קוויר

מתוך ויקיסקס
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משמעות המונח קוויר (queer) באנגלית היא חריג, משונה או מוזר. הוא שנוי במחלוקת כשהוא מיוחס כשם-תואר לבני אדם שהנטייה המינית או הזהות המגדרית שלהם מנוגדת לנורמה. קוויר משמש כמטריית זהות לכל ההומוסקסואלים, לסביות, ביסקסואלים, טרנסג'נדרים, טרנסקסואלים (להט"ב) ואינטר-סקסואלים ואף משמש לעתים הטרוסקסואלים, הנוקטים בפרקטיקה מינית שאינה בזרם המרכזי של ההתנהגויות המיניות, כמו סאדו-מזוכיזם, פוליגמיה ועוד. אין זה אומר שיש בכך עידוד להתנהגויות שנתפסות כבלתי מוסריות בעיני החברה, כגון פדופיליה או זואופיליה, והמונח בדרך כלל אינו משמש התנהגויות אלה.

קוויר ותאוריית השיח

למונח קוויר, המתבסס על מונח מתאוריית השיח, משמעויות נוספות. השימוש במונח קוויר מנסה להפוך את היוצרות. עד סוף המאה ה-20 שימשה המלה קוויר ככינוי גנאי להומוסקסואלים בבריטניה ובארצות הברית, אך עם הזמן, במקביל ל"תנועת השחרור ההומוסקסואלי" והשינויים הפוליטיים והחברתיים שהובילו להכרה בהומוסקסואליות, אימצו אותה חברי קהילה ככינוי המציין גאווה מסוימת, כאשר להיות מוזר וחריג בעיני חלק מהקהילה זה כבר לא דבר שמתביישים בו ומגנים אותו. למעשה, משמעות המלה נשארה זהה, רק משמעות הלוואי שהיא מעוררת הפכה משלילית לחיובית בעיני חלק מהקהילה הלהט"בית (לעומת זאת, קיימים רבים שעדיין מקבלים אותו ככינוי מעליב ומשפיל). השינוי במשמעות המלה הוא סמלי בכך שהקוויר לוקח בעלות על המלה המגדירה אותו, על ידי בניה של קטגוריית זהות חדשה, ואינו תלוי עוד בהגדרות רפואיות או חוקיות המוכתבות על ידי אנשי מקצוע.

הזהות הקווירית

תאוריית הקוויר התפתחה בשנות ה-90 ובאה כביקורת לתיאורית הגיי (gay). בעוד שתאוריית הגיי ביקשה להציג את הקהילה ההומו-לסבית כשווה לשאר הציבור בכל תחומי החיים, תיאורית הקוויר ניסתה להציג את הקהילה ההומו-לסבית כעליונה יותר, כמעין קהילת-על שלא שווה לציבור אלא טובה יותר מהם.

תאוריית הקוויר היא המשכה של תאוריות קודמות בתחום הקהילה ההומו-לסבית. במאה ה-18 לראשונה דנו בהומוסקסואל והתפתחה תרבות ה"עליז", לאחר מכן בתחילת המאה ה-20 התפתחה ההגדרה "הומוסקסואל" כש"איבחנו" את זה כמחלה. ב-1969 חלה מהפכה בתחום כשהתפתחה תרבות הגיי. תרבות הגיי באה למעשה למחות ולומר שהיחידים שיכולים להגדיר מיהו ומהו הומוסקסואל הם הקהילה עצמה. הם ביקשו שיקבלו אותם כפי שהם ויבינו שזהו דבר מולד ולא מחלה. הם דרשו שוויון מעמדי מוחלט וחתרו למענו. מי שיצג את הקהילה היו גברים לבנים עשירים ומצליחים, הם רצו לעשות את כל מה שהטרוסקסואל עושה בכל תחומי החיים כגון שירות בצבא, עבודה, רצייה חברתית ועוד.

ההתייחסות למושג קוויר הפכה קיצונית יותר עם הזמן, כאשר תנועה רחבה של אנשים, שמקורה בפעילים לזכויות ההומואים, קבוצות רחוב אנארכיסטיות, תנועות פמיניסטיות ותנועות סוציאליסטיות אימצה את המונח קוויר כזהות בפני עצמה, שעיקרה היעדר זהות מינית, או חופש בחירה בעיני אחרים. המשמעות היא שהקוויר המודרני רואה את עצמו "משוחרר" מהגדרות ותוויות (אשר מקורן, לפי מחקרים היסטוריים רבים הוא בהבניות חברתיות) מגבילות, ומעדיף לעצב את זהותו המינית, המגדר שלו והפרקטיקה המינית שלו על פי נטיית לבו הרגעית והמשתנה, ולא על פי החלטה קבועה ומוכנה מראש.

אימוץ זהות זה הוא המונח הקרוב ביותר וגם מה שיצר את המונח התאוריה הקווירית, מונח אקדמי המתייחס לספקטרום רחב של התנהגויות מיניות ומנסה לבחון אותן ולפרק הבניות חברתיות של זהויות קבועות מראש.

פעילות פוליטית

האידאולוגיה הקווירית משתמשת בפרקטיקה אנרכיסטית כדי לבנות חלופה לקהילה ההומו-לסבית. התפיסה הקווירית גורסת כי הקהילה ההומו-לסבית התפרקה מהנכס החשוב שלה, 'תרבות החריגות', בניסיון להיות חלק מהחברה ההטרוסקסואלית-ליברלית, חברה שהחריגות נדחקת בה למרחב הפרטי ועל המרחב הציבורי משתלט מי שיש בידו ממון רב יותר. קוויר כאידאולוגיה יוצאת חוצץ נגד התרבות ההומוסקסואלית והביטוי העדכני שלה מטרוסקסואליות, המבוססת על תרבות הצריכה.

בגלל ההקשר והמשמעויות שקיבל המונח בעשורים האחרונים, הוא נחשב בעיני רבים (במיוחד בשיח האקדמי) למילה בעלת הקשרים סוציו-פוליטיים, אשר רבים ממשתמשיה הם אקטיביסטים פוליטיים וחברתיים, אנשים שאינם תופסים עצמם כבעלי זהות מינית ברורה כמו 'הומו', 'לסבית' או 'דו-מיני' ואלה הרואים את עצמם כמדוכאים על ידי תפיסת ההטרונורמטיביות הגברית השולטת. בהקשר זה, המונח 'קוויר' אינו נתפס כמילה נרדפת ללהט"ב.

מדי שנה מתקיים הקוויראפשן - פסטיבל מחאה אנרכיסטי של קווירים מרחבי העולם.

תאוריה קווירית

תאוריה קווירית היא שם כולל למגוון רחב של תאוריות המשמשות בשיח האקדמי, אשר עוסקות בזהויות מיניות ומגדריות של להט"ב (לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים). ובקונוטציות והמשמעויות, אשר נוספו למונח 'קוויר' בעשורים האחרונים.

התאוריה הקווירית מערערת על טבעיות "השילוש הקדוש" של מין-מגדר-תשוקה, שניתן לכנותו גם "המשולש המגדרי", וטוענת כי מדובר בהבניות חברתיות המשתנות עם הזמן. כך למשל, זכרים (מין) האמורים להיות גברים (מגדר) שנמשכים (תשוקה) לנקבות שהן נשים, שנמשכות אף הן לזכרים, וכן הלאה, זו הבניה חברתית ואינה אלא תוצאה של הגמוניה הטרוסקסואלית.

המגדר הוא בעייתי יותר מן המין הביולוגי, כיוון שמין ביולוגי ניתן לרוב לאתר באמצעות סממנים חיצוניים (ר' גם אינטרסקס). מגדר (גבר/אישה) הוא תפקיד חברתי בלבד, ולא ניתן לשייך אליו אלמנטים ספציפיים שעוזרים בזיהוי. ההנחה האפריורית היא שכל זכר הוא גם גבר, ושכל נקבה היא אישה.

אצל הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים, קיימת אי התאמה בנוגע לצלע השלישית של השילוש, דהיינו התשוקה. למשל, הומוסקסואל הוא זכר וגבר, אבל הוא לא נמשך לנשים. כמו כן, בחלק קטן יותר מהאוכלוסייה, כ-3% לערך, קיימת אי התאמה בין המין למגדר. אלו הם הטרנסג'נדרים, שבתוכם נכללים טרנססקסואלים, טרנסווסטיטים ועוד.

העקרונות של התאוריה הקווירית אומרים:

  • המיניות היא מרכזית ולא שולית, כלומר הם טוענים שהגייז והלסביות טועים בתפיסה כשהם מנסים להיכנס למרכז כי הם בעצם המרכז. הם לא השוליים - הם המרכז.
  • זהות אינה טבעית אלא הצגה - הצגת הג'נדר. כלומר זה לא מולד אלא נקבע במהלך החיים. קיימת טענה שהגברים הם האחראים על הקיפוח של הנשים, הם שולטים על הנשים. ארבע תאורטיקניות לסביות ופמיניסטית ניסו לבחון מנקודת המבט הקווירית כיצד זה ייתכן שהגברים שולטים בנשים:
    • אדריאן ריץ' טענה שכל הנשים הן לסביות מטבען ושהן נמצאות עם הגברים רק בגלל שהם כופים עליהן. ריץ' מגדירה לסביות כזיקה רגשית מיוחדת הקיימת בין נשים ויכולה להתבטא בדרכים שונות. עוד טוענת ריץ' שלגברים "נוח" שהנשים הן הטרוסקסואליות וזאת מכיוון שזה מאפשר להם לשלוט טוב יותר עליהן, הן מבשלות, משרתות את הגברים ומנקות. לטענתה של ריץ' נשים מסתדרות הכי טוב עם נשים, הן מבינות אחת את השניה הכי טוב. אך הן לא גילו את זה בגלל שמילדותם מלמדים אותן שאין אופציה אחרת חוץ מלהיות הטרוסקסואליות.מעבר לכך, היא טוענת שהגברים "מחנכים" את הנשים לשנוא אחת את השנייה והחברה לא מוכנה לקלוט יחסים הומוסקסואליים, לכן מעדיפות הנשים לא להילחם, להשאר פאסיביות ומתוסכלות. ריץ' הרחיקה לכת ואמרה שכל אישה שנשואה לגבר היא אומללה או שהיא בוגדת עם אישה אחרת בבעלה.
    • מוניק ויטינג המשיכה את התאוריה של ריץ' וטוענת שהלסביות היא מרי פטריאכלי. התשובה שלה לפתרון התעלומה כיצד הנשים נותנות לגברים לשלוט בהן- הוא הרצון לילדים. בגלל שהאישה כ"כ רוצה ילדים כי זה מה שלימדו אותה שנכון, שהיא מוכנמה "לסבול".
    • ג'ודית באטלר טענה שהתרבות מסמנת את הגוף כדבר שאינו ניתן לסימון, כלומר זה לא שאת נולדת נערה/אישה אלא את הופכת להיות כזו כי ככה החברה הכתיבה.
    • אריגארי דיברה על הפאלוס (איבר המין הגברי) שהוא האחדות, השלמות הגלויה לעין, בעוד שהאיבר המין הנשי הוא כאוס מוחלט וככזה הוא מאיים ונשפט באופן שלילי. אריגארי שהמשיכה את רעיונותיו של דרידה טוענת שהמיניות יכולה להיות מסוכנת ושלנשים יש כוח עצום שהן לא משתמשות בו תמיד וחבל. כי בידן לבנות או למוטט.
  • מאבק פוליטי קל טוב יותר ממהפכה. לטענתם של הקווירים, הטעות של ההומוסקסואליים הייתה כשהם ניסו ליצור מהפכה והשיגו רק את ההפך- אנטיגוניזים כלפיהם. התאורייה הקוורית גורסת כי צריך לעשות את השינוי בקטן, לאט לאט ועל ידי הומור.
  • האישי הוא הפוליטי - שוב, אם הם ינסו ליצור מהפך קווירי זה לא יצליח, אולם אם ינסו לעשות דברים ברמה האישית אז כן יצליחו לגרום לשינוי.

קישורים חיצוניים