כובעון צווארי
כובעון צווארי (cervical cap) הוא אמצעי למניעת היריון החוסם את צוואר הרחם ומונע מתאי הזרע מלהגיע לרחם.
כובעון צווארי מכונה גם "כיסוי לצוואר הרחם", "כובע לצוואר הרחם" ו"כיפה לצוואר הרחם".
תוכן עניינים
היסטוריה
הרעיון של חסימת צוואר הרחם כדי למנוע היריון קיים אלפי שנים. בתרבויות שונות נעשה שימוש במכשירים שונים להשגת מטרה זו, בהם חרוטים עשויים נייר ושמן וחצאי לימונים. בתרבויות אחרות נעשה שימוש בתערובות דביקות כמו דבש ושרף עץ הארז, שנמרח על פתח צוואר הרחם. הרעיון המודרני של מכשיר המצמיד עצמו לקירות הנרתיק הומצא רק במאה האחרונה.
הגינקולוג הגרמני פרידריך ויילד יצר את הכובעון הצווארי המודרני הראשון ב-1838, באמצעות תבניות גומי אישיות של צווארי הרחם של מטופליו. ככל הנראה, אורך החיים של כובעונים אלו היה קצר הואיל וגומי מתכלה די מהר. לפיכך, לשיפור אורך החיים של הכובעונים קדמה ההמצאה של צ'ארלס גודייר בשנת 1844, תהליך גיפור הגומי. במהלך העשורים הבאים, הפך השימוש בכובעון הצווארי לפופולרי במערב אירופה ובאנגליה. עיצובים רבים פותחו על ידי חברות מסחריות במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.
עד שנות ה-70 של המאה ה-20 ירד באופן דרמטי השימוש באמצעי מניעה זה לאחר כניסתו לשוק של הגלולה למניעת היריון והתקן תוך-רחמי. בארצות הברית חוקק "חוק המכשיר הרפואי" בשנת 1976, לפיו יש לשלוח למינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) מידע לגבי בטיחותם ויעילותם של מכשירים רפואיים המשווקים במדינה. יצרן הכובענים האמריקאי היחיד לא הצליח לספק מידע זה, והמינהל אסר על השימוש בכובענים ברחבי ארצות הברית. המינהל סיווג מחדש את הכובעונים בסוף שנות ה-70, והוא הפך לזמין באופן מצומצם, אך המעמד בוטל מספר שנים לאחר מכן. יצרן אחר הצליח להשיג אישור ראשון מהמינהל בשנת 1988.
התאמה ושימוש
אישה המעוניינת להשתמש בכובעון צווארי, צריכה לבדוק האם זה בכלל אפשרי, על ידיד אדם שהוסמך לכך. אם הדבר אפשרי, אדם זה יבחן גם את התאמת גודל הכובעון לגוף האישה. יש להתאים מחדש את גודל הכובעון לאחר היריון, הפלה, לידה או ניתוח קיסרי.
מספר גורמים יכולים להביא לכך שהאישה לא תוכל להשתמש בכובעון צווארי כלל. ייתכן צלקת ברחם או צוואר רחם לא סימטרי כתוצאה מהלידה. בנוסף, לעתים אין כובעון בגודל המתאים לצוואר הרחם.
הצעד הראשון בהחדרת הכובעון, הוא רחיצת הידיים כדי למנוע החדרת חיידקים לנרתיק. יש להחדיר את הכובעון לפני יחסי המין. היצרנים ממליצים להחדיר את הכובעון לפני העוררות המינית ולהשתמש גם בו בשילוב קוטל זרע. יש להשאיר את הכובעון במקומו למשך 6 עד 8 שעות לפחות לאחר השפיכה האחרונה. היצרנים ממליצים להסיר את הכובעון בתוך 48 עד 72 שעות. כובעון צווארי רב-פעמי יש לשטוף ולאחסן לצורך שימוש חוזר בעתיד, עד לשנה או לשנתיים. ניתן להרתיח כובעונים העשויים סיליקון על מנת לחטא אותם.
יעילות
ניתן למדוד את יעילותם של מרבית אמצעי המניעה, ובפרט כובעונים צוואריים, בשני אופנים: יעילות השיטה ויעילות בפועל. יעילות השיטה מתבססת על ההנחה שנעשה שימוש נכון ועקבי במכשיר. היעילות בפועל כוללת זוגות שהשתמשו במכשיר באופן שגוי. שיעורי ההצלחה והכישלון מתייחסים בדרך כלל לשנת השימוש הראשונה. לצורך חישוב היעילות, לעתים נעשה שימוש במדד פרל ולעתים בטבלאות הפחתה.
שיעור הכישלון של כובעון צווארי מסוג Prentif, תוך שימוש בקוטל זרע, הוא 26% בקרב אישה שטרם ילדה, ו-9% בקרב אישה שילדה. שיעור הכישלון בפועל בקרב משתמשי סוג זה נע בין 11% ל-32%. אין נתונים מספיקים או זמינים בקרב יצרנים אחרים, בהם יצרני Oves ו-Femcap. שיעורי הכישלון בפועל של כובעון צוואי מסוג Lea's Shield הוא 15% לשנה (85% מהנשים ילדו); אין נתונים לגבי יעילות השיטה.
שכיחות
הכובעון הצווארי הוא אחד מאמצעי המניעה הנפוצים פחות בארצות הברית, נכון לשנת 2002; על פי מחקר בקרב נשים אמריקאיות שפעילות מבחינה מינית, רק 0.6% מהן השתמשו בכובעון צווארי, ספוג למניעת הריון או קונדום נשי כאמצעי מניעה עיקרי, ופחות מ-1% מהנשים השתמשו בכובעון צווארי לפחות פעם אחת.
הכובעון הצווארי כמעט ואינו משווק בישראל.
