שד
| מבנה השד | |
 | |
| 1) בית החזה (כלוב הצלעות) | |
| 2) שריר החזה הגדול | |
| 3) אוניות | |
| 4) פטמה | |
| 5) עטרה | |
| 6) תעלות | |
| 7) רקמת שומן | |
| 8) עור | |
שד הוא אחד מזוג איברים המצויים בגופם של בני אדם. בנשים, מכילים השדיים בלוטות חלב. השדיים הנשיים זהים במבנם ובתפקידם לעטינים המצויים בכל נקבות היונקים, אך שונים במראם ובמספרם. השדיים מרכזים את בלוטות החלב של האישה ומהווים לפיכך בלוטות חלב מורכבות; כל שד נשי מכיל בין 10 ל-20 בלוטות חלב פשוטות המתרכזות כולן בפִטמה.
השדיים נחשבים לאיברי מין משניים, והם מתפתחים בדרך כלל בגיל ההתבגרות. הם מורכבים בעיקר משרירים ומרקמות שומן. אצל בני אדם השדיים מהווים סמל מיני.
מבנה השדיים
השדיים, חיצונית, הם איבר אלסטי בצורה כללית דמוית כיפה, כאשר על השד, במרכזו, נמצאת הפטמה, ומסביבה העטרה. צבע הפטמה והעטרה שונה מצבע הגוף, והוא משתנה מאישה לאישה ותלוי בין היתר בגוון העור. הגוון נע בין ורוד בהיר לחום כהה.
רקמת השד בנויה משלושה חלקים עיקריים:
- אוניות (Lobules) – בלוטות המייצרות חלב.
- תעלות או צינוריות (Ducts) - המקשרות את האוניות אל הפטמה ומובילות אליה את החלב.
- רקמת שומן (Stroma) - רקמה המקיפה את האוניות והצינוריות, ולמעשה ממלאת את התווך בשד.
מתחת לשד נמצא שריר החזה הגדול.
הנקה
 | ערך מורחב – הנקה |
תפקידם הפיזיולוגי של השדיים הוא הנקת תינוקות. שדי האם מייצרים חלב בסוף תקופת ההריון ולאחר הלידה, המותאם להזנה אופטימלית של תינוק. את תהליך ייצור החלב מבקר הורמון החלב, פרולקטין, המופרש מבלוטת יותרת המוח.
בעוד שבימים הקדומים ההנקה הייתה מתמשכת לתוך גיל הילדות (לפעמים עד מעל לגיל 5)[דרוש מקור], הרי שבעת המודרנית נפסקת ההנקה בדרך כלל בתוך שנה אחת וחלק מהיולדות מעדיפות אף להימנע מהנקה כליל. זאת לנוכח קיומם של תרכובות מזון לתינוקות (תמ"ל), המותאמות להזנת תינוקות וכוללות את מרכיבי חלב האם ככל שניתנים לייצור תעשייתי. את התמ"ל מכינים בבקבוק עשוי זכוכית או פלסטיק עם פטמת גומי או סיליקון כפקק. פטמת הבקבוק בנויה בצורה המדמה את פטמת השד.
גיל ההתבגרות
בגיל ההתבגרות מתפתחים השדיים, הן אצל הגבר והן אצל האישה. הצטברות הורמונים עשויים לגרום לכאב ולנפיחות באזור הפטמה ("גולות"). בדרך כלל, כאב זה חולף בתוך חודשים בודדים. הנפיחות עשויה לחלוף בתוך פרק זמן ארוך יותר, כשנתיים.
שלבי טאנר מגדירים את קצת ההתפתחות הטיפוסי של השדיים אצל נערות מתבגרות.
השדיים כמושא לגירוי מיני
המראה של השדיים הוא חלק מגורמים המסייעים לעוררות מינית אצל גברים.
השדיים בתרבות
בתרבות העת העתיקה נתפסו השדיים כסמל לפריון, ואלות הפריון (לדוגמה ונוס מווילנדורף) פוסלו וצוירו כבעלות חזה שופע.
בעוד שבימי הביניים לא הייתה התייחסות לשדיים באומנות בגלל שמרנות דתית, בתקופת הרנסאנס החלו ציירים ופסלים רבים לצייר ולפסל נשים שופעות חזה ושומן, כיוון שמודל היופי בתקופה זו הייתה נשים מלאות ושופעות. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הייתה תקופה ששדיים בינונים-קטנים נחשבו למודל היופי, עקב השתנות מודל היופי לנשים רזות.
בתרבות המערבית המודרנית נתפסים השדיים כסמל יופי מיני ומושך. עקב כך שניתוחים פלסטיים לשינוי גודל ומבנה השד הפכו לדבר מקובל, יש נשים המנתחות את שדיהן לשם הגדלת חזה שהוא הניתוח הפלסטי הפופולרי ביותר, הקטנת חזה, הרמת חזה ועיצוב חזה. בהגדלת החזה מחדירים לשד שתל חזה, שמרקמו קרוב למרקם תאי השומן הטבעיים והוא נוח למגע.
חלק מחברות התנועה הפמיניסטית, מתנגדות לגישה שהשדיים הם סמל מיני, ופמיניסטיות רבות אף ערכו טקסי שריפת חזיות[דרוש מקור], שהן לדעתן מוצר שוביניסטי מובהק. החזייה, שהומצאה בתחילת המאה ה-20, היא בגד שנועד לשדיים.
שדיים בגברים
רקמת שד קיימת גם אצל גברים - לרוב רקמה מדולדלת. תופעה של הגדלת שדיים אצל גברים קרויה גינקומסטיה Gynecomastia - בדרך כלל מסיבה לא ידועה, אך גם עקב הפרעות הורמונליות שונות, או כתופעת לוואי של תרופות מסוימות. כ-1% מהלוקים בסרטן השד הינם גברים, מהלך מחלה זו קטלני הרבה יותר אצל גברים מאשר אצל נשים.
ראו גם
תמונות נוספות
- ראו תמונות נוספות בוויקישיתוף
קישורים חיצוניים
- יורם שורק, למה השד השמאלי גדול יותר?, באתר נענע