הבדלים בין גרסאות בדף "מצב מנטלי ביחסי אישות"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| (4 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | |||
:<small>בהמשך לנאמר בערך [[יחסי מין ביהדות]]:</small> | :<small>בהמשך לנאמר בערך [[יחסי מין ביהדות]]:</small> | ||
ערך זה עוסק ב'''מצב המנטלי ביחסי אישות''' על פי ההלכה היהודית. | ערך זה עוסק ב'''מצב המנטלי ביחסי אישות''' על פי ההלכה היהודית. | ||
| שורה 15: | שורה 14: | ||
בדומה לכל מצוות התורה, גם מצווה זו, [[מצוות עונה]], יש לקיימה מתוך שמחה{{הערה|שנאמר לגביה "איש ואישה שזכו - שכינה בניהם", ועל השכינה נכתב במסכת שבת (דף ל): "אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה"}}. | בדומה לכל מצוות התורה, גם מצווה זו, [[מצוות עונה]], יש לקיימה מתוך שמחה{{הערה|שנאמר לגביה "איש ואישה שזכו - שכינה בניהם", ועל השכינה נכתב במסכת שבת (דף ל): "אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה"}}. | ||
| − | הרמב"ם מפרט שצריך לקיים יחסי אישות | + | הרמב"ם מפרט שצריך לקיים יחסי אישות בהסכמה ולאחר שיחה ובשמחה{{הערה|"ולא יאנוס אותה והיא אינה רוצה, אלא ברצון שניהם ובשמחתם. יספר וישחק מעט עמה כדי שתתיישב נפשה", רמב"ם מדע דעות ה ד.}}. דברים דומים כתבו הזוהר והרוקח{{הערה|בזוהר: "צריך שישמח את אשתו באותה שעה". ברוקח (הלכות תשובה ס״ד): ישמחנה, יחבקנה וינשקנה... יראה לה חיבה ואהבה וישעשע אותה במשמושים ובכל מיני חיבוק, למלאות תאוותו ותאוותה שלא יהרהר באחרת כי אם עליה, כי היא אשת חיקו.}}. |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
==דיבור== | ==דיבור== | ||
| − | בתלמוד | + | בתלמוד מצוין כי אסור לבני הזוג לשוחח בעניינים שאינם קשורים ליחסי המין לאחר שהתפנו משאר עסקיהם כדי להתכונן ליחסי המין (דברי הראב"ד). הראשונים פירשו שלושה טעמים לאיסור: האחד הוא החשש שיחשבו על אנשים אחרים, הוא על אישה אחרת והיא על איש אחר, השני כדי שלא יסיחו דעתם ויקיימו יחסי מין בכוונה ובלב שלם, והשלישי כיוון שקולם נשמע ובהתעסקות בדברים אחרים יש מעין חוסר צניעות. |
| − | מותר להם לדבר בענייני | + | מותר להם לדבר בענייני מין, דהיינו דברי פיוס ואהבה. ואם נצרכת האישה לכך, מותר לרצותה אף בדיבור שאינו קשור למין. מאידך, אסור לנבל את הפה לפני יחסי המין או במהלכם. |
==כוונה== | ==כוונה== | ||
| − | + | הראב"ד כתב בספרו "בעלי הנפש" שיש ארבע מחשבות וכוונות במהלך יחסי מין. הראשונה והמובחרת בהן היא לשם [[פרייה ורבייה]], ולפיו זו הכוונה הנכונה מכולן שכן האדם מקיים בה שתי [[מצוות עשה]], [[מצוות פרו ורבו]] ו[[מצוות עונה]]. השנייה היא ל"תיקון" הוולד בששת החודשים האחרונים של ה[[היריון]]. השלישית היא כשלא מתקיימות שתי הכוונות המוזכרות לעיל, למשל כשהאישה מיניקה או ב[[גיל הבלות]], והיא משתוקקת אליו כשמאידך הוא מכיר בה שהיא משתדלת ומרצה אותו ומתקשטת לפניו כדי שיוכל לחשוב עליה. הרביעית היא שהוא מתכוון לגדור עצמו בה כדי שלא [[אוננות|יאונן]], כי הוא רואה שיצרו מתגבר, ודבר זה ימנע מעשים אלו. לדברי הראב"ד, גם בכוונה זו יש שכר, אך לא כראשונות{{הערה|שער הקדושה עמ' קטז - קיח במהדורת הרב קאפח.}}. | |
== בני תשע מידות == | == בני תשע מידות == | ||
| − | הגמרא | + | הגמרא{{הערה|במסכת נדרים כ}} מונה תשעה (ויש אומרים עשרה) מצבים בהם אסור לאדם לקיים [[יחסי מין]] עם אשתו. הגמרא מגדירה ילדים שנולדו מיחסי מין כאלו "כממזרים ואינם ממזרים" ומתריעה כי "עבודת ה'" עלולה להיות קשה עליהם: |
| − | # '''בני אנוסה''' – | + | # '''בני אנוסה''' – האדם [[אונס]] את אשתו - מקיים עימה [[יחסי מין]] אף כשאינה מסכימה לכך. |
| − | # '''בני שנואה''' – אדם המקיים יחסי | + | # '''בני שנואה''' – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו בזמן שהוא שונא אותה (גם אם הוא בדרך כלל אוהב אותה). |
| − | # '''בני נידוי''' – יש המפרשים שהכוונה לאדם המקיים יחסי | + | # '''בני נידוי''' – יש המפרשים שהכוונה לאדם המקיים יחסי מין עם אשתו בשעה שאחד מהם מנודה, ויש המפרשים שהכוונה לאדם המקיים יחסי מין עם אשתו בשעה שהיא ב[[נידה]]. |
| − | # '''בני תמורה''' – אדם המקיים יחסי | + | # '''בני תמורה''' – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו בזמן שהוא חושב שמדובר באישה אחרת. |
| − | # '''בני מריבה''' – אדם המקיים יחסי | + | # '''בני מריבה''' – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו בשעה שקיימת ביניהם עוינות, גם אם אינם שונאים אחד את השני. |
| − | # '''בני שכרות''' – אדם המקיים יחסי | + | # '''בני שכרות''' – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו בשעה שאחד מהם שיכור. |
| − | # '''בני גרושת הלב''' – אדם המקיים יחסי | + | # '''בני גרושת הלב''' – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו לאחר שהחליט בליבו על [[גירושים]]. |
| − | # '''בני ערבוביה''' – אדם המקיים יחסי | + | # '''בני ערבוביה''' – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו וחושב על אישה אחרת (או כשהאישה חושבת על גבר אחר). |
| − | # '''בני חצופה''' – אדם המקיים יחסי | + | # '''בני חצופה''' – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו לאחר שביקשה זאת ממנו באופן מפורש ולא מרומז. |
| − | # יש אומרים אף '''בני ישנה''' – אדם המקיים יחסי | + | # יש אומרים אף '''בני ישנה''' – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו בשעה שהיא ישנה. |
| − | דברים אלו, מבטאים את התפישה לפיה הקשר הרגשי בין הבעל לאשתו הוא בעל חשיבות עליונה בתחום יחסי האישות. | + | דברים אלו, מבטאים את התפישה לפיה הקשר הרגשי בין הבעל לאשתו הוא בעל חשיבות עליונה בתחום יחסי האישות. הם מבטאים גם את היחס הנדרש למערך ההלכות והמנהגים המקובלים שאי ההצמדות אליהם גורמת לדעת חז"ל לגינוי הצאצאים. דוגמה לתפיסה זו ניתן לראות בתשובתו של החזון איש כשנשאל מדוע רבים חזרו בשאלה בתקופת הקמת מדינת ישראל. בתשובתו טען כי אותה תקופה הייתה תקופה של מצב כלכלי קשה אשר גרם לבעיות של שלום בית ובשלם נתרבו מקרים של בני תשע מידות (בעיקר "בני מריבה"){{הערה|'''בנין הבית''', עמ' 42.}}. |
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
גרסה אחרונה מ־19:54, 7 בפברואר 2015
- בהמשך לנאמר בערך יחסי מין ביהדות:
ערך זה עוסק במצב המנטלי ביחסי אישות על פי ההלכה היהודית.
תוכן עניינים
הכנות
האיש והאישה נדרשים לנהוג במנהגי קדושה ובטהרה לפני יחסי המין - לדאוג לניקיון הגוף והידיים בדומה להכנה לתפילה. הסביבה גם היא צריכה להיות נקייה ומסודרת.
אם קיימות מחלוקות בין הבעל לאישה, על הבעל לרצות ולפייס את אשתו לפני קיום יחסי המין[1].
קודם החדירה, יש לקיים משחק מקדים על מנת עורר את האישה, בעיקר חיבוקים ונשיקות[2]. על פי הקבלה, יש לחבק ולנשק לפני יחסי המין ואחרי יחסי המין, ובמהלך החדירה יש לנשק את האישה בפיה[3].
על האישה להתייפות בפני בעלה כדי להגביר תאוותו לפני יחסי המין. רב חסדא אף הדריך את בנותיו לאפשר לבעל להתענג על שדיהן. לבעל מותר להסתכל ולגעת בכל חלקי גופה של האישה, למעט הפות.
בשמחה וקלות ראש
בדומה לכל מצוות התורה, גם מצווה זו, מצוות עונה, יש לקיימה מתוך שמחה[4].
הרמב"ם מפרט שצריך לקיים יחסי אישות בהסכמה ולאחר שיחה ובשמחה[5]. דברים דומים כתבו הזוהר והרוקח[6].
דיבור
בתלמוד מצוין כי אסור לבני הזוג לשוחח בעניינים שאינם קשורים ליחסי המין לאחר שהתפנו משאר עסקיהם כדי להתכונן ליחסי המין (דברי הראב"ד). הראשונים פירשו שלושה טעמים לאיסור: האחד הוא החשש שיחשבו על אנשים אחרים, הוא על אישה אחרת והיא על איש אחר, השני כדי שלא יסיחו דעתם ויקיימו יחסי מין בכוונה ובלב שלם, והשלישי כיוון שקולם נשמע ובהתעסקות בדברים אחרים יש מעין חוסר צניעות.
מותר להם לדבר בענייני מין, דהיינו דברי פיוס ואהבה. ואם נצרכת האישה לכך, מותר לרצותה אף בדיבור שאינו קשור למין. מאידך, אסור לנבל את הפה לפני יחסי המין או במהלכם.
כוונה
הראב"ד כתב בספרו "בעלי הנפש" שיש ארבע מחשבות וכוונות במהלך יחסי מין. הראשונה והמובחרת בהן היא לשם פרייה ורבייה, ולפיו זו הכוונה הנכונה מכולן שכן האדם מקיים בה שתי מצוות עשה, מצוות פרו ורבו ומצוות עונה. השנייה היא ל"תיקון" הוולד בששת החודשים האחרונים של ההיריון. השלישית היא כשלא מתקיימות שתי הכוונות המוזכרות לעיל, למשל כשהאישה מיניקה או בגיל הבלות, והיא משתוקקת אליו כשמאידך הוא מכיר בה שהיא משתדלת ומרצה אותו ומתקשטת לפניו כדי שיוכל לחשוב עליה. הרביעית היא שהוא מתכוון לגדור עצמו בה כדי שלא יאונן, כי הוא רואה שיצרו מתגבר, ודבר זה ימנע מעשים אלו. לדברי הראב"ד, גם בכוונה זו יש שכר, אך לא כראשונות[7].
בני תשע מידות
הגמרא[8] מונה תשעה (ויש אומרים עשרה) מצבים בהם אסור לאדם לקיים יחסי מין עם אשתו. הגמרא מגדירה ילדים שנולדו מיחסי מין כאלו "כממזרים ואינם ממזרים" ומתריעה כי "עבודת ה'" עלולה להיות קשה עליהם:
- בני אנוסה – האדם אונס את אשתו - מקיים עימה יחסי מין אף כשאינה מסכימה לכך.
- בני שנואה – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו בזמן שהוא שונא אותה (גם אם הוא בדרך כלל אוהב אותה).
- בני נידוי – יש המפרשים שהכוונה לאדם המקיים יחסי מין עם אשתו בשעה שאחד מהם מנודה, ויש המפרשים שהכוונה לאדם המקיים יחסי מין עם אשתו בשעה שהיא בנידה.
- בני תמורה – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו בזמן שהוא חושב שמדובר באישה אחרת.
- בני מריבה – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו בשעה שקיימת ביניהם עוינות, גם אם אינם שונאים אחד את השני.
- בני שכרות – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו בשעה שאחד מהם שיכור.
- בני גרושת הלב – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו לאחר שהחליט בליבו על גירושים.
- בני ערבוביה – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו וחושב על אישה אחרת (או כשהאישה חושבת על גבר אחר).
- בני חצופה – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו לאחר שביקשה זאת ממנו באופן מפורש ולא מרומז.
- יש אומרים אף בני ישנה – אדם המקיים יחסי מין עם אשתו בשעה שהיא ישנה.
דברים אלו, מבטאים את התפישה לפיה הקשר הרגשי בין הבעל לאשתו הוא בעל חשיבות עליונה בתחום יחסי האישות. הם מבטאים גם את היחס הנדרש למערך ההלכות והמנהגים המקובלים שאי ההצמדות אליהם גורמת לדעת חז"ל לגינוי הצאצאים. דוגמה לתפיסה זו ניתן לראות בתשובתו של החזון איש כשנשאל מדוע רבים חזרו בשאלה בתקופת הקמת מדינת ישראל. בתשובתו טען כי אותה תקופה הייתה תקופה של מצב כלכלי קשה אשר גרם לבעיות של שלום בית ובשלם נתרבו מקרים של בני תשע מידות (בעיקר "בני מריבה")[9].
הערות שוליים
- ^ יעקב עמדין, סידור יעקב עמדן, מיטות כסף, עמ' קנט.
- ^ ברוקח (בראשית עמוד צא): "והאדם ידע את חוה אשתו, 'את' לרבות אהבות חיבוקין ונישוקין, שדרך לעשות לפני תשמיש". באגרות משה (אבן העזר ח"ד סו): "ענייני קורבה דחיבוק ונישוק הוא גם כן מחיובי עונה ומצווה דלשמח את אשתו".
- ^ בלשונו של היעב"ץ: "כדי לעשות שני מיני זיווגין עליון ותחתון". יעב"ץ, פירושו על הסידור: עמודי שמים, חדר המיטות, פרק ז חוליה ב.
- ^ שנאמר לגביה "איש ואישה שזכו - שכינה בניהם", ועל השכינה נכתב במסכת שבת (דף ל): "אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה"
- ^ "ולא יאנוס אותה והיא אינה רוצה, אלא ברצון שניהם ובשמחתם. יספר וישחק מעט עמה כדי שתתיישב נפשה", רמב"ם מדע דעות ה ד.
- ^ בזוהר: "צריך שישמח את אשתו באותה שעה". ברוקח (הלכות תשובה ס״ד): ישמחנה, יחבקנה וינשקנה... יראה לה חיבה ואהבה וישעשע אותה במשמושים ובכל מיני חיבוק, למלאות תאוותו ותאוותה שלא יהרהר באחרת כי אם עליה, כי היא אשת חיקו.
- ^ שער הקדושה עמ' קטז - קיח במהדורת הרב קאפח.
- ^ במסכת נדרים כ
- ^ בנין הבית, עמ' 42.
