סרט סנאף
סרט סנאף (באנגלית: Snuff film), המכונה בעברית גם סרט לבן, הוא סרט קצר המציג מוות אותנטי וממשי של אדם (שנגרם על ידי רצח או תאונה) וזאת באופן מפורש, ללא בימוי של הפעולה או שימוש באפקטים מיוחדים. המונח מתאר ז'אנר שמטרתו בידור או סיפוק מיני בלבד, ואשר צולם בכוונה תחילה לשם אלה ולצורכי הפצה מסחרית, והכוונה איננה למקרי מוות שצולמו לצרכים תיעודיים אחרים.[1] מקרי המוות המתועדים בסרטים המוגדרים כסנאף מלווים לרוב בפעולות כגון אונס או עינויים (המסתיימים במוות). סרטי סנאף מהווים השראה ליצירות קולנוע וספרות רבות מתחומי האימה, תרבות השוליים והמחתרת, מדע בדיוני והקולנוע הדוקומנטרי.
במקורו, מתאר המונח "סנאף" סרט רצח בעל תוכן פורנוגרפי.[2] המופץ במחתרת, אך כיום סרטים רבים המוצגים תחת כותרת זו כוללים מוות לשם בידור בלבד ללא מין, ומופצים בחופשיות יחסית באינטרנט, בעיקר בקרב קהילת משתפי הקבצים. המושג נטבע בשנת 1971 על ידי אד סנדרס, מחברו של ספר שעסק ברצח השחקנית שרון טייט (אשת הבמאי רומן פולנסקי) יחד עם ארבעה אנשים נוספים באוגוסט 1969 על ידי אנשי צ'ארלס מנסון, שעל פי הספר עסקו בצילום "סרטים אלימים" ופורנוגרפיה. בספר מראיין סנדרס אדם הטוען כי היה חלק מאותה החבורה, ושואל אותו על אודות קיומו של סרט המציג עריפת ראשה של נערה עירומה[3] אשר צולמה, כביכול, על ידי מנסון. המרואיין טוען שסרט הסנאף קיים, אך מודה כי לא צפה בו בעצמו. הסרט עצמו לא נמצא מעולם.
סוגיית אותנטיות הסרטים
יש הטוענים כי תעשיית סרטי הסנאף היא תעשייה מסחרית משגשגת בשל הביקוש הענק לאלימות ויזואלית, המלווה בקלות שבהפצת הסרטים ברשת האינטרנט, אך מנגד הטענה הרווחת היא כי סרטי סנאף אמיתיים אינם קיימים כלל וכי מדובר באגדה אורבנית[4], וכי הסרטים המופצים הם מזויפים. טענה זו התחזקה כאשר נפתחה חקירת FBI על אודות מקורו של אחד מסרטי הסנאף המפורסמים ביותר, "Flower of Flesh and Blood" היפני[5], בעקבות תלונה של השחקן צ'ארלי שין שצפה בחלק ממנו וסבר כי מדובר ברצח אמיתי.[6]. בעקבות החקירה אולצו יוצרי הסרט על ידי הרשויות ביפן להוכיח כי הוא מזויף.
ניסיונות רבים שנעשו על ידי עיתונאים ועל ידי ה-FBI לאורך השנים במטרה להוכיח כי תעשיית סרטי הסנאף האמיתיים אכן קיימת עלו בתוהו.[7][8] שני האנשים היחידים בעולם שהורשעו ביצירת סרט סנאף הם ארנסט דיטר קורצן וסטפן מייקל מאן, גרמנים שחטפו בשנת 1997 צעירה גרמניה ממוצא טורקי, בת 21 מקלן, בשם ג'וליה אקפינר, שעבדה כזונה. הם אנסו ורצחו אותה לעיני המצלמות מתוך כוונה למכור את הסרט ב-16 אלף דולר בארצות הברית.[9]
אל גולדשטיין, המו"ל לשעבר של מגזין הפורנו "סקרוּ", הציע מיליון דולר למי שיציג בפניו סרט סנאף שיוכח כאמיתי ומופץ למכירה, אך מלבד זיופים רבים שהוצגו בפניו לא נמצא לכסף דורש.[4]
קישורים חיצוניים
- פול וון סטוטצל (בימוי), סנאף: תיעוד על רצח מול המצלמה, ארצות הברית, 2008. (imdb)
- האם סנאף באמת קיים? - דוקומנטרי, 2006.
- 8 מ"מ (סרט בכיכובו של ניקולאס קייג'), וואלה! סרטים.
הערות שוליים
- ^ Kerekes, David & Slater, David (1994). Killing For Culture: An Illustrated History Of Death Film From Mondo To Snuff. Creation Books
- ^ http://dictionary.reference.com/browse/snuff%20film?o=100074
- ^ The Family: The Story of Charles Manson's Dune Buggy Attack Battalion (1971, New Edition, 1990)
- ^ 4.0 4.1 http://www.snopes.com/horrors/madmen/snuff.asp
- ^ http://www.imdb.com/title/tt0161635/
- ^ http://www.imdb.com/name/nm0000221/bio
- ^ http://www.emzbox.com/dl/mythos.html
- ^ http://tvtropes.org/pmwiki/pmwiki.php/Main/SearchWiki?text=snuff&pagename=Main%2FSearchWiki
- ^ פורסם בעיתון "דיילי רקורד" בתאריך 13 באפריל 1999 תחת הכותרת Perverts Murdered Woman for Snuff Movie
