הבדלים בין גרסאות בדף "עיתוי קיום יחסי אישות"
| (8 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
==בפעם הראשונה== | ==בפעם הראשונה== | ||
| − | + | ל[[יחסי האישות]] הראשונים בין בני הזוג ישנה חשיבות מיוחדת{{הערה|בבלי ברכות טז א, לפי המשנה שם המצווה אינה דווקא ב[[ליל הכלולות]], ולפי הגמרא בעמוד ב' היא קיימת גם כשהכלה הייתה נשואה בעבר.}}, ו[[ביאה]] זו מכונה בתלמוד "בעילת מצווה", יש מפרשים, משום שעיקר מצוות הכניסה ל[[חופה]] נגמרת ב[[בעילה]]{{הערה|בבלי כתובות ד א, ובשיטה מקובצת ג עמוד ב לדעת רש"י}}. אם אירע ליל החופה בזמן שהכלה אמורה לקבל [[וסת]], אך בפועל עדיין לא קיבלה, הרי שהכלה יכולה להתחתן במצב זה ועל כן לא אסרו חכמים בעילת המצווה בליל הכלולות, גם אם יש לה [[מחזור חודשי]] סדיר. הלכה נוספת שקיימת רק בבעילת מצווה היא שלפי חלק מהפוסקים גם אדם שקרובו נפטר, יכול לשכב עם אישתו בפעם הראשונה, בזמן החולף עד קבורתו של הנפטר (מכל סיבה אחרת, אין לקיים יחסי מין בתקופה זו של האבל). | |
==בליל טבילה== | ==בליל טבילה== | ||
[[תמונה:Mikveh22.jpg|שמאל|ממוזער|280px|מקווה מודרני בקיבוץ טירת צבי]] | [[תמונה:Mikveh22.jpg|שמאל|ממוזער|280px|מקווה מודרני בקיבוץ טירת צבי]] | ||
| − | בשולחן ערוך | + | בשולחן ערוך מצוין כי חייב הבעל לקיים [[יחסי אישות]] עם אשתו בליל טבילתה במקווה. גם בספר הזוהר נכתב שבסמוך לזמן שהאישה טובלת ונטהרת, יש עניין מיוחד ושמחה מיוחדת בחיבור הבעל והאישה, וזאת מפני שטבעי שהתשוקה היא גדולה לאחר שהיו אסורים זו לזה במשך כשבועיים. ניתן לדחות טבילה ביום או יומיים כאשר ישנה סיבה ממשית לדחותה, ואין לעשות כן אלא אם יש "צורך גדול" (לפי החלטת הרב של בני הזוג) והדחייה מוסכמת על שני הצדדים{{הערה|שו"ת '''רב פעלים''', חלק ב' יורה דעה, סימן ל"ד. '''בית יוסף''', קצ"ז ב'.}}. |
| − | מפני חשיבות ליל טבילה, קודם שיגיע הלילה על הבעל להראות תוספת חיבה ואהבה עם זוגתו{{הערה|'''בית חדש''', סימן ר"פ. מדבר אפילו על עונת ליל שבת.}}. וכן פסק הרב עובדיה יוסף שביום של ליל הטבילה צריך הבעל להגיע מוקדם | + | מפני חשיבות ליל טבילה, קודם שיגיע הלילה על הבעל להראות תוספת חיבה ואהבה עם זוגתו{{הערה|'''בית חדש''', סימן ר"פ. מדבר אפילו על עונת ליל שבת.}}. וכן פסק הרב עובדיה יוסף שביום של ליל הטבילה צריך הבעל להגיע מוקדם גם אם הוא עסוק באותו היום בלימוד תורה{{הערה|'''שושנת העמקים''', עמ' לח.}}. |
==בליל שבת== | ==בליל שבת== | ||
| − | ההלכה קובעת כי {{ציטוטון|תשמיש המיטה מ[[עונג שבת|תענוגי שבת]] הוא}}, לפיכך רצוי לקיים יחסי אישות בליל שבת | + | ההלכה קובעת כי {{ציטוטון|תשמיש המיטה מ[[עונג שבת|תענוגי שבת]] הוא}}, לפיכך רצוי לקיים [[יחסי אישות]] בליל שבת, בכפוף לשאר הלכות האישות, שכן הלכה זו אינה דוחה הלכות [[נידה]] או הלכות אחרות כגון הלכות אבלות{{הערה|שו"ע או"ח סימן ר"פ}}. |
| − | על פי | + | על פי הקבלה, תלמיד חכם נדרש לקיים יחסי אישות רק בליל שבת ולא ביום חול{{הערה|'''זוהר הקדוש''', חלק ג' עח.}}. מאידך, אם האישה משתוקקת לכך, או שלא קיים עדיין מצוות [[פרייה ורבייה]], או שהוא [[חרמן]] ויש חשש ל[[הוצאת זרע לבטלה]] - מותר לו לקיים יחסי אישות גם ביום חול{{הערה|"ובזכות המצווה יתן הקב"ה נפש קדושה אף כשעושים זאת בחול", '''אגרות משה''', אבן העזר חלק ג' סימן כ"ח. וכן כתב בספר שמחת כהן: "כאשר יהיה לשם שמים גדול כוחו בכל עת ובכל זמן להוליד בנים קדושים", '''שמחת כהן''', תשובה פ"ב. וכן מסופר על האמורא רבא שדרש לקיים יחסי מין עם אשתו ביום חול מחשש להרהורים מיניים על נשים אחרות או הרהורי אוננות.}} |
| − | |||
| − | |||
==לאחר חצות== | ==לאחר חצות== | ||
| − | בתלמוד | + | בתלמוד מצוין כי יש לקיים [[יחסי אישות] לאחר חצות הלילה, כדי שלא ישמעו אותם אחרים וכדי שלא יחשבו על אנשים אחרים במהלך [[יחסי המין]]. האחרונים פסקו שזה רק לפרושים (שהגיעו לדרגת ה[[פרישות]], התנזרות מיחסי מין), או למי שחושש שיחשוב על אישה אחרת{{הערה|ים של שלמה בבא קמא פרק ז סימן מג תקנה ה, והובאו דבריו בפוסקים. הפלא יועץ בערך זווג כתב, שהמעלה שלא להיות עייף מדאי עדיפה ממעלת חצות הלילה.}}. בדומה לכך, הסטייפלר היה מורה שאין צורך להמתין עד חצות אם עקב כך יהיה עייף ביום למחרת ויהיה בכך משום ביטול תורה או זמן תפילה{{הערה|'''אורחות רבינו''', חלק א, עמ' צט.}}. |
| − | לפי הקבלה יש לקיים יחסי אישות לאחר חצות גם | + | לפי הקבלה יש לקיים יחסי אישות לאחר חצות גם אם האישה מעוברת או מניקה, ולפי הזוהר, משמעות הפסוק במשלי "אץ ברגלים חוטא" (משלי יט) הוא תיאור מגנה למי שאינו ממתין עד חצות. עוד לדברי הזוהר יש להקפיד על כך קיום יחסי מין לאחר חצות בעיקר כשיש סיכוי גבוה ל[[הריון]], שאם לא כן, הוולד נוצר כביכול ממקום טמא{{הערה|"ממשיך לוולד נפש מסיטרא דמסאבא", '''ראשית חכמה''', שער הקדושה, פרק טז אות נג.}}. יחד עם זאת, הזוהר לא מסביר מהן ההשלכות לכך על חייו של הוולד, האישה או הבעל. |
==בחגים ובמועדים== | ==בחגים ובמועדים== | ||
| − | + | על פי התורה, יום הכיפורים הוא היום היחיד שבו אסור לבעל ולאשה לקיים [[יחסי מין]] גם אם האישה אינה ב[[נידה]]. ביום זה נוהגים כל דיני ההרחקה בין בני הזוג כאילו האישה הייתה ב[[נידה]]. | |
| − | + | אף על פי כן, לפי חכמים אין לקיים יחסי אישות גם בתשעה באב, וכן אסור לשכב על יד אשתו באותה מיטה או לגעת בה בשעות הלילה (נגיעה בשעות היום מותרת). בשאר התעניות מותר לקיים יחסי מין, אך במשנה ברורה מצוין כי ראוי שהבעל יחמיר ולא יעשה זאת. | |
| − | האר"י הוסיף ימים נוספים | + | האר"י הוסיף ימים נוספים שבהם לדעתו לא ראוי לקיים בהם יחסי אישות: שני הלילות של ראש השנה, לילה ראשון של פסח, ליל שבועות, ליל שמחת תורה וליל הושענה רבה{{הערה|ראש השנה - '''באר היטב'''; '''אורח חיים''' ר"מ סק"ד בשם '''שיירי כנסת הגדולה'''. שמחת תורה - מגן אברהם אורח חיים ר"מ סימן קטן ק"ג. הושענא רבה - באר היטב אורח חיים, תרס"ד סק"ד בשם השל"ה.}}. מחבר המשנה ברורה כתב כי אין קיום יחסי מין בלילות אלו מכוונת לצדיקים, ואילו מי שאינו מסוגל להימנע מיחסי מין בימים אלו מחשש ש[[יאונן]] או שיחשוב מחשבות על אישה אחרת, מותר לו לקיים יחסי מין גם בלילות אלו. |
| − | ישנם ימים נוספים שנזכרו בהלכה כימים | + | ישנם ימים נוספים שנזכרו בהלכה כימים שבהם ראוי לצדיק לא לקיים בהם יחסי אישות, אך רק מעטים מחמירים בימים אלו: ליל עשרה בטבת, שלושת ימי ההגבלה (שלושה ימים קודם חג השבועות), ליל שבעה עשר בתמוז, תשעת הימים, ליל י' באב, ליל צום גדליה ועשרת ימי תשובה{{הערה|מקורות: עשרה בטבת י"ז בתמוז וצום גדליה - מגן אברהם או"ח תק"נ ובמשנה ברורה שם סק"ו. י' באב - '''משנה ברורה''', סימן תקנ"ח.}}. |
| − | זמנים על פי הקבלה שבהם דווקא | + | זמנים על פי הקבלה שבהם דווקא כן רצוי לקיים יחסי אישות: ליל ראש חודש, ליל יום טוב של סוכות, ליל שביעי של פסח ולילות חול המועד{{הערה|באר היטב על אורח חיים רמ סעיף קטן ג.}}. |
| − | מובא בספרי ההלכה שבכל הימים חוץ מיום הכיפורים ותשעה באב, אם חל ליל ה[[טבילה]] של אשתו, | + | מובא בספרי ההלכה שבכל הימים חוץ מיום הכיפורים ותשעה באב, חובה על הבעל לקיים יחסי מין עם אשתו, אם חל ליל ה[[טבילה]] של אשתו, אם הם נפרדים למספר ימים, אם אשתו רוצה, אם טרם קיימו יחסי מין החודש, או אם יצרו מתגבר עליו. |
==יוצא לדרך== | ==יוצא לדרך== | ||
| − | בהלכה מובא, על פי התלמוד, שכשאחד מבני הזוג עומד לצאת לדרך לכמה ימים, וכן לאחר שחזר מהדרך, | + | בהלכה מובא, על פי התלמוד, שכשאחד מבני הזוג עומד לצאת לדרך לכמה ימים, וכן לאחר שחזר מהדרך, עליהם לקיים יחסי אישות, גם אם זה סמוך ל[[וסת|ווסת]]{{הערה|וכך כתב הזוהר: "הבא מן הדרך צריך לשמח אשתו לדבר מצווה משני טעמים. האחד שיהיה ביאה של מצווה, וגם מרבה שלום. ועוד, שאם תתעבר אשתו מהביאה הזה יהיה לוולד נשמה קדושה... ושקולה עונה זו כעונת ליל שבת", זוהר, בראשית נ.}}. |
| − | "יציאה לדרך" הוגדרה בפתחי תשובה כיציאה לדרך שאורכה 12 מיל לפחות, אך גדולי הדורות האחרונים הסכימו שאין הדברים אמורים בעת החדשה, שכן הנסיעה ממקום למקום נעשית בקלות. לכן, "יוצא לדרך" הוגדר כנוסע לתקופה שבה ידלג בהכרח על זמן קיום יחסים, כל אחד לפי תדירותו. בנוסף, "יציאה לדרך" הוגדרה כאשר האיש נוסע לחוץ לארץ ובאופן שיש התרגשות מהנסיעה, כל אחד לפי הרגל חייו, או כאשר האיש נוסע למקום סכנה והתרחקותו מעוררת התרגשות והשתוקקות, אפילו הנסיעה לזמן קצר{{הערה|ספר פסקי תשובות, סימן ר"מ סעיף ו'.}}. | + | "יציאה לדרך" הוגדרה בפתחי תשובה כיציאה לדרך שאורכה 12 ק"מ (מיל, בשפת התלמוד) לפחות, אך גדולי הדורות האחרונים הסכימו שאין הדברים אמורים בעת החדשה, שכן הנסיעה ממקום למקום נעשית בקלות. לכן, "יוצא לדרך" הוגדר כנוסע לתקופה שבה ידלג בהכרח על זמן קיום יחסים, כל אחד לפי תדירותו. בנוסף, "יציאה לדרך" הוגדרה כאשר האיש נוסע לחוץ לארץ ובאופן שיש התרגשות מהנסיעה, כל אחד לפי הרגל חייו, או כאשר האיש נוסע למקום סכנה והתרחקותו מעוררת התרגשות והשתוקקות, אפילו הנסיעה לזמן קצר{{הערה|ספר פסקי תשובות, סימן ר"מ סעיף ו'.}}. |
| − | אמנם, אם שניהם נוסעים ביחד, אין חיוב לקיים יחסים קודם הנסיעה, | + | אמנם, אם שניהם נוסעים ביחד, אין חיוב לקיים יחסים קודם הנסיעה, גם אם לא תהיה באפשרותם לקיים יחסי מין עד שיחזרו לביתם. |
== בזמן הריון == | == בזמן הריון == | ||
| − | + | [[מצוות עונה]] קיימת גם בזמן ה[[הריון]], ולכן כשיחסי המין נעשים בהסכמה עם האישה, הוא אינו רק בגדר מותר אלא בגדר מצווה. לפי מסכת נידה, יחסי המין בשלושת החודשים הראשונים להריון אינם נעימים לאישה ולעובר, יחסי המין בשלושת החודשים הבאים נעימים לעובר אך לא לאישה, ויחסי המין בשלושת החודשים האחרונים נעימים לשניהם. לפי הקהילה הרפואית, ניתן לקיים יחסי מין בזמן ה[[הריון]] בכל עת ואין עדויות לכך שיחסי המין אינם נעימים לעובר בחודשים הראשונים. | |
| − | במסכת יבמות (יב ע"ב) | + | במסכת יבמות (יב ע"ב) יש התייחסות ל[[נוזל זרע]] ב[[נרתיק]]ה של אישה בהריון, אשר לדעתו של רבי מאיר עשוי לפגוע בעובר. אולם לדעת חכמים, שנפסק כמותם להלכה, ואכן לפי הקהילה הרפואית, אין חשש. |
| − | לפי הקבלה, | + | לפי הקבלה, טיפות הזרע אשר נפלטות ב[[שפיכה]] במהלך קיום יחסי מין עם אישה בהריון, [[עקרות|עקרה]] או אישה ב[[גיל הבלות]], אינן הולכות לאיבוד אלא אלוהים מצווה למלאך הממונה שיישמר עליהם וייצור מהם בעתיד נשמות, ולפיכך אין זה "לבטלה" {{הערה|חיד"א, '''ספר מדבר קדמות''', דף פג, בשם החיד"א, מובא בבן איש חי, פרשת וירא אות כד.}}. |
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
גרסה אחרונה מ־22:12, 6 בפברואר 2015
- בהמשך לנאמר בערך יחסי מין ביהדות:
חז"ל קבעו מתי ניתן לקיים יחסי אישות על בסיס המועדים שבהם האישה משתוקקת לכך. ולכן, כאשר הבעל מבחין שאשתו מעוניינת בקיום יחסים, גם אם לא אמרה זאת, הוא מחויב לה מן הדין. יתר על כן, לפי היהדות וכמובא בתלמוד ("כל אישה שתובעת בעלה לדבר מצווה הויין (יהיו) לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן"), אישה הדורשת מבעלה בלשון נקייה ("בוא אלי") לקיים עמה יחסי מין, תזכה לבנים צדיקים. לדברי חז"ל, אסור לאישה לבקש באופן מפורש מפאת החוצפה.
תוכן עניינים
כשהאישה בתולה
דם בתולים אינו מטמא בנידה מפני שאינו בא מן הרחם, כך על פי התורה. חכמים טענו בעבר כי הוא מטמא אך לבסוף הקלו וקבעו שבני הזוג רשאים לסיים את המעשה, ולנהוג בכלה כנידה רק לאחר יחסי המין (לעומת אישה המקבלת וסת במהלך יחסי המין, שאז על פי ההלכה, על בני הזוג לעצור מיד).
אישה בתולה נטמאת מגזירת דם בתולים גם אם לא דיממה, מהחשש שמא דיממה, אך הדם התערבב בזרע או אינו ניכר.
מותר לבעול כלה בתולה בשבת, גם אם יוצא ממנה דם, ואין בזה איסור "חובל" (מלשון, גרימת חבלה). כמו כן, אין איסור "צובע בסדין שתחתיהם"[1], קרי הכתמת הסדין בדם עקב קריעת קרום הבתולים, הינה מותרת.
בפעם הראשונה
ליחסי האישות הראשונים בין בני הזוג ישנה חשיבות מיוחדת[2], וביאה זו מכונה בתלמוד "בעילת מצווה", יש מפרשים, משום שעיקר מצוות הכניסה לחופה נגמרת בבעילה[3]. אם אירע ליל החופה בזמן שהכלה אמורה לקבל וסת, אך בפועל עדיין לא קיבלה, הרי שהכלה יכולה להתחתן במצב זה ועל כן לא אסרו חכמים בעילת המצווה בליל הכלולות, גם אם יש לה מחזור חודשי סדיר. הלכה נוספת שקיימת רק בבעילת מצווה היא שלפי חלק מהפוסקים גם אדם שקרובו נפטר, יכול לשכב עם אישתו בפעם הראשונה, בזמן החולף עד קבורתו של הנפטר (מכל סיבה אחרת, אין לקיים יחסי מין בתקופה זו של האבל).
בליל טבילה
בשולחן ערוך מצוין כי חייב הבעל לקיים יחסי אישות עם אשתו בליל טבילתה במקווה. גם בספר הזוהר נכתב שבסמוך לזמן שהאישה טובלת ונטהרת, יש עניין מיוחד ושמחה מיוחדת בחיבור הבעל והאישה, וזאת מפני שטבעי שהתשוקה היא גדולה לאחר שהיו אסורים זו לזה במשך כשבועיים. ניתן לדחות טבילה ביום או יומיים כאשר ישנה סיבה ממשית לדחותה, ואין לעשות כן אלא אם יש "צורך גדול" (לפי החלטת הרב של בני הזוג) והדחייה מוסכמת על שני הצדדים[4].
מפני חשיבות ליל טבילה, קודם שיגיע הלילה על הבעל להראות תוספת חיבה ואהבה עם זוגתו[5]. וכן פסק הרב עובדיה יוסף שביום של ליל הטבילה צריך הבעל להגיע מוקדם גם אם הוא עסוק באותו היום בלימוד תורה[6].
בליל שבת
ההלכה קובעת כי "תשמיש המיטה מתענוגי שבת הוא", לפיכך רצוי לקיים יחסי אישות בליל שבת, בכפוף לשאר הלכות האישות, שכן הלכה זו אינה דוחה הלכות נידה או הלכות אחרות כגון הלכות אבלות[7].
על פי הקבלה, תלמיד חכם נדרש לקיים יחסי אישות רק בליל שבת ולא ביום חול[8]. מאידך, אם האישה משתוקקת לכך, או שלא קיים עדיין מצוות פרייה ורבייה, או שהוא חרמן ויש חשש להוצאת זרע לבטלה - מותר לו לקיים יחסי אישות גם ביום חול[9]
לאחר חצות
בתלמוד מצוין כי יש לקיים [[יחסי אישות] לאחר חצות הלילה, כדי שלא ישמעו אותם אחרים וכדי שלא יחשבו על אנשים אחרים במהלך יחסי המין. האחרונים פסקו שזה רק לפרושים (שהגיעו לדרגת הפרישות, התנזרות מיחסי מין), או למי שחושש שיחשוב על אישה אחרת[10]. בדומה לכך, הסטייפלר היה מורה שאין צורך להמתין עד חצות אם עקב כך יהיה עייף ביום למחרת ויהיה בכך משום ביטול תורה או זמן תפילה[11].
לפי הקבלה יש לקיים יחסי אישות לאחר חצות גם אם האישה מעוברת או מניקה, ולפי הזוהר, משמעות הפסוק במשלי "אץ ברגלים חוטא" (משלי יט) הוא תיאור מגנה למי שאינו ממתין עד חצות. עוד לדברי הזוהר יש להקפיד על כך קיום יחסי מין לאחר חצות בעיקר כשיש סיכוי גבוה להריון, שאם לא כן, הוולד נוצר כביכול ממקום טמא[12]. יחד עם זאת, הזוהר לא מסביר מהן ההשלכות לכך על חייו של הוולד, האישה או הבעל.
בחגים ובמועדים
על פי התורה, יום הכיפורים הוא היום היחיד שבו אסור לבעל ולאשה לקיים יחסי מין גם אם האישה אינה בנידה. ביום זה נוהגים כל דיני ההרחקה בין בני הזוג כאילו האישה הייתה בנידה.
אף על פי כן, לפי חכמים אין לקיים יחסי אישות גם בתשעה באב, וכן אסור לשכב על יד אשתו באותה מיטה או לגעת בה בשעות הלילה (נגיעה בשעות היום מותרת). בשאר התעניות מותר לקיים יחסי מין, אך במשנה ברורה מצוין כי ראוי שהבעל יחמיר ולא יעשה זאת.
האר"י הוסיף ימים נוספים שבהם לדעתו לא ראוי לקיים בהם יחסי אישות: שני הלילות של ראש השנה, לילה ראשון של פסח, ליל שבועות, ליל שמחת תורה וליל הושענה רבה[13]. מחבר המשנה ברורה כתב כי אין קיום יחסי מין בלילות אלו מכוונת לצדיקים, ואילו מי שאינו מסוגל להימנע מיחסי מין בימים אלו מחשש שיאונן או שיחשוב מחשבות על אישה אחרת, מותר לו לקיים יחסי מין גם בלילות אלו.
ישנם ימים נוספים שנזכרו בהלכה כימים שבהם ראוי לצדיק לא לקיים בהם יחסי אישות, אך רק מעטים מחמירים בימים אלו: ליל עשרה בטבת, שלושת ימי ההגבלה (שלושה ימים קודם חג השבועות), ליל שבעה עשר בתמוז, תשעת הימים, ליל י' באב, ליל צום גדליה ועשרת ימי תשובה[14].
זמנים על פי הקבלה שבהם דווקא כן רצוי לקיים יחסי אישות: ליל ראש חודש, ליל יום טוב של סוכות, ליל שביעי של פסח ולילות חול המועד[15].
מובא בספרי ההלכה שבכל הימים חוץ מיום הכיפורים ותשעה באב, חובה על הבעל לקיים יחסי מין עם אשתו, אם חל ליל הטבילה של אשתו, אם הם נפרדים למספר ימים, אם אשתו רוצה, אם טרם קיימו יחסי מין החודש, או אם יצרו מתגבר עליו.
יוצא לדרך
בהלכה מובא, על פי התלמוד, שכשאחד מבני הזוג עומד לצאת לדרך לכמה ימים, וכן לאחר שחזר מהדרך, עליהם לקיים יחסי אישות, גם אם זה סמוך לווסת[16].
"יציאה לדרך" הוגדרה בפתחי תשובה כיציאה לדרך שאורכה 12 ק"מ (מיל, בשפת התלמוד) לפחות, אך גדולי הדורות האחרונים הסכימו שאין הדברים אמורים בעת החדשה, שכן הנסיעה ממקום למקום נעשית בקלות. לכן, "יוצא לדרך" הוגדר כנוסע לתקופה שבה ידלג בהכרח על זמן קיום יחסים, כל אחד לפי תדירותו. בנוסף, "יציאה לדרך" הוגדרה כאשר האיש נוסע לחוץ לארץ ובאופן שיש התרגשות מהנסיעה, כל אחד לפי הרגל חייו, או כאשר האיש נוסע למקום סכנה והתרחקותו מעוררת התרגשות והשתוקקות, אפילו הנסיעה לזמן קצר[17].
אמנם, אם שניהם נוסעים ביחד, אין חיוב לקיים יחסים קודם הנסיעה, גם אם לא תהיה באפשרותם לקיים יחסי מין עד שיחזרו לביתם.
בזמן הריון
מצוות עונה קיימת גם בזמן ההריון, ולכן כשיחסי המין נעשים בהסכמה עם האישה, הוא אינו רק בגדר מותר אלא בגדר מצווה. לפי מסכת נידה, יחסי המין בשלושת החודשים הראשונים להריון אינם נעימים לאישה ולעובר, יחסי המין בשלושת החודשים הבאים נעימים לעובר אך לא לאישה, ויחסי המין בשלושת החודשים האחרונים נעימים לשניהם. לפי הקהילה הרפואית, ניתן לקיים יחסי מין בזמן ההריון בכל עת ואין עדויות לכך שיחסי המין אינם נעימים לעובר בחודשים הראשונים.
במסכת יבמות (יב ע"ב) יש התייחסות לנוזל זרע בנרתיקה של אישה בהריון, אשר לדעתו של רבי מאיר עשוי לפגוע בעובר. אולם לדעת חכמים, שנפסק כמותם להלכה, ואכן לפי הקהילה הרפואית, אין חשש.
לפי הקבלה, טיפות הזרע אשר נפלטות בשפיכה במהלך קיום יחסי מין עם אישה בהריון, עקרה או אישה בגיל הבלות, אינן הולכות לאיבוד אלא אלוהים מצווה למלאך הממונה שיישמר עליהם וייצור מהם בעתיד נשמות, ולפיכך אין זה "לבטלה" [18].
הערות שוליים
- ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן ס"ג, סעיף א'.
- ^ בבלי ברכות טז א, לפי המשנה שם המצווה אינה דווקא בליל הכלולות, ולפי הגמרא בעמוד ב' היא קיימת גם כשהכלה הייתה נשואה בעבר.
- ^ בבלי כתובות ד א, ובשיטה מקובצת ג עמוד ב לדעת רש"י
- ^ שו"ת רב פעלים, חלק ב' יורה דעה, סימן ל"ד. בית יוסף, קצ"ז ב'.
- ^ בית חדש, סימן ר"פ. מדבר אפילו על עונת ליל שבת.
- ^ שושנת העמקים, עמ' לח.
- ^ שו"ע או"ח סימן ר"פ
- ^ זוהר הקדוש, חלק ג' עח.
- ^ "ובזכות המצווה יתן הקב"ה נפש קדושה אף כשעושים זאת בחול", אגרות משה, אבן העזר חלק ג' סימן כ"ח. וכן כתב בספר שמחת כהן: "כאשר יהיה לשם שמים גדול כוחו בכל עת ובכל זמן להוליד בנים קדושים", שמחת כהן, תשובה פ"ב. וכן מסופר על האמורא רבא שדרש לקיים יחסי מין עם אשתו ביום חול מחשש להרהורים מיניים על נשים אחרות או הרהורי אוננות.
- ^ ים של שלמה בבא קמא פרק ז סימן מג תקנה ה, והובאו דבריו בפוסקים. הפלא יועץ בערך זווג כתב, שהמעלה שלא להיות עייף מדאי עדיפה ממעלת חצות הלילה.
- ^ אורחות רבינו, חלק א, עמ' צט.
- ^ "ממשיך לוולד נפש מסיטרא דמסאבא", ראשית חכמה, שער הקדושה, פרק טז אות נג.
- ^ ראש השנה - באר היטב; אורח חיים ר"מ סק"ד בשם שיירי כנסת הגדולה. שמחת תורה - מגן אברהם אורח חיים ר"מ סימן קטן ק"ג. הושענא רבה - באר היטב אורח חיים, תרס"ד סק"ד בשם השל"ה.
- ^ מקורות: עשרה בטבת י"ז בתמוז וצום גדליה - מגן אברהם או"ח תק"נ ובמשנה ברורה שם סק"ו. י' באב - משנה ברורה, סימן תקנ"ח.
- ^ באר היטב על אורח חיים רמ סעיף קטן ג.
- ^ וכך כתב הזוהר: "הבא מן הדרך צריך לשמח אשתו לדבר מצווה משני טעמים. האחד שיהיה ביאה של מצווה, וגם מרבה שלום. ועוד, שאם תתעבר אשתו מהביאה הזה יהיה לוולד נשמה קדושה... ושקולה עונה זו כעונת ליל שבת", זוהר, בראשית נ.
- ^ ספר פסקי תשובות, סימן ר"מ סעיף ו'.
- ^ חיד"א, ספר מדבר קדמות, דף פג, בשם החיד"א, מובא בבן איש חי, פרשת וירא אות כד.
