פות
פות (באנגלית: Vulva) הוא הכינוי העברי למכלול איברי המין החיצוניים של האישה.
התפתחות הפות מתרחש במהלך מספר שלבים, ובעיקר בתקופת ההיריון ובגיל ההתבגרות. תפקידיה העיקריים של הפות כוללים מתן שתן, לידה, פעילות מינית והפרשת דם הווסת.
מעל פתח הנרתיק (Vagina) ופתח צינור השופכה (Meatos) ישנם שני זוגות של "דלתות": השפתיים הגדולות (או החיצוניות) (Labia majora) והשפתיים הקטנות (או הפנימיות) (Labia minora). בחלקו העליון של הפות נמצא גם הדגדגן (Clitoris).
הפות עשירה בעצבים המספקים הנאה בעת גירוי מיני מתאים. בענפים מסוימים באמנות, הפות מתוארת כאיבר שיש לו כוח "לתת חיים" (בהקשר לרחם), וכן כאיבר המסוגל להעניק למין האנושי הנאה מינית.
תוכן עניינים
מבנה ואיברים
האיברים העיקריים בפות הינם:
- כף הערווה - תלולית רכה של בשר המופיעה מעל לאיבר המין.
- השפתיים, המורכבות מהשפתיים הגדולות (או החיצוניות) והשפתיים הקטנות (או הפנימיות).
- הדגדגן (חלקו החיצוני) וערלת הדגדגן המכסה אותו.
- פרוזדור הפות (vulval vestibule)
- שסע הערווה (pudendal cleft)
- קרום השפתיים הקטנות (frenulum of labia minora).
- פתח השופכה
- פתח הנרתיק
- קרום הבתולים
איברים נוספים:
- חיץ הנקבים
- בלוטת חלב על השפתיים הגדולות
- בלוטות הנרתיק:
- בלוטות ברתולין
- בלוטות סקין (Skene's glands)
כף הערווה היא תלולית שומן רכה מעל איבר המין, המכסה את עצם הערווה. כף הערווה מתפצלת בסופה לשני קפלי עור - השפתיים הגדולות. השסע בין השפתיים הגדולות קרוי שסע הערווה. השפתיים הגדולות מתחברות שוב בחלקו התחתון של הפות, באזור השטוח הקרוי חיץ הנקבים. גוון העור של השפתיים הגדולות דומה בדרך כלל לגוון העור של האישה, אולם לעתים יש הבדלים ניכרים. העור הפנימי והקרום הרירי הם בדרך כלל בגוון ורוד או חום. עם תחילת גיל ההתבגרות כף הערווה מתכסה בשיער הערווה. השיער בדרך כלל מתפשט לכיוון הירכיים וחיץ הנקבים, אך בצפיפות פחותה יותר. עיצוב השיער אף הוא עשוי להיות שונה עקב מנהגים תרבותיים הנוגעים לשינוי או הסרה של השיער.
השפתיים הקטנות הן שני קפלים רכים בתוך השפתיים הגדולות. אף ששמן "השפתיים הקטנות", לעתים הן בעלות גודל ניכר, ואף עשויות לבלוט מחוץ לשפתיים הגדולות בזמן עוררות מינית ואף בלעדיו. השוני הרב בפות של נשים שונות טמון בהבדלים המשמעותיים בצורה, בגודל ובגוון של השפתיים הפנימיות.
הדגדגן ממקום בחלק העליון של הפות, במקום שבו השפתיים הקטנות נפגשות. הדגדגן הנראה לעין מכונה עטרת הדגדגן והדגדן עצמו כולל גם מעין רגליים פנימיות אשר נמצאים בתוך הגוף מסביב לפתח הנרתיק. בדרך כלל, גודלה וצורה של העטרה כגודלו וצורתו של אפונה, אם כי אפשר שהיא תהיה גדולה או קטנה יותר באופן משמעותי. בדומה לעטרה של הפין בקרב גברים, בעטרת הדגדגן עצבים ההופכים אותה לרגישה במיוחד. הנקודה שבה שתי השפתיים הגדולות מתחברות לדגדגן קרוי רסנית הדגדגן (frenulum clitoridis, גם הוא בדומה לרסנית בפין). ערלת הדגדגן הוא כפל עור אשר מכסה ומגן על הדגדגן, בדומה לערלה אצל הגבר. בקרב נשים עם דגדגן גדול במיוחד או ערלה קטנה במיוחד, הערלה תכסה רק חלק מהדגדגן.
האיזור שבין זוג השפתיים הקטנות קרוי פרוזדור הפות, ובו נמצאים פתח הנרתיק ופתח השופכה, ממנו יוצא השתן. פתח השופכה ממוקם מתחת לדגדגן ומעל פתח הנרתיק. פתח הנרתיק ממקום בתחתית הפרוזדור, לכיוון חיץ הנקבים. פתח הנרתיק מכוסה בחלקו על ידי קרום הבתולים. קרום זה עשוי להיקרע במהלך יחסי מין או במהלך פעילות גופנית (כגון רכיבה על סוסים או אימונים ספורטיביים אינטנסיביים) או עקב שימוש בטמפונים. מעט מתחת לפתח הנרתיק, מצד ימין ומצד שמאל, ישנן בלוטות ("בלוטת ברתולין"), המייצרות חומר דמוי-שעווה המבוסס על פרומון, המשמנות את הנרתיק.
מראה הפות וגודלם של חלקיה השונים משתנה מאישה אחת לאחרת. צד אחד של הפות עשוי להיות שונה במראהו מצידו האחר.
הפות רגיש במיוחד להנאה (ולכאב) עקב המספר העצום של קצוות העצבים שבה - כ-8,000 קצוות עצבים.
נוזלים וריחות
ישנן מספר הפרשות שונות הקשורות בפות: שתן, זיעה, וסת, שמן גוף (חלב), הפרשות בלוטות ברתולין ובלוטות סקין, והפרשות מקיר הנרתיק. הפרשות מכילים תערבות של כימיקלים: פירידין, סקוולן, שתנן, חומצה אצטית, חומצת חלב, כוהל מורכב, גליקול, קטון ואלדהיד. במהלך העוררות המינית, חלק מההפרשות גדלות כדי להקטין את החיכוך בין הפין לנרתיק.
סמגמה
סמגמה (Smegma) היא הפרשה סמיכה, לחה ולבנה המצטברת סביב הדגדגן וקפלי השפתיים. הוא נוצר משילוב של תאים מתים, שמן גוף, לחות וחיידקים טבעיים.
ריחות לא נעימים
כשליש מהנשים מפרישות חומצות אליפטיות (ריחות לא נעימים). את מקור הריחות ניתן להבין מפרימטים אחרים (קופים למשל), הנעזרים בריחות חריפים אלו לשם מתן אותות מיניים. חלק מהחוקרים מאמינים כי מדובר בסוג של פרומון, חומר אורגני המופרש בעיקר על ידי חרקים ומשתמש לתקשורת ולמשיכה מינית. חומצרות אלו מיוצרות על ידי חיידקים טבעיים על העור. תוכן החומצה משתנה ותלוי במחזור החודשי.
עוררות מינית
העוררות המינית גורמת למספר שינויים פיזיים בפות. ניתן לחלק את הגירוי לארבע שלבים שרירותיים במקצת:
- שלב ראשון
- תחילה הפות משומנת על ידי דפנות הנרתיק עקב ריכוז הדם הגורם ללחות לחלחל מהקירות. טיפות אלו נאספות וזורמות אל מחוץ לנרתיק ומרטיבות את הפות. השפתיים הגדולות משתטחות ומתפשקות. הדגדגן והשפתיים הקטנות גדלות.
בשונה מגברים, בהם ניתן בקלות להבחין בגירוי מיני (עקב הזקפה), הנשים אינן בהכרח מודעות לכך כי הפות שלהן מסוכך.
- שלב שני
- הגידול בדחיסות של הדם בפות גורמת לה להתנפח, ועקב כך קטן פתח הנרתיק בכ-30%. הדגדגן מתמלט דם ומתחיל להזדקף, והעטרה נעה לכיוון עצם הערווה. עובי השפתיים הגדולות גדל, עד פי 2-3 מגודלן המקורי. התעבות זו גורמת להם להתפשק, ולכן חושפות את פתח הנרתיק.
- שלב שלישי
- מיד לפני האורגזמה, הדגדגן מתנפח וגורם לעטרה לצאת אל מבעד לערלה. התכווצויות של שרירים מתרחשות בנרתיק, ברחם ובפי הטבעת. בתחילה, התכווצויות אלו מתרחשות בקצב של כאחד בכל 0.8 שניות. לאורך האורגזמה, הן נחלשות אך אקראיות יותר. מספר ההתכווצויות תלוי בעוצמת האורגזמה. האורגזמה עשויה להיות מלווה בשפיכה נשית, נוזל שמקורו בבלוטת סקין או בשלפוחית השתן.
מיד לאחר האורגזמה, הדגדגן עשוי להיות כל כך רגיש, עד כי גירוי נוסף של הדגדגן עשוי להיות מרגש או לא נוח.
- השלב הרביעי
- הדם שהצטבר בקיר הנרתיק מתחיל להתפוגג, אם כי בקצב איטי הרבה יותר אם לא התרחשה אורגזמה. הפות חוזרת למצבה הרגיל.
רפואה
פגיעה פיזית בפות היא נדירה עקב המבנה שלה המציעה מידה מסוימת של הגנה טבעית. אישה עשוי לסבול מפציעה ופגיעה בנרתיק במהלך בעת קיום יחסי מין כאשר הפות אינו לח מספיק, והחיכוך אינו מטיבי. במצב זה כדאי להיעזר בחומר סיכה מלאכותי.
אישה עשויה לחוש כאב מסוים בעת קיום יחסי מין לראשונה, עקב קריעת קרום הבתולים או כיווץ שרירי האגן.
הפרעות
הגיניקולוגיה היא ענף ברפואה אשר עוסק באבחון ובטיפול במחלות והפרעות הקשורות לאיברי הרבייה של נשים. בדיקות סדירות נחוצות לצורך זיהוי שינויים חריגים באיזור הפות. ניתן למצוא רשימה של מחלות, לקויות והפרעות בפרק XIV ברשימת קודי ICD-10. להלן הפרעות משמעותיות:
- פגמים וציסטות (קרום חריג)
- ציסטות של האפידרמיס
- אנגיומה (גידול המורכב בעיקר מכלי דם)
- שומות
- נמשים
- צלקות
- שריטות
- בהרת (ויטיליגו, מחלת עור שבה מאבדם אזורים מסוימים של העור את צבעם)
- קעקועים
- גדילת יתר
- sinus pudoris
- זיהומים
- פטרת קנדידה (מחלת עור)
- דלקת הנרתיק
- יבלות (עקב וירוס הפפילומה האנושי או condyloma acuminata).
- נגיף רכיכות עור
- הרפס סימפלקס
- שלבקת חוגרת
- גזזת (פטריות)
- דלקת בלוטות הזיעה
- מחלות דלקתיות
- אקזמה (בעברית: גרב) / דרמטיטיס (דלקת עור)
- ילפת (מחלת עור, אקזמה כרונית)
- ספחת (פסוריאסיס)
- ילפת סקלרוסיס
- ליכן פלנוס (Lichen planus)
- דלקת הפות
- בוענת נפוצה (פמפיגוס)
- תסמונות כאב
- כאב נרתיקי (Vulvodynia)
- עווית בנרתיק (וגיניזמוס)
- סרטן
- קרצינומת תאי קשקש (הנפוץ ביותר)
- קרצינומה של תאי בסיס
- סרטן העור
- סרטן העריה
התסמינים של סרטן העריה כוללים גירוד, גוש או פצע בפות שאינו מתרפא ו/או גדל. לעתים הטיפול בסרטן זה מבוצע בדרך של ניתוח כריתת פות, כולו או חלקו.
- אולקוס
- מחלת בכצ'ט
- הפרעות התפתחותיות
- נרתיק חסום
- פתח נרתיק קרוב מאוד לשופכה או לפי הטבעת
- קרום בתולים לא מנוקב
- התפתחות חלקית של הפות, כגון שפתיים מחוברות, היעדר נרתיק ומיקום השופכה על הדגדגן.
- הרמפרודיטיות (דו-מיני)
- אחרים
- שאת צינורות לימפה בפות
- מחלת פאג'ט
- Vulvar neoplasia intraepithelial
- מחלת בואן
- דליות (ורידים נפוחים)
- Labial adhesions - שפתיים מחוברות
- Perineodynia (כאב בחיץ הנקבים)
- Desquamative Inflammatory Vaginitis
התפתחות הפות
 |
| לחצו כאן להגדלה |
עובר
בשבוע ה-4 להריון, איבר המין הוא גבשושית. במהלך שמונה השבועות הראשונים, לעובר יש איברי רבייה בסיסיים ללא קשר למינו. ההורמנים של האם שולטים בהתפתחות האיברים. איברי המין הזכריים והנקביים מתחילים להיות ברורים כאשר העובר מסוגל לייצר הומונים משל עצמו, אם כי זיהוי נראה לעין של מין העובר קשה עד לאחר השבוע השנים-עשר.
במהלך השבוע השישי, הגבשושית מתפתחת מול הקרומית (ממברנה) הצואתית. לגבשושית חריץ המכונה "חריץ השופכה". הסינוס (חלל בתוך העצם) של מערכת המין והשתן נפתחת אל תוך חריץ זה. משני צידי החריץ נמצאים קפלי המין ודרכי השתן. לצד הגבשושית יש צמד רכסים הקרויים labioscrotal swellings.
החל מהחודש השלישי הגבשושית הופך לדגדגן. הקפלים הופכים לשפתיים הקטנות וצמד הרכסים הופכים לשפתיים הגדולות.
ילדות
בלידה, הפות של הרך הנולד עשוי להיות נפוח או מוגדל הואיל והיא נחשפה להורמונים של האם במהלך ההיריון. באופן יחסי, הדגדגן גדול יותר ממה שצפוי בשלב מאוחר יותר בחיים. בתוך פרק זמן קצר, ההורמונים מתפוגגים והפות מתכווץ.
החל מגיל שנה ועד לתחילת גיל ההתבגרות, הפות אינו עובר כל שינוי במראהו, למעט צמיחה באופן פרופוציונאלי (יחסי) לשאר הגוף.
גיל ההתבגרות
בתחילת גיל ההתבגרות מתרחשים מספר שינויים. מבנה הפות הופך לגדול יותר באופן יחסי, ועשוי להיות בולט יותר. גוון העור סביב הפות עשוי להשתנות, ושיער הערווה מתחיל לצמוח, תחילה בשפתיים הגדולות ומשם הוא מתפשט לכיוון כף הערווה, ולעתים לירכיים ולחיץ הנקבים.
לפני תחילת ההתבגרות המינית, הפות ממוקם מעט גבוה יותר לעומת מיקומו לאחר גיל ההתבגרות: במהלך ההתבגרות המינית, כף הערווה גדל ודוחף את השפתיים הגדולות הרחק מעצם הערווה עד שהן מקבילות לרצפה כאשר עומדים. שינויים ברמות השומן בגוף עשוי להשפיע על מידת התזוזה.
לידה
במהלך לידה, הנרתיק והפות מתרחבים על מנת לאפשר לראש התינוק (כ-9.5 ס"מ) לעבור בהם. הלידה עשויה לגרום לקרעים בפתח הנרתיק, בשפתיים, ובדגדגן. פיום הערווה (חיתוך של חיץ הנקבים קודם הלידה) מבוצע לעתים על מנת להגביל את הקרעים.
חלק מהשינויים בנרתיק ובפות המתרחשים במהלך ההיריון והלידה עשויים להיות קבועים.
לאחר גיל המעבר
במהלך גיל המעבר, יש ירידה ברמות ההורמונים, ולפיכך רקמות הרגישות להורמונים אלו מתכווצים. כף הערווה, השפתיים והדגדגן מתכווצים לאחר גיל המעבר, אולם בדרך כלל לא עד לגודלם המקורי שלפני גיל ההתבגרות.
הומולוגיה מינית
מקורם של רוב איברי המין הזכריים והנקביים באותן רקמות בעובר, ובכלל זה הפות. האנטומיה של הפות קשורה לאנטומיה של איברי המין הזכריים בהתפתחויות הביולוגית המשותפת. איברים שהתפתחו באמצעות אותו תהליך התפתחותי, קרויים "איברים הומולוגיים".
עטרת הדגדגן הומולוגית לעטרת הפין אצל הגבר. הדגדגן הומולוגי לרקמה הזקיפתית (corpora cavernosa) אצל הגבר. השפתיים הגדולות והקטנות, והערלה של הדגדגן, הומולוגים לשק האשכים, עור הפין והערלה של הגבר, בהתאמה. פרוזדורי הפקעות שמתחת לעור השפתיים הקטנות, הומולוגיים לגוף הספוגי (corpus spongiosum), הרקמות של הפין המקיפים את השופכה. בלוטת ברתולין הומולוגית לבלוטות קאופר אצל הגבר.
חברה ותרבות
בחברות רבות לא נהוג לחשוף את הפות והערווה. בתרבויות מסוימות, בהן התרבות המערבית המודרנית, חלק מהנשים מגלחות או מסירות שיער מהפות, כולו או מקצתו. נשים חשו צורך לגלח את צידי הערווה כאשר בגדי ים קטנים יותר הפכו לאופנתיים. תופעה זו חדשה למדי בארצות הברית, קנדה ומערב אירופה, אולם בתרבויות מזרח-אירופיות ומזרח-תיכוניות היה נפוץ יותר לגלח באמצעות שעווה, בעיקר לצרכי היגיינה. באיסלאם ישנה מסורת שעל פיה מורטים את השיערות בבית השחי ומגלחים את שערות הערווה. בהלכה היהודית אין התייחסות לגילוח שער הערווה של האישה אך בתלמוד נאמר כי נשים נוהגות לגלח את בית השחי ואת ערוותן - ולכן על גברים להימנע מכך שלא יידמו לנשים.
סלנג
לפות מספר כינויים בשפה העברית המדוברת, כשהנפוצה שבהם היא "כוס". לעתים נעשה שימוש שגוי במונח "נרתיק" לתיאור הפות. כינויים נוספים: ערווה, מבושים, טוּטָה, מנוש, פושפוש.
שינויים בפות
הצורה השכיחה ביותר לביצוע שינויים בפות במספר מדינות היא מילת נשים: סילוק חלקי הפות מסיבות דתיות, רפואיות או תרבותיות. פרקטיקה זו שנויה במחלוקת הואיל והיא נעשית בקטינים שלא בהסכמתן או בגלל מיזוגיניה (שנאת נשים).
לעתים, הנשים בוחרות לבצע פירסינג, קעקועים או שינויים אסתטיים אחרים. באמצעות ניתוח, ניתן להסיר קמטים בשפתיים, להקטין את השפתיים (labiaplasty), או להדק את הנרתיק.
עירום
בתרבויות רבות נחשב הפות, בדומה לאיברי המין האחרים, לאיבר מוצנע, שנהוג שלא לחשוף אותו בפומבי, וחשיפתו עלולה להיחשב להשפלה. ביהדות למשל, הכינוי "מבושים" - פשוטו כמשמעו - "דבר מביש". הדבר בא לידי ביטוי, למשל, גם בדברי ישעיהו הנביא (ישעיהו, ג, טז): :"ויאמר ה', יען כי גבהו בנות ציון, ותלכנה נטויות גרון, ומשקרות עיניים; הלוך וטפוף תלכנה, וברגליהם תעכסנה. ושיפח ה' קודקוד בנות ציון; וה', פתהן יערה" ("יערה" פירושו "יחשוף"). במרבית הפסלים שמקורם בעת העתיקה (כגון יוון העתיקה ורומא העתיקה), הפות מתואר כקו אנכי פשוט, או לא מוצג בכלל.
בתרבויות מסוימות מעריצים את הפות. למשל, במספר כתות הינדו מעריצים ומכנים אותה "יוני" (yoni). טקסטים עתיקים מעידים על גישה דומה בדתות עתיקות במזרח התיכון.
הצגת צילומי הפות נפוצה ביצירות פורנוגרפיות, ובהן כתבי עת וסרטים.
אמנות
- מקורו של העולם, הציור הריאליסטי הראשון של פות באמנות המערבית.
- שילה נא גיג (Sheela na Gig), גילופים מהעת העתיקה וימי הביניים.
- יוני, תיאורים הודיים.
תמונות נוספות
- פות - תמונות ואיורים
- ראו תמונות נוספות בוויקישיתוף
שאלות ותשובות
יש לכם שאלה? פנו לפורום האנונימי של האנציקלופדיה.
| האישה | ||
|---|---|---|
| מערכת הרבייה | פות • השפתיים הגדולות (החיצוניות) • השפתיים הקטנות (הפנימיות) • ערלת הדגדגן • דגדגן • פרוזדור הפות • שסע הערווה • קרום השפתיים הקטנות • נרתיק • קרום הבתולים • בלוטת ברתולין • בלוטות סקין | 
|
| מערכת העיכול | סיגמואיד • חלחולת • פי הטבעת • שלפוחית השתן • שופכה | |
| אחרים | כף הערווה • שער הערווה • עצם החיק • חיץ הנקבים • שדיים | |
| פורטל מיניות • תרשים | ||
תיאור קצר: פות הוא איבר המין החיצוני של האישה.
מילות מפתח: פות, כוס, וגינה, מנוש, נרתיק, חור, vagina, pussy.
