הדגש הרב על פעילות מינית אינטנסיבית יותר, ונראה כי סרטי גונזו מודרניים כוללים כעת פורנוגרפיה קשה רבה יותר לעומת סרטים מסורתיים או חובבניים. סצנות גונזו הם בדרך כלל ארוכים יותר; אורכה של סצנה יחידה של גבר ואישה נעה בין 15 ל-30 דקות בסרט טיפוסי אשר כולל סצנת גונזו.

דמיון בין גונזו לבין POV

סגנון הצילום POV מאפשר לשים את הצופה במקום השחקנים, כאילו היה חלק אחד מהשחקנים. קרי, מטרת הסגנון לגרום לצופה להרגיש כאילו הוא משתתף ביחסי המין בעצמו. לפיכך, סגנון הצילום ב-POV דומה למדי לסגנון גונזו - אחד המשתתפים מחזיק במצלמה ומכוון אותו בכיוון מבט עיניו, לכיוון השחקנית או השחקן האחר.

ראו גם