המשחקים הגאים

טקס הסיום של המשחקים הגאים 2006

המשחקים הגאים (באנגלית: Gay Games), או בשם הלא פורמלי אולימפיאדת הגייז, הוא אירוע ספורטיבי ותרבותי בינלאומי, המתקיים אחת לארבע שנים ומאורגן עבור גברים ונשים המזהים עצמם כלהט"ב.

רקע

המשחקים הגאים הראשונים התקיימו בשנת 1982 בסן פרנסיסקו ונוסדו על ידי ד"ר טום ואדל, רופא בכיר ואתלט אמריקאי, ומתקיימים מאז אחת לארבע שנים. אף שמדובר בתחרויות, אופי האירוע אינו תחרותי והמשחקים הם ברוח השוויון והשיתוף האוניברסליים. אדל הגדיר את המשחקים הגאים כ"רעיון חדש, מהבחינה הזאת, שלמרות היותו ספורט הוא מבוסס על קבלה יותר מאשר על גירוש. כל אחד מורשה לקחת חלק במשחקים האולימפיים הגאים, בלי קשר לגזע, מין, מוצא, לאום, נטיה מינית או יכולת אתלטית". על מנת להתקבל למשחקים הגאים אין צורך בתקן מינימום להישגים, ודי ברצון להתחרות. כאירוע שהדגש בו הוא על תרבות של שוויון וקבלה יותר מאשר על תחרותיות, קרוי כל אירוע בשם ייחודי, הנילווה לשנת קיומו.

הקרע בארגוני הספורט הלהט"בים בנוגע למשחקים הגאים השביעי במספר

בשנת 2001 קבעה התאחדות המשחקים הגאים כי האירוע השביעי במספר בשנת 2006 יתקיים בעיר מונטריאול, קנדה. בהמשך, בעקבות חילוקי דעות קשים, בסוף שנת 2003 בין ההתאחדות לבין הוועדה המארגנת במונטריאול, החליטה ההתאחדות לבטל את האירוע במונטריאול ולהעבירו לשיקגו, ארצות הברית. ההתאחדות ערכה מכרז בין לוס אנג'לס ושיקגו שהשתתפו במכרז הקודם לאירוח האירוע של שנת 2002.

שלוש נקודות מרכזיות היו במחלוקת:

• גודל האירוע
• גודל התקציב
• שקיפות כלכלית

הוועדה המארגנת תכננה אירוע ענק עם 24,000 משתתפים, גדול פי שניים מהמשחקים הגאים שנערכו בסידני 2002, ואילו ההתאחדות הייתה מעוניינת באירוע קטן יותר ותקציב שמרני. כמו כן התעוררו בעיות כלכליות ולא הייתה שקיפות כלכלית מספיקה לדעתה של ההתאחדות.
הוועדה המארגנת של מונטריאול לא ויתרה והחליטה לייסד אירוע ספורט ותרבות דומה בשם האאוטגיימס העולמי הראשון במימון התאחדות הספורט הבינלאומי של ההומואים והלסביות וכן תמיכה של מחוז קוויבק וממשלת קנדה. באירוע החדש השתתפו כ-10,248 ספורטאים ו-1,500 משתתפים בכנסים בינלאומיים בנושאים להט"בים וזכויות אדם. את האירוע הפעילו 5,200 אנשים בהתנדבות. האאוטגיימס העולמי השני אמור להתקיים ב-25 ביולי - 2 באוגוסט 2009 בקופנהגן, דנמרק, ואאוטגיימס העולמי השלישי בשנת 2013, באנטוורפן, בלגיה.
בעקבות הפיצול, נאלצו רבים מהמשתתפים לבחור בין שני האירועים שנערכו בהפרש של שבוע ימים זה מזה. טקס הסיום של המשחקים הגאים בשיקגו נערך ב-22 ביולי ואילו טקס הפתיחה של האאוטגיימס העולמי הראשון החל ב-29 ביולי. הקירבה בין האירועים, הפיצול והאילוצים הספורטיביים גרמו לירידה באיכות התחרויות בשני האירועים גם יחד. עבור משתתפים שבאו מיבשות אחרות או מארצות רחוקות, הקירבה בין האירועים הן מבחינת הזמן והן מבחינת המיקום, היווה יתרון וחיסכון כלכלי.

המשחקים הגאים בשיקגו הסתיימו ללא חוב כספי וכל החשבונות שולמו. לעומתו האאוטגיימס העולמי הראשון סיים בגירעון של 5.3 מיליון דולר קנדי.

האירוע השמיני של המשחקים הגאים

ב-16 במרץ 2005 התאחדות המשחקים הגאים הודיעה שהערים המועמדות לאירוח האירוע השמיני הן קלן, יוהנסבורג ופריז. בסופו של דבר, במפגש השנתי שנערך בשיקגו ב-14 בנובמבר 2005 זכתה העיר קלן, גרמניה לארח את המשחקים הגאים מספר שמונה בשנת 2010.

רשימת אירועי המשחקים הגאים

שם האירוע	מועד פתיחה	מספר המשתתפים	עיר מארחת	תמונה
המשחקים הגאים 1982 - האתגר	28 באוגוסט 1982	1600	סן פרנסיסקו, ארצות הברית
המשחקים הגאים 1986 - הניצחון	9 באוגוסט 1986	3500	סן פרנסיסקו, ארצות הברית
המשחקים הגאים 1990 - החגיגה	4 באוגוסט 1990	9500	ונקובר, קנדה
המשחקים הגאים 1994 - האחדות	18 ביוני 1994	11,000	ניו יורק, ארצות הברית
המשחקים הגאים 1998 - החברוּת	1 באוגוסט 1998	14,700	אמסטרדם, הולנד
המשחקים הגאים 2002 - תחת שמיים חדשים	2 בנובמבר 2002	12,000	סידני, אוסטרליה
המשחקים הגאים 2006 - המקום בו נפגש העולם	15 ביולי 2006	12,500	שיקגו, ארצות הברית
המשחקים הגאים 2010 - היה חלק מכל זה	31 ביולי 2010	-	קלן, גרמניה

ישראל במשחקים הגאים

עד שנת 1998 לא יצאה מישראל נבחרת מסודרת כלשהי. בתחרויות עצמן השתתפו ספורטים ישראלים בודדים באופן פרטי.

המשחקים הגאים 1994 - "האחדות", בניו יורק

יונתן דנילוביץ' השתתף בריצת מרתון.

המשלחת הישראלית למשחקים הגאים, 1998

ברברה בקר (מימין) והדס סנדלר לאחר זכייתן במדליות הראשונות לישראל, 1998

המשחקים הגאים 1998 - "החברוּת", באמסטרדם

לראשונה בתולדות מדינת ישראל יצאה נבחרת בת 39 ספורטאים וספורטאיות להשתתף באירוע, במימון עצמי. הנבחרת כונתה "גלית" ("Gay And Lesbian Israel Team"). הנבחרת השתתפה בענפי ספורט רבים, בהם: שחייה, אתלטיקה, נבחרת בכדורסל נשים, באולינג, ריקודים סלוניים, סקווש ואופניים. הבמאי רן קוצר צילם סרט תעודה על המשלחת "משחקים עליזים" שיצא לאקרנים בשנת 1999.

הזוכים במדליות

שחייה

• הדס סנדלר (25-29) - 3 מדליות זהב ב-100 מטר ו-200 מטר גב וכן ב-400 מטר חופשי. מדליית כסף ב-200 מטר חופשי.
• ברק עטר (30-34) - מדליית זהב ב-800 מטר חופשי ומדליית כסף ב-400 מטר חופשי.
• ברברה בקר (50-54) - מדליית ארד ב-50 מטר גב. [1]

אופניים

• אמיר ברטורה (18-29) - מדליית כסף ברכיבה של 1.5 שעות. [2]

סך הכל 8 מדליות (4 זהב, 3 כסף, 1 ארד).

המשחקים הגאים 2002 - "תחת שמיים חדשים", בסידני

נבחרת בת 10 ספורטאים וספורטאיות יצאה להשתתף באירוע, במימון עצמי. הנבחרת השתתפה בענפי ספורט רבים, בהם: שחייה, אתלטיקה, טריאתלון, באולינג וסקווש. אחראי על הנבחרת היה יובל חץ.

הזוכים במדליות

שחייה

• ברק עטר (35-39) - מדליית כסף ב-1500 מטר חופשי, 3 מדליות ארד ב-800 מטר, 400 מטר חופשי וב-200 מטר גב. [3]

אופניים

• יובל חץ (30-34) - מדליית ארד במרוץ נגד השעון ל-15 ק"מ ומדליית כסף במירוץ נגד השעון קבוצתי (קבוצה מעורבת ממספר מדינות) ל-22.5 ק"מ.
• רות (40-44) - מדליית זהב ב-8.5 ק"מ ומדליית ארד במירוץ נגד השעון קבוצתי (קבוצה מעורבת ממספר מדינות) ל-15 ק"מ. [4]

סך הכל 8 מדליות (1 זהב, 2 כסף, 5 ארד).

המשחקים הגאים 2006 - "המקום בו נפגש העולם", בשיקגו

לא יצאה משלחת מסודרת מישראל, אך באירוע עצמו השתתפו 7 ספורטאים וספורטאיות מישראל באופן פרטי. יובל חץ זכה ב-2 מדליות כסף במירוץ נגד השעון ל-10 מייל ובמרוץ כביש ל-40 ק"מ וכן במדליית ארד במירוץ נגד השעון קבוצתי, ביחד עם עוד שלושה רוכבים מסנט לואיס, ארצות הברית. [5]

תמונות נוספות

• ראו תמונות נוספות בוויקישיתוף

ראו גם

• מצעד הגאווה

קישורים חיצוניים

• אתר התאחדות המשחקים הגאים - Federation of Gay Games