הבדלים בין גרסאות בדף "מצב מנטלי ביחסי אישות"

מתוך ויקיסקס
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
(5 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{בעבודה}}
 
 
:<small>בהמשך לנאמר בערך [[יחסי מין ביהדות]]:</small>
 
:<small>בהמשך לנאמר בערך [[יחסי מין ביהדות]]:</small>
 
ערך זה עוסק ב'''מצב המנטלי ביחסי אישות''' על פי ההלכה היהודית.
 
ערך זה עוסק ב'''מצב המנטלי ביחסי אישות''' על פי ההלכה היהודית.
שורה 13: שורה 12:
  
 
==בשמחה וקלות ראש==
 
==בשמחה וקלות ראש==
כמו בכל מצוות התורה, גם מצווה זו יש לקיימה מתוך שמחה. ובפרט [[מצוות עונה]] שנאמר בה "איש ואישה שזכו - שכינה בניהם", ולגבי השראת השכינה כתוב במסכת שבת (דף ל): "אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה".
+
בדומה לכל מצוות התורה, גם מצווה זו, [[מצוות עונה]], יש לקיימה מתוך שמחה{{הערה|שנאמר לגביה "איש ואישה שזכו - שכינה בניהם", ועל השכינה נכתב במסכת שבת (דף ל): "אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה"}}.
  
הרמב"ם מפרט שצריך לקיים יחסי אישות מתוך שיחה ושמחה{{הערה|"ולא יאנוס אותה והיא אינה רוצה, אלא ברצון שניהם ובשמחתם. יספר וישחק מעט עמה כדי שתתיישב נפשה", רמב"ם מדע דעות ה ד.}}. דברים דומים כתבו הזוהר והרוקח{{הערה|בזוהר: "צריך שישמח את אשתו באותה שעה". ברוקח (הלכות תשובה ס״ד): ישמחנה, יחבקנה וינשקנה... יראה לה חיבה ואהבה וישעשע אותה במשמושים ובכל מיני חיבוק, למלאות תאוותו ותאוותה שלא יהרהר באחרת כי אם עליה, כי היא אשת חיקו.}}, ועוד. גם השולחן ערוך פסק שעל האדם לפייס את אשתו ולשמחה קודם הביאה עד שתתרצה.
+
הרמב"ם מפרט שצריך לקיים יחסי אישות בהסכמה ולאחר שיחה ובשמחה{{הערה|"ולא יאנוס אותה והיא אינה רוצה, אלא ברצון שניהם ובשמחתם. יספר וישחק מעט עמה כדי שתתיישב נפשה", רמב"ם מדע דעות ה ד.}}. דברים דומים כתבו הזוהר והרוקח{{הערה|בזוהר: "צריך שישמח את אשתו באותה שעה". ברוקח (הלכות תשובה ס״ד): ישמחנה, יחבקנה וינשקנה... יראה לה חיבה ואהבה וישעשע אותה במשמושים ובכל מיני חיבוק, למלאות תאוותו ותאוותה שלא יהרהר באחרת כי אם עליה, כי היא אשת חיקו.}}.
 
 
יש לקיים יחסי אישות באופן של שמחה וקלות ראש, ויש ללמוד זאת מיצחק, שכתוב "והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו", ורש"י אומר שם "שראהו משמש מיטתו". כמו כן יש ללמוד זאת מהנהגתו של רב ש"שח ושחק שיחה בטילה של ריצוי תשמיש", וברש"י: "כאדם רעב, כמו שלא שמשת מטתך מעולם שאתה נוהג קלות ראש זה לתאותך".
 
 
 
אמנם, בראב"ד כתב "ואל ינהג עמה בקלות ראש ודברי שוא ותעתועים". דברים דומים כתבו הרמב"ן ורבי מנחם רקנאטי{{הערה|רקאנטי דברים כד א: "צריך להתנהג עמה בצנעה ולא בקלות ראש", ורמב"ן בסוף איגרת הקודש.}}. כמו כן, השולחן ערוך כתב "וישמש באימה וביראה"{{הערה|'''אורח חיים''', סימן רמ סעיף ח. לפי הגאון מווילנה בכל מקום שכתוב אימה ויראה הכוונה; אימה - יראת הרוממות מגודל רוממות המצווה, יראה - היא יראה מכישלון שמא לא יקיימן כנדרש ויחטא בהן ("שהכל ברא לכבודו", עמ' לז).}}, ובמסכת נדרים פירש זאת הרא"ש: "באימה - ולא בקלות ראש". לכן, ייתכן שיש לנהוג בקלות ראש מסוימת, אך אין להפריז בה. וכפי שכתב הרמב"ם בהלכות דעות (ה, ז): "ולא יקל ראשו ביותר".
 
  
 
==דיבור==
 
==דיבור==
בתלמוד מובא שאסור לבני הזוג לשוחח בעניינים שאינם קשורים ליחסי האישות, משעה שהם פונים משאר עסקיהם להתכונן לתשמיש (ראב"ד). הראשונים פירשו שלושה טעמים לאיסור: האחד הוא החשש שיבואו לחשוב על אנשים אחרים, הוא על אישה אחרת והיא על איש אחר, השני כדי שלא יסיחו דעתם ועל מנת שיעשה הביאה בכוונה ובלב שלם, והשלישי כיוון שקולם נשמע ויש בכך חוסר צניעות.
+
בתלמוד מצוין כי אסור לבני הזוג לשוחח בעניינים שאינם קשורים ליחסי המין לאחר שהתפנו משאר עסקיהם כדי להתכונן ליחסי המין (דברי הראב"ד). הראשונים פירשו שלושה טעמים לאיסור: האחד הוא החשש שיחשבו על אנשים אחרים, הוא על אישה אחרת והיא על איש אחר, השני כדי שלא יסיחו דעתם ויקיימו יחסי מין בכוונה ובלב שלם, והשלישי כיוון שקולם נשמע ובהתעסקות בדברים אחרים יש מעין חוסר צניעות.
  
מותר להם לדבר בענייני תשמיש, דהיינו דברי פיוס ואהבה. הבית חדש אף מוכיח מזה שאמא שלום כינתה את התשמיש "סיפור", שראוי שהתשמיש יהיה מלווה בשיחת דברים. ואם נצרכת האישה לכך, מותר לרצותה אף בדיבור שאינו מעניין התשמיש. דברים שהם ניבול פה אסור להם לדבר כלל, ועל זה אמרו חז"ל "ומגיד לאדם מה שיחו, אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו, מגידים לו לאדם בשעת הדין".
+
מותר להם לדבר בענייני מין, דהיינו דברי פיוס ואהבה. ואם נצרכת האישה לכך, מותר לרצותה אף בדיבור שאינו קשור למין. מאידך, אסור לנבל את הפה לפני יחסי המין או במהלכם.
  
 
==כוונה==
 
==כוונה==
על המחשבה בשעת תשמיש, כתב הראב"ד בספרו "בעלי הנפש" שיש ארבע כוונות. הראשונה והמובחרת בהן היא לשם פרייה ורבייה, ולפיו זו הכוונה הנכונה מכולן שכן האדם מקיים בה שתי [[מצוות עשה]], מצוות פרו ורבו ומצוות עונה. השנייה היא לתיקון הוולד בששת החודשים האחרונים של ההיריון. השלישית היא כשלא מתקיימות שתי הכוונות המוזכרות לעיל, למשל כשהאישה מיניקה או זקנה, והיא משתוקקת אליו כשמאידך הוא מכיר בה שהיא משתדלת ומרצה אותו ומתקשטת לפניו כדי שייתן דעתו עליה. הרביעית היא שהוא מתכוון לגדור עצמו בה כדי שלא יתאווה לעבירה, כי הוא רואה שיצרו מתגבר ומתאווה אל הדבר הזה, ודבר זה הוא רפואה בשבילו כדי שלא ייעשה חולה (שכשלא יממש תאוותו יחלה). וגם בכוונה זו יש שכר אך לא כראשונות{{הערה|שער הקדושה עמ' קטז - קיח במהדורת הרב קאפח.}}.
+
הראב"ד כתב בספרו "בעלי הנפש" שיש ארבע מחשבות וכוונות במהלך יחסי מין. הראשונה והמובחרת בהן היא לשם [[פרייה ורבייה]], ולפיו זו הכוונה הנכונה מכולן שכן האדם מקיים בה שתי [[מצוות עשה]], [[מצוות פרו ורבו]] ו[[מצוות עונה]]. השנייה היא ל"תיקון" הוולד בששת החודשים האחרונים של ה[[היריון]]. השלישית היא כשלא מתקיימות שתי הכוונות המוזכרות לעיל, למשל כשהאישה מיניקה או ב[[גיל הבלות]], והיא משתוקקת אליו כשמאידך הוא מכיר בה שהיא משתדלת ומרצה אותו ומתקשטת לפניו כדי שיוכל לחשוב עליה. הרביעית היא שהוא מתכוון לגדור עצמו בה כדי שלא [[אוננות|יאונן]], כי הוא רואה שיצרו מתגבר, ודבר זה ימנע מעשים אלו. לדברי הראב"ד, גם בכוונה זו יש שכר, אך לא כראשונות{{הערה|שער הקדושה עמ' קטז - קיח במהדורת הרב קאפח.}}.
  
 
== בני תשע מידות ==
 
== בני תשע מידות ==
הגמרא (במסכת נדרים כ) מונה תשעה (ויש אומרים עשרה) מצבים בהם אסור לאדם לקיים יחסי אישות עם אשתו. הגמרא מגדירה ילדים שנולדו מיחסי אישות כאלו "כממזרים ואינם ממזרים" ומתריעה כי "עבודת ה'" עלולה להיות קשה עליהם:
+
הגמרא{{הערה|במסכת נדרים כ}} מונה תשעה (ויש אומרים עשרה) מצבים בהם אסור לאדם לקיים [[יחסי מין]] עם אשתו. הגמרא מגדירה ילדים שנולדו מיחסי מין כאלו "כממזרים ואינם ממזרים" ומתריעה כי "עבודת ה'" עלולה להיות קשה עליהם:
# '''בני אנוסה''' – אדם המקיים יחסי אישות עם אשתו ב[[אונס]], או אף כשאינה מסכימה לכך באופן מלא.
+
# '''בני אנוסה''' – האדם [[אונס]] את אשתו - מקיים עימה [[יחסי מין]] אף כשאינה מסכימה לכך.
# '''בני שנואה''' – אדם המקיים יחסי אישות עם אשתו בעת שהוא שונא אותה (אף אם בדרך כלל אוהב אותה).
+
# '''בני שנואה''' – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו בזמן שהוא שונא אותה (גם אם הוא בדרך כלל אוהב אותה).
# '''בני נידוי''' – יש המפרשים שהכוונה לאדם המקיים יחסי אישות עם אשתו בשעה שהוא או היא נמצאים בנידוי, ויש המפרשים שהכוונה לאדם המקיים יחסי אישות עם אשתו בשעה שהיא [[נידה]].
+
# '''בני נידוי''' – יש המפרשים שהכוונה לאדם המקיים יחסי מין עם אשתו בשעה שאחד מהם מנודה, ויש המפרשים שהכוונה לאדם המקיים יחסי מין עם אשתו בשעה שהיא ב[[נידה]].
# '''בני תמורה''' – אדם המקיים יחסי אישות עם אשתו וחושב שמקיים יחסי אישות עם אישה אחרת (אפילו אם גם האישה השנייה היא אשתו).
+
# '''בני תמורה''' – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו בזמן שהוא חושב שמדובר באישה אחרת.
# '''בני מריבה''' – אדם המקיים יחסי אישות עם אשתו בשעה שקיימת ביניהם עוינות, גם אם אינם שונאים אחד את השני.
+
# '''בני מריבה''' – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו בשעה שקיימת ביניהם עוינות, גם אם אינם שונאים אחד את השני.
# '''בני שכרות''' – אדם המקיים יחסי אישות עם אשתו בשעה שהוא או היא שיכורים.
+
# '''בני שכרות''' – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו בשעה שאחד מהם שיכור.
# '''בני גרושת הלב''' – אדם המקיים יחסי אישות עם אשתו לאחר שהחליט בליבו [[גירושים|לגרשה]].
+
# '''בני גרושת הלב''' – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו לאחר שהחליט בליבו על [[גירושים]].
# '''בני ערבוביה''' – אדם המקיים יחסי אישות עם אשתו וחושב באותה עת על אישה אחרת שאינה אשתו, או שהאישה חושבת על איש אחר.
+
# '''בני ערבוביה''' – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו וחושב על אישה אחרת (או כשהאישה חושבת על גבר אחר).
# '''בני חצופה''' – אדם המקיים יחסי אישות עם אשתו לאחר שביקשה זאת ממנו באופן מפורש ולא מרומז.
+
# '''בני חצופה''' – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו לאחר שביקשה זאת ממנו באופן מפורש ולא מרומז.
# יש אומרים אף '''בני ישנה''' – אדם המקיים יחסי אישות עם אשתו בשעה שהיא ישנה.
+
# יש אומרים אף '''בני ישנה''' – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו בשעה שהיא ישנה.
  
דברים אלו, מבטאים את התפישה לפיה הקשר הרגשי בין הבעל לאשתו הוא בעל חשיבות עליונה בתחום יחסי האישות. ומבטאים גם את היחס הנדרש למערך הלכות והנהגות מקובל שאי ההצמדות אליהם גורמת לדעת חז"ל לגינוי הצאצאים. דוגמה לתפיסה זו ניתן לראות בתשובתו של החזון איש כשנשאל מדוע רבים חזרו בשאלה בתקופת הקמת מדינת ישראל. בתשובתו טען כי אותה תקופה הייתה תקופה של מצב כלכלי קשה אשר גרם לבעיות של שלום בית ובשלם נתרבו מקרים של בני תשע מידות (בעיקר "בני מריבה"){{הערה|'''בנין הבית''', עמ' 42.}}.
+
דברים אלו, מבטאים את התפישה לפיה הקשר הרגשי בין הבעל לאשתו הוא בעל חשיבות עליונה בתחום יחסי האישות. הם מבטאים גם את היחס הנדרש למערך ההלכות והמנהגים המקובלים שאי ההצמדות אליהם גורמת לדעת חז"ל לגינוי הצאצאים. דוגמה לתפיסה זו ניתן לראות בתשובתו של החזון איש כשנשאל מדוע רבים חזרו בשאלה בתקופת הקמת מדינת ישראל. בתשובתו טען כי אותה תקופה הייתה תקופה של מצב כלכלי קשה אשר גרם לבעיות של שלום בית ובשלם נתרבו מקרים של בני תשע מידות (בעיקר "בני מריבה"){{הערה|'''בנין הבית''', עמ' 42.}}.
  
 
==הערות שוליים==
 
==הערות שוליים==

גרסה אחרונה מ־19:54, 7 בפברואר 2015

בהמשך לנאמר בערך יחסי מין ביהדות:

ערך זה עוסק במצב המנטלי ביחסי אישות על פי ההלכה היהודית.

הכנות

האיש והאישה נדרשים לנהוג במנהגי קדושה ובטהרה לפני יחסי המין - לדאוג לניקיון הגוף והידיים בדומה להכנה לתפילה. הסביבה גם היא צריכה להיות נקייה ומסודרת.

אם קיימות מחלוקות בין הבעל לאישה, על הבעל לרצות ולפייס את אשתו לפני קיום יחסי המין[1].

קודם החדירה, יש לקיים משחק מקדים על מנת עורר את האישה, בעיקר חיבוקים ונשיקות[2]. על פי הקבלה, יש לחבק ולנשק לפני יחסי המין ואחרי יחסי המין, ובמהלך החדירה יש לנשק את האישה בפיה[3].

על האישה להתייפות בפני בעלה כדי להגביר תאוותו לפני יחסי המין. רב חסדא אף הדריך את בנותיו לאפשר לבעל להתענג על שדיהן. לבעל מותר להסתכל ולגעת בכל חלקי גופה של האישה, למעט הפות.

בשמחה וקלות ראש

בדומה לכל מצוות התורה, גם מצווה זו, מצוות עונה, יש לקיימה מתוך שמחה[4].

הרמב"ם מפרט שצריך לקיים יחסי אישות בהסכמה ולאחר שיחה ובשמחה[5]. דברים דומים כתבו הזוהר והרוקח[6].

דיבור

בתלמוד מצוין כי אסור לבני הזוג לשוחח בעניינים שאינם קשורים ליחסי המין לאחר שהתפנו משאר עסקיהם כדי להתכונן ליחסי המין (דברי הראב"ד). הראשונים פירשו שלושה טעמים לאיסור: האחד הוא החשש שיחשבו על אנשים אחרים, הוא על אישה אחרת והיא על איש אחר, השני כדי שלא יסיחו דעתם ויקיימו יחסי מין בכוונה ובלב שלם, והשלישי כיוון שקולם נשמע ובהתעסקות בדברים אחרים יש מעין חוסר צניעות.

מותר להם לדבר בענייני מין, דהיינו דברי פיוס ואהבה. ואם נצרכת האישה לכך, מותר לרצותה אף בדיבור שאינו קשור למין. מאידך, אסור לנבל את הפה לפני יחסי המין או במהלכם.

כוונה

הראב"ד כתב בספרו "בעלי הנפש" שיש ארבע מחשבות וכוונות במהלך יחסי מין. הראשונה והמובחרת בהן היא לשם פרייה ורבייה, ולפיו זו הכוונה הנכונה מכולן שכן האדם מקיים בה שתי מצוות עשה, מצוות פרו ורבו ומצוות עונה. השנייה היא ל"תיקון" הוולד בששת החודשים האחרונים של ההיריון. השלישית היא כשלא מתקיימות שתי הכוונות המוזכרות לעיל, למשל כשהאישה מיניקה או בגיל הבלות, והיא משתוקקת אליו כשמאידך הוא מכיר בה שהיא משתדלת ומרצה אותו ומתקשטת לפניו כדי שיוכל לחשוב עליה. הרביעית היא שהוא מתכוון לגדור עצמו בה כדי שלא יאונן, כי הוא רואה שיצרו מתגבר, ודבר זה ימנע מעשים אלו. לדברי הראב"ד, גם בכוונה זו יש שכר, אך לא כראשונות[7].

בני תשע מידות

הגמרא[8] מונה תשעה (ויש אומרים עשרה) מצבים בהם אסור לאדם לקיים יחסי מין עם אשתו. הגמרא מגדירה ילדים שנולדו מיחסי מין כאלו "כממזרים ואינם ממזרים" ומתריעה כי "עבודת ה'" עלולה להיות קשה עליהם:

  1. בני אנוסה – האדם אונס את אשתו - מקיים עימה יחסי מין אף כשאינה מסכימה לכך.
  2. בני שנואה – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו בזמן שהוא שונא אותה (גם אם הוא בדרך כלל אוהב אותה).
  3. בני נידוי – יש המפרשים שהכוונה לאדם המקיים יחסי מין עם אשתו בשעה שאחד מהם מנודה, ויש המפרשים שהכוונה לאדם המקיים יחסי מין עם אשתו בשעה שהיא בנידה.
  4. בני תמורה – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו בזמן שהוא חושב שמדובר באישה אחרת.
  5. בני מריבה – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו בשעה שקיימת ביניהם עוינות, גם אם אינם שונאים אחד את השני.
  6. בני שכרות – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו בשעה שאחד מהם שיכור.
  7. בני גרושת הלב – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו לאחר שהחליט בליבו על גירושים.
  8. בני ערבוביה – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו וחושב על אישה אחרת (או כשהאישה חושבת על גבר אחר).
  9. בני חצופה – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו לאחר שביקשה זאת ממנו באופן מפורש ולא מרומז.
  10. יש אומרים אף בני ישנה – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו בשעה שהיא ישנה.

דברים אלו, מבטאים את התפישה לפיה הקשר הרגשי בין הבעל לאשתו הוא בעל חשיבות עליונה בתחום יחסי האישות. הם מבטאים גם את היחס הנדרש למערך ההלכות והמנהגים המקובלים שאי ההצמדות אליהם גורמת לדעת חז"ל לגינוי הצאצאים. דוגמה לתפיסה זו ניתן לראות בתשובתו של החזון איש כשנשאל מדוע רבים חזרו בשאלה בתקופת הקמת מדינת ישראל. בתשובתו טען כי אותה תקופה הייתה תקופה של מצב כלכלי קשה אשר גרם לבעיות של שלום בית ובשלם נתרבו מקרים של בני תשע מידות (בעיקר "בני מריבה")[9].

הערות שוליים

  1. ^ יעקב עמדין, סידור יעקב עמדן, מיטות כסף, עמ' קנט.
  2. ^ ברוקח (בראשית עמוד צא): "והאדם ידע את חוה אשתו, 'את' לרבות אהבות חיבוקין ונישוקין, שדרך לעשות לפני תשמיש". באגרות משה (אבן העזר ח"ד סו): "ענייני קורבה דחיבוק ונישוק הוא גם כן מחיובי עונה ומצווה דלשמח את אשתו".
  3. ^ בלשונו של היעב"ץ: "כדי לעשות שני מיני זיווגין עליון ותחתון". יעב"ץ, פירושו על הסידור: עמודי שמים, חדר המיטות, פרק ז חוליה ב.
  4. ^ שנאמר לגביה "איש ואישה שזכו - שכינה בניהם", ועל השכינה נכתב במסכת שבת (דף ל): "אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה"
  5. ^ "ולא יאנוס אותה והיא אינה רוצה, אלא ברצון שניהם ובשמחתם. יספר וישחק מעט עמה כדי שתתיישב נפשה", רמב"ם מדע דעות ה ד.
  6. ^ בזוהר: "צריך שישמח את אשתו באותה שעה". ברוקח (הלכות תשובה ס״ד): ישמחנה, יחבקנה וינשקנה... יראה לה חיבה ואהבה וישעשע אותה במשמושים ובכל מיני חיבוק, למלאות תאוותו ותאוותה שלא יהרהר באחרת כי אם עליה, כי היא אשת חיקו.
  7. ^ שער הקדושה עמ' קטז - קיח במהדורת הרב קאפח.
  8. ^ במסכת נדרים כ
  9. ^ בנין הבית, עמ' 42.

ראו גם