וירוס הפפילומה האנושי
_EM.jpg)
נגיף הפפילומה האנושי (באנגלית: Human papillomavirus או HPV) היא קבוצה של למעלה מ-200 מיני נגיפים, המשתייכים למשפחה Papillomaviridae, המדביקים את רקמות העור והריריות בבני אדם ומועברים ביחסי מין. חלק מזני הפפילומה עשויים להיות מסרטנים: הנגיף נחשב לגורם העיקרי לסרטן צוואר הרחם וגורם משני בסוגי סרטן אחרים. עם זאת, למרות אחוזי נשאות גבוהים של זני הווירוס באוכלוסייה (כ־80%), סרטן צוואר הרחם הנו נדיר יחסית (4 מקרים ל־100,000 נשים).
ברוב מקרי ההדבקה (כ-90%), נשא הנגיף כלל אינו יודע שנדבק כיוון שהמערכת החיסונית גוברת על הנגיף ומעלימה אותו בתוך כחצי שנה עד שנתיים ממועד ההדבקה, לרוב, ללא שהתפתחו תסמינים גלויים כלשהם. במקרה שהנשא מפתח תסמינים, אלו כוללים לרוב צמיחה של יבלות (המכונות "קונדילומה") או גידולים קטנים (הנקראים "פפילומה") באיברי המין או בפי הטבעת.
באחוז קטן מההדבקות בנגיף עשויה להיות התפתחות סרטנית בעקבות ההדבקה: הנגיף נחשב לגורם העיקרי לסרטן צוואר הרחם וגורם משני בסוגי סרטן אחרים כמו סרטן פי הטבעת, סרטן הפין וסרטן לוע. הקשר בין הווירוס לסרטן הוא שהווירוס מעורר שינויים בתאים של צוואר הרחם, שעשויים להתפתח עם הזמן לסרטן. ידוע כי קיימים יותר מ-250 זנים של HPV ומקורות מצביעים על יותר מ-200 תת-זנים. מתוך אלה 15 מסווגים כ"בעלי סיכון גבוה"[1], 3 מסווגים כ"כנראה סיכון גבוה" [2], ו-12 מסווגים כ"סיכון נמוך" [3]. מתוך 15 הזנים המסווגים כבעלי סיכון גבוה, 2 מתוכם[4] מוכרים כגורמים לכ-70% ממקרי סרטן צוואר הרחם, וזן נוסף [5] נחשב לגורם סיכון משמעותי.
בשנת 2003 טען מנהל התרופות האמריקאי כי "רוב הזיהומים הנגרמים מנגיף ה-HPV הם קצרי-חיים ולא קשורים לסרטן צוואר הרחם. רוב הנשים הנגועות בנגיף ה-HPV יבריאו מעצמן ולא יזדקקו לתרופה, השפעתו של הנגיף לא תהיה ארוכת טווח".[6]
ההידבקות בנגיף מתבצעת על ידי חיכוך של העור בעת קיום יחסי מין, ולכן שימוש בקונדום אינו מונע הדבקה. זיהוי הנגיף אצל נשים מתבצע על ידי בדיקת משטח צוואר הרחם (PAP). הסרת הגידולים מתבצעת באמצעות הקפאה בחנקן נוזלי, מחט חשמלית, לייזר או משחה. בחלק מהמקרים, גידולים עשויים לשוב ולהופיע גם לאחר ההסרה.
הפפילומה היא מחלת המין הנפוצה ביותר בעולם המערבי, ומחקרים שנערכו בארצות הברית הראו שכ-26.8% מבני האדם בגילאים 14-59 הם נשאים של הנגיף בכל זמן נתון וכי עד גיל 50 יידבקו 80% מהאמריקאים בלפחות סוג אחד של הנגיף[7]. עם זאת, שכיחות הנגיף נמוכה בהרבה בקרב אוכלוסיות המקפידות על מונוגמיה, כדוגמת אוכלוסיות דתיות. מחקרים הראו כי גם מילה מפחיתה באופן משמעותי (כ־30%) את אפשרות ההידבקות בהיעדר שימוש בקונדום.
נגד הנגיף פותח חיסון שיעיל נגד חלק מסוגי הפפילומה (זנים 6, 11, 16 ו-18) הגורמים לכ-90% מהיבלות בדרכי המין ולכ-70% ממקרי סרטן צוואר הרחם.[8] עם זאת החיסון עדיין שנוי במחלוקת[9].
בדצמבר 2012 הוכנס החיסון לסל התרופות בישראל. ביוני 2013 הודיע משרד הבריאות כי נערות בוגרות כיתה ח' יוכלו לקבל את החיסון בחינם בלשכות הבריאות המחוזיות[10], אך החיסון לא הוכנס כחובה בתוכנית החיסונים הארצית.
קישורים חיצוניים
- המרכז הישראלי לקונדילומה ולוירוס הפפילומה
- מניעה ואבחון מוקדם של סרטן צוואר הרחם: HPV - וירוס פפילומה אנושי, באתר האגודה למלחמה בסרטן
הערות שוליים
- ^ זנים 16, 18, 31, 33, 35, 39, 45, 51, 52, 56, 58, 59, 68, 73 ו-82
- ^ זנים 26, 53 ו-66
- ^ זנים 6, 11, 40, 42, 43, 44, 54, 61, 70, 72, 81 ו-CP6108
- ^ זנים 16 ו-18
- ^ זן 31
- ^ מנהל התרופות האמריקאי, FDA Patient Safety News: Show #16, June 2003, Expanded Use for HPV Test
- ^ המרכז הישראלי לקונדילומה ולוירוס הפפילומה
- ^ למה לי להתחסן נגד פפילומה? באתר קופת חולים מכבי
- ^ שרלוט הוג, הסיכונים והתועלות בחיסון נגד נגיף הפפילומה האנושי, JAMA. 2009;302(7):795-796
- ^ ארי גלהר, לראשונה: חיסון לסרטן צוואר הרחם בסל התרופות, nrg, מן ה-25.12.12
