שינויים

'''מהומות סטונוֹול''' (ב[[אנגלית]]באנגלית: '''Stonewall riots''') היו סדרה של עימותים [[אלימות|אלימים]] בין [[הומוסקסואל]]ים, [[לסביות]] ו[[טרנסג'נדר]]ים לבין [[משטרת העיר ניו יורק]]. המהומות החלו ביום שבת, [[28 ביוני]] [[1969]], בסביבות השעה 1:20 אחר חצות, כשהמשטרה פשטה על [[פאב|בר]] הומוסקסואלים בשם "סטונוול אין" (Stonewall Inn) ב[[גריניץבגריניץ' וילג']] ב[[ניו בניו יורק]].

מהומות סטונוול נחשבות כיום כנקודת ציון בתולדות המאבק לזכויות [[להט"ב]]. זו היתה הפעם הראשונה בה הומואים , לסביות וטרנסג'נדריות התקוממו באופן מאורגן כנגד התעמרות שלטונית על רקע [[נטייה מינית]] ו[[זהות מגדרית|וזהות מגדרית]]. המהומות החלו תהליך שהביא בעשרות השנים שמאז, למהפך במעמדם החוקי והחברתי של הומואים ולסביות ב[[העולם המערבי|עולם בעולם המערבי]]. המהומות מצוינות בכל שנה ב[[מצעד הגאווה|מצעדי גאווה]] בערים הראשיות ברחבי העולם.

[[להט"ב]] ברחבי [[ארצות הברית]], בשנות החמישים והשישים, התמודדו מול מערכת [[חוק]]ית חוקית שהייתה [[הומופוביה|הומופובית]] אף יותר מאשר במספר ממדינות [[ברית ורשה]]. <ref>פרט למדינת [[אילינוי]], שביטלה את הגדרת [[מעשה סדום]] כעבירה פלילית ב- 1961, מעשים מיניים הומוסקסואליים, אפילו בהסכמה בין גברים בוגרים בביתם הפרטי, נחשבה ברחבי ארצות הברית כ[[עבירה כעבירה פלילית]] שדינה מאסר בפועל, בתקופת מהומות סטונוול. ב-20 ממדינות ארצות הברית הייתה חקיקה הקשורה לפסיכופטיה מינית (sex psychopath laws) שאיפשרה חוקית מעצר אדם למספר שנים, רק בשל היותו הומוסקסואל. בפנסילבניה וקליפורניה, למשל, היו עלולים נאשמים על רקע "עבירת מין הומוסקסואלית" להישלח למוסדות לחולי נפש לכל חייהם, ובשבע מדינות אחרות מותר היה למדינה לבצע בהם סירוס פיזי בכפייה. הטיפולים הרווחים על ידי הממסד הפסיכיאטרי בארצות הברית של שנות החמישים והשישים, לצורך "ריפוי" של הומוסקסואלים, כלל בין השאר, סירוס, היפנוזה, טיפולים בחשמל, וניתוח לכריתת אונה.

תיאור הרקע למהומות, פריצתן ומשמעותן נסמך רבות על ספריהם של ד'אלימליו (D'Emilio) משנת [[1983]] ושל דברמן (Duberman) משנת [[1993]], שחקרו אירועים אלו לעומק.

הפשיטות המסורתיות על ברים הומוסקסואליים בניו יורק ומעצר יושביהם בשל "התנהגות בלתי מהוגנת" ([[נשיקה|נשיקות]] וגיפופים בין בני אותו מין) התמעטו ב[[שנות בשנות השישים]]. לפני [[1965]], נהגה ה[[משטרה]] ב[[ארצות הברית|ארצות המשטרה בארצות הברית]] לעתים תכופות לתעד את זהותם של הנוכחים בברים של הומוסקסואלים, באופן שהיה יכול להתפרסם מאוחר יותר בעיתונות. הסיבות למעצרים על רקע מגדרי (או בלשון המשטרה "התנהגות בלתי צנועה") היו שונות ומגוונות, למשל: התנשקות, אחיזת ידיים, לבישת בגדים של בן המין האחר, ואף שהייה בברים של הומוסקסואלים בזמן הפשיטות.

חשוב לבחון את התקופה שלפני [[1969]] כדי להבין את שינוי הגישה שחל בניו יורק כלפי ברים וזכויות ההומוסקסואלים. ב-[[1965]] פעלו בזירה הניו-יורקית שתי דמויות חשובות. האחד – [[ג'ון לינדזי]], [[רפובליקה|רפובליקני]] [[ליברליזם|ליברלי]], שנבחר לראשות עיריית ניו יורק לאחר מסע בחירות שבו הבטיח [[רפורמה|רפורמות]]; והשני, [[דיק ליטץ']], שבערך באותה תקופה הפך לנשיא של אגודת Mattachine (האגודה לזכויות ההומוסקסואלים). ליטץ' נחשב מיליטנטי בהשוואה לקודמו במשרה, והאמין בשיטות של [[פעולה ישירה]], בדומה לאלו ששימשו קבוצות אחרות שפעלו למען זכויות אזרח במהלך שנות ה-60.

בתחילת [[1966]], החלה המדיניות האדמינסטרטיבית להשתנות עקב תלונות שהוגשו על ידי אגודת Mattachine. אנשי האגודה טענו כי המשטרה הפילה בפח גברים הומוסקסואלים והאשימה אותם בהתנהגות בלתי צנועה. מאידך, נציב המשטרה הווארד ליארי, הדריך את כוח המשטרה שלא לפתות גברים הומוסקסואלים לעבור על החוק, ואף דרש כי לכל מעצר של הומוסקסואלים על ידי [[שוטר סמוי]] תידרש גם עדות מסייעת של אזרח. הנחיות אלו הביאו בפועל קץ לניסיונות להכשלה ומעצר של גברים הומוסקסואלים בניו יורק.

באותה שנה, במטרה לקרוא תגר על מדיניות מדינת ניו יורק ביחס למתן רישיונות למכירת משקאות חריפים בברים של הומוסקסואלים, הזמין ליטץ' עיתונאים לבר בו עמד להיפגש עם שני הומוסקסואלים נוספים. באותה תקופה ניתן היה לשלול את רישיון מכירת האלכוהול מבר בו הוגשו משקאות לקבוצה של שניים או שלושה הומוסקסואלים{{מקור}}. כאשר המוזג בבר ג'וליוס גירש אותם, הם התלוננו בפני הוועדה לזכויות אזרח של העיר. פעולה זו הובילה בסופו של דבר לשינוי המדיניות, ולפסיקת בית משפט כי נדרשת "הוכחה מוצקה" כדי לבטל רישיון למכירת אלכוהול. גם התנשקות בפומבי הייתה כבר "חוקית", לכאורה. עובדות אלו הובילו, החל מ-[[1966]], לעליה בניראות של הומוסקסואלים בעיר.

בזמן שפרצו המהומות, הייתה ניו יורק נתונה במהלכו של מסע בחירות לראשות העירייה. לינדזי, ראש העיר המכהן, הפסיד את הבחירות המוקדמות במפלגתו ויצא בקריאה לנקות את העיר מברים, ובמיוחד כאלו מסוגו של "סטונוול אין" שפעל ללא רישיון למכירת משקאות, כלל גברברי גו-גו לבושים אך בקושי ולטענת המשטרה, היה בעל קשרים ל[[פשע מאורגן|פשע לפשע המאורגן]].

הלקוחות הקבועים של "סטונוול אין" היו מורגלים בפשיטות משטרתיות, והנהלת המקום נהגה בדרך כלל לפתוח את המקום באותו לילה או למחרת אחרי פשיטה. עם זאת, ב-22 ביוני, בשבוע בו התרחשה הפשיטה, נפטרה [[ג'ודי גארלנד]], שהייתה סמל [[תרבות|תרבותי]] חשוב עבור רבים בקהילה ההומוסקסואלית. מוקדם יותר באותו יום נערכה הלווייתה ורבים מהלקוחות הקבועים היו עגומים ומוטרדים במיוחד.

פרטי פרוץ המהומות שנויים במחלוקת. לפי אחת האגדות, [[דראגקווין]] קווין החל להסתובב סביב קצין משטרה לאחר שזה ניסה לדחוף אותו בעזרת האלה שבידו. גרסה אחרת טוענת כי לסבית אשר הובלה לניידת דרך ההמון החלה להיאבק, מה שעורר אחרים להצטרף למאבק. מכל מקום, פרצה תגרה בקרב הקהל, אשר החל לתקוף את המשטרה. המומים מעוצמת ההתנגדות, נמלטו השוטרים בחזרה אל הבר. הקהל המשיך להתקיף ללא הרף. היו שניסו להצית את הבר, אחרים השתמשו במדי חניה כאיל ניגוח לפרוץ לבר ולכפות על השוטרים לצאת. רבים בסביבה, כמו גם יושבי ברים סמוכים, הצטרפו למהומה.

במהלך הלילה, בודדה המשטרה גברים בעלי מראה נשי מבין הנוכחים והכתה אותם. בליל המהומות הראשון לבדו, נעצרו 13 אנשים, נפצעו 4 אנשי משטרה ועוד מספר לא ברור של מפגינים{{מקור}}. ידוע שלפחות שני מפגינים הוכו קשות על ידי המשטרה{{מקור}}. במהלך המהומה הושלכו בקבוקים ואבנים על המשטרה על ידי ההמון שבחוץ. זריקת חפצים אלו לוותה בשירת "Gay Power!", בזמן שהקהל, שגודלו הוערך בכ-2,000 איש, נאבק בכ-400 שוטרים{{מקור}}. לבסוף, החליטה המשטרה לשלוח כתגבורת יחידה לפיזור הפגנות, שנועדה במקורה להתמודד עם מפגינים נגד [[מלחמת וייטנאם]]. הכוח הטקטי נכשל במשימתו, תחת מטר אבנים.

לאחר המהומות, הזעם והתסכול נוכח יחס הממסד והחברה, תועלו להתארגנויות של להט"ב בערים הגדולות על מנת לשפר את מצבם. בסוף יולי של אותה שנה, הוקמה בניו-יורק [[חזית השחרור ההומולסבית]] (Gay Liberation Front - GLF) ובמהלך השנה התגבשו קבוצות דומות בערים וב[[אוניברסיטה|אוניברסיטאות]] ובאוניברסיטאות ברחבי ארצות הברית. ארגונים דומים קמו במדינות רבות ב[[מערב]]במערב, ביניהן [[קנדה]], [[בריטניה]], [[גרמניה]], [[בלגיה]], [[הולנד]], [[אוסטרליה]] ו[[ניו וניו זילנד]]. מכאן ואילך ראו בעצמם לסביות הומואים וטרנסג'נדריות קבוצת מיעוט, הסובלת מיחס מפלה ומדיעות קדומות. הם פנו למאבק חברתי שהוביל לביטול התיוג הפסיכיאטרי, לקבלת שיויון בפני החוק, ולהחלשת הדעות הקדומות כנגדם.

ביוני [[1970]] כשנה אחרי המהומות, ארגנה חזית השחרור ההומוסקסואלית מצעד מ[[גריניץמגריניץ' וילג']] ל[[סנטרל לסנטרל פארק]]. במצעד השתתפו בין 5,000 ל-10,000 איש{{מקור}}. היה זה '''[[מצעד הגאווה]]''' הראשון בעולם. מאז, בכל שנה לקראת סוף יוני, מתקיים בערים שונות ברחבי העולם וב[[ישראל]]ובישראל, מצעד הגאווה, בו מציינים בני קהילת ה[[להטהלהט"ב]] את מאבקם להכרה ול[[שוויון ולשוויון זכויות]], ומכריזים על גאוותם בזהותם המינית השונה.

==קישורים חיצונייםתמונות נוספות==* {{ויקישיתוף בשורה|שם=Category:Stonewall Inn (New York)|תצוגה=מהומות סטונוול}}

==לקריאה נוספתמיזמים==<div style="direction: ltr;"> * D'Emilio, John,&rlm; '''Sexual Politics, Sexual Communities''',&rlm; Chicago: The University of Chicago Press,&rlm; 1983.{{מיזם|he}}* Duberman, Martin,&rlm; '''{{מיזם|en|Stonewall''',&rlm; New York: A Dutton Book,&rlm; 1993.</div>riots}}