קול באישה ערווה
קול באישה ערווה (או קול אישה בקיצור) הוא מושג בהלכה היהודית המציין איסור לגברים לשמוע קול זמר של אישה מטעמי צניעות. הפרטים המדויקים של דין זה שנויים במחלוקת.
תוכן עניינים
מקור הדין
בתלמוד בבלי נאמר:
|
אמר רבי יצחק: טפח באשה ערוה. למאי? אילימא לאסתכולי בה - והא אמר רב ששת: למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים? לומר לך: כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף! אלא: באשתו, ולקריאת שמע. אמר רב חסדא: שוק באשה ערוה, שנאמר[1] 'גלי שוק עברי נהרות', וכתיב[1] 'תגל ערותך וגם תראה חרפתך'.
אמר שמואל: קול באשה ערוה, שנאמר[1] 'כי קולך ערב ומראך נאוה'. אמר רב ששת: שיער באשה ערוה, שנאמר[2] 'שערך כעדר העזים'. |
|
| – מסכת ברכות כד. | ||
הגמרא מסבירה כי המושג "טפח באשה ערוה" נאמר בהקשר של קריאת שמע, כלומר, אסור לקרוא קריאת שמע ליד אישה שטפח מבשרה, במקום שנהוג לכסותו, מגולה. לעומת זאת, דברי רב ששת כי אין להסתכל אף באצבע קטנה של אישה לשם הנאה, מכוונים להקשר רחב יותר. אולם, לא ברור מתוך הגמרא באיזה הקשר נאמרו דבריו של שמואל לגבי קול באישה: האם מדובר באיסור מצומצם לגבי הלכות קריאת שמע בלבד, או שמא באיסור רחב בדומה להסתכלות אסורה?
האור זרוע, פסק שאיסור קול באישה ערווה דומה לאיסור הסתכלות ואינו קשור לקריאת שמע. כדבריו פסקו הרשב"א הרא"ש והרמב"ם. לעומתם הראבי"ה והריטב"א פסקו כי האיסור נוגע רק לעניין קריאת שמע. בשולחן ערוך פסק כדברי הרמב"ם אך כתב להחמיר לכתחילה גם בעניין קריאת שמע.
באיזה קול מדובר
הרשב"א כתב, על פי גמרא במסכת קידושין, שהאיסור חל אפילו על קול דיבור של קירבה כגון שאילת שלום, אך דבריו נדחו מן ההלכה, ורוב הפוסקים כתבו כי מדובר בקול זימרה בלבד. מקור ההבחנה בין דיבור לשירה הוא בגמרא במסכת סוטה:
|
|
אמר רב יוסף: זמרי גברי ועני נשי - פריצותא, זמרי נשי ועני גברי - כאש בנעורת. למאי נפקא מינה? לבטולי הא מקמי הא |
|
(תרגום: אמר רב יוסף, גברים שרים ונשים עונות - פריצות, נשים שרות וגברים עונים - כאש בנעורת. מה המשמעות המעשית להבדל בין השניים? המשמעות היא מה יש להתאמץ לבטל ראשון)
רש"י על המקום מסביר את סיבת האיסור:
|
|
לפי שהעונה מטה אזנו לשמוע את המזמר לענות אחריו ונמצאו האנשים נותנים לבם לקול הנשים וקול באשה ערוה, כדכתיב[3] 'השמיעני את קולך' ומבעיר את יצרו כאש בנעורת, אבל זמרי גברי ועניין נשי קצת פריצות יש דקול באשה ערוה אבל אינו מבעיר יצרו כל כך שאין המזמרים מטים אזנם לקול העונים |
|
שירת מקהלה או יותר מקול אחד
בשו"ת שרידי אש,[4] נשאל הרב יחיאל יעקב ויינברג על ידי חברי תנועת הנוער ישורון בצרפת, האם מותר להם לשיר יחד במקהלת בנים ובנות. בתשובתו הוא כותב כי לדעת רוב הפוסקים הדבר אסור, כי אין הבדל בין שמיעה של מספר נשים לבין שמיעת קולה של אישה אחת, משום שנאמר בגמרא[5], שניתן להבחין בקול חביב גם בין קולות רבים, ואין להפעיל כאן את הכלל 'תרי קלי לא משתמעי' הנאמר רק לגבי תקיעת שופר[6].
אולם, הרב וינברג כותב כי בהגיעו לגרמניה, הוא שם לב כי גם בבתי החרדים האנשים והנשים מזמרים יחד זמירות שבת. וכששאלם על פי מי הם נוהגים כך, ענו לו כי כך פסקו להם הרב עזריאל הילדסהיימר והרב שמשון רפאל הירש. הרב וינברג מצדיק היתר זה, על פי דעות הראשונים הפוסקים שהאיסור חל רק כאשר השומע מתכוין להנות מקולה של האישה. בנוסף, השירה ביחד גורמת שלא ניתן יהיה להבחין בקולה של אישה מסוימת.
למסקנה, הרב ויינברג פסק להם כי יש להקל כדעת רבני גרמניה, במטרה לעורר את הבנים והבנות לאהבת התורה העם והארץ ולשמור אותם מהתבוללות. על פי פסק זה נהגו להקל באופן כזה גם בתנועת בני עקיבא, למשל בצוות הווי בני עקיבא.
הרב אליעזר ולדנברג דחה את דברי הרב ויינברג, על פי האמור בסוגיית "קול באישה ערווה"[7]. ואלו הרב שאול דוד בוצ'קו ניסה להוכיח את פסיקתו של הרב ויינברג, כי על פי כמעט כל הפרשנים הראשונים בסוגייה זו, אין מקור ממנה לאיסור האמור[8].
שירה שלא לשם פריצות
האבחנה בין שירת עגבים לשירה תמימה אינה מפורשת אצל הפוסקים הראשונים, אך משתמעת מהלשון 'ערווה' המופיעה בביטוי 'קול באשה ערוה'. על פי זה פסק בעל השדי חמד[9] כי מותר לשמוע זימרת אישה אם אינו מכוון להנות מקולה. אמנם גם השדי חמד כתב כי לכתחילה ראוי להחמיר שלא כדבריו. ראש ישיבת הקיבוץ הדתי, הרב דוד ביגמן, פסק[10] כי ניתן להבחין בין שירה אסורה למותרת על פי המילים, הלחן, הסגנון המוזיקלי, הלבוש ושפת הגוף.
הרב אהרון סולובייצ'יק פסק כי אין איסור לשיר בציבור כשהבנים שרים יחד עם הבנות, משום שמדובר בשירה "תמימה" שלא לשם פריצות, והשווה זאת להסתכלות באישה שלא לשם זנות. הרב משה פיינשטיין בהקשר למקהלת בית ספר, שפסק שאין איסור הלכתי בהנאה מקולה של פנויה טהורה, אלא הבעיה היא בהרהור, התיר לשמוע קול של בנות מגיל 11 ומטה, כי במקרה כזה לא מצוי הרהור עבירה[11].
לכאורה, ניתן להוכיח שמותר לאישה לשיר שיר שאינה פרובוקטיבית לפני גברים מהדוגמה של מרים הנביאה, ששרה לפני עם ישראל לאחר קריעת ים סוף[12]. אולם, הפרשנים לא ראו במעשיה של מרים תקדים הלכתי. הסבר אחד הוא שבזמן קריעת ים סוף עם ישראל עלה לדרגת מלאכים (להם אין יצר מיני) ולכן אין להסיק מהם לגבי אנשים נורמליים. כך טוען רבי מנחם עזריה מפאנו (1548-1620)[13]:
|
|
דהא לשירה כיונה היא וליכא קפידא בכל גוונא, כי יצה"ר בההוא עלמא ליכא (=שהרי לשירה כיוונה היא [=מרים] ואין להקפיד [=לאסור זאת] בכל מקרה, כיוון שיצר הרע איננו [קיים] באותו עולם [=העולם הרוחני]. |
|
קול מוקלט
בעל שו"ת "חלקת יעקב"[14], אסר גם לשמוע קול שירת אשה ברדיו או בקלטת. הוא נימק זאת בכך שהאיסור הוא על עצם ההנאה מקול של אישה זרה[15]. לעומת זאת, מהר"ם שיק פסק כי אין איסור לשמוע קול שירת אישה שאינו רואה אותה ואינו מכירה, מכיוון ששירה כזו לא תעורר הרהורי עבירה "מטעם דאין יצה"ר שולט, אלא במה שעיניו רואות". על פי דבריו, הרב עובדיה יוסף[16], פוסק שראיית תמונת הזמרת בעיתון נחשבת להיכרות, וממילא יש לאסור לשמוע את קול שירתה ברדיו או בקלטת. עוד הוא דן האם מותר לשמוע קול שירה לאחר מותה של זמרת, משום הכלל "שאין יצה"ר שולט אלא במי שעיניו רואות", ומגיע למסקנה שגם לאחר מותה ישנו חשש שהיא עלולה לעורר הרהור.
בשו"ת ציץ אליעזר[17] כתב על פי הראבי"ה וספר "מטה משה", כי ברדיו מותר אפילו לשמוע קול זמרת אישה מוכרת. הוא מסביר כי לשיטתם, השמיעה האסורה היא רק כזו שיכולה להביא לקירוב מיידי. בנוסף כתב, כי קול העובר דרך הרדיו אינו קול האשה המקורי וממילא אינו נכלל באיסור.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הרב דוד ביגמן, קול באישה ערווה, אתר קולך
- הרב אליעזר מלמד, קול זמר באשה,
- הרב אברהם שמעא, קול באישה ערווה, אתר קולך
- הרב חיים רטיג, שמיעת קול אישה, אתר מורשת
- קול באישה ערווה - שאלות בשאל את הרב באתר כיפה
- ד"ר אדמיאל קוסמן, 'ותען להם מרים' - על שירת נשים בפני גברים, באתר של דרשות על פרשת השבוע מאוניברסיטת בר-אילן
- שחר אילן, רק לגברים מותר לשיר בכנסת, באתר הארץ, 21.7.08
- קול באישה תופעה - כתבה על זמרות דתיות, עינת ברזילי, מעריב
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 ישעיהו מז
- ^ שיר השירים ד
- ^ שיר השירים ב
- ^ חלק ב סימן ח
- ^ מסכת מגילה כא, ב
- ^ מה שכתב מתרי קלי לא משתמעי, הלא מפורש בגמרא שם דדבר חביב יהיב דעתיה ומשתמעי תרי קלי, ואין לך חביב יותר ממה שהעידו חז"ל דקול באשה ערוה, מהפסוק 'כי קולך ערב'
- ^ ציץ אליעזר חלק יד סימן ז, חלק ה סימן ב וחלק ז סימן כח
- ^ הרב שאול דוד בוצ'קו, בירור שיטת ראשונים בסוגיה דטפח, שוק, שער וקול באשה ערוה
- ^ מערכת קול
- ^ http://www.kolech.org.il/show.asp?id=28695
- ^ שו"ת אגרות משה אורח חיים ח"א סימן כו
- ^ שמות ט"ו,כ-כ"א.
- ^ רבי מנחם עזריה מפאנו, כנפי יונה, לעמבערג, 1884 חלק ד, סימן לו, צט, ע"ב
- ^ אורח חיים סימן ל
- ^ הוכחתו מגמרא במסכת ברכות המספרת על רב ששת שנהג איסור בדבר למרות שהיה עיוור.
- ^ יביע אומר א ו
- ^ ה סימן ב
