משגל נסוג

מתוך ויקיסקס
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שיטת המשגל הנסוג (בלועזית: Coitus interruptus), היא אמצעי למניעת היריון שבו הגבר שולף את איבר מינו מן הנרתיק של האישה לפני השפיכה.

השיטה הייתה בשימוש נרחב במשך כאלפיים שנה לפחות, ועדיין נמצאת בשימוש מסוים גם כיום. שיטת המשגל הנסוג אינה מגנה מפני מחלות מין ויעילותה כאמצעי למניעת היריון פחותה לעומת אמצעים אחרים, על פי מומחים בתחום הרפואה.

היסטוריה

השימוש המתועד הראשון בשיטה זו מתואר בספר בראשית פרק ל"ח - אונן, בנו השני של אבינו יהודה, מתבקש לייבם את תמר, אלמנת אחיו הבכור ער: " וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן, בֹּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ; וְהָקֵם זֶרַע, לְאָחִיךָ" (פירושו של ייבום הוא שהבן הנולד מזרעו של האח הצעיר נושא את שמו של האח הבכור המת ומקבל את חלקו בירושה). אונן שלא רצה להביא לעולם מתחרה השתמש במשגל נסוג למנוע היריון מתמר "וַיֵּדַע אוֹנָן, כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע; וְהָיָה אִם-בָּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיו, וְשִׁחֵת אַרְצָה, לְבִלְתִּי נְתָן-זֶרַע, לְאָחִיו". ישנן עדויות לפיהן נעשה שימוש בשיטת המשגל הנסוג גם בתרבויות עתיקות אחרות כגון יוון ורומא. ואולם, בתרבויות אלו נהוג היה כי האישה אחראית על מניעת ההיריון, ולא הגבר. לפיכך נפוצו יותר שיטות אחרות למניעת היריון, חלקן יעילות כגון התקן תוך-נרתיקי וחלקן לא, כגון קמעות. לאחר נפילתה של האימפריה הרומית במאה החמישית, הופסק באירופה השימוש בשיטות למניעת היריון. כך למשל, התיעוד הבא של התקן תוך-נרתיקי נמצא רק במאה ה-15. אין תיעוד לשימוש בשיטת המשגל הנסוג בתקופת האימפריה הרומית, אך ייתכן שהמידע אבד בעת דעיכתה ועקב עליית הנצרות הקתולית השוללת שימוש באמצעים למניעת היריון.

שיטת המשגל הנסוג הייתה פופולרית באירופה, בצפון אמריקה ובמקומות נוספים, החל מן המאה ה-18 ועד לפיתוחם של אמצעי מניעה מודרניים.

יעילות

בדומה לשיטות רבות אחרות לפיקוח הילודה, השיטה יעילה רק כאשר נעשה בה שימוש נכון ועקבי. מחקרים מראים כי שיעור הכשלונות תלוי באוכלוסייה שנצפתה, בטווח של 15% עד 28%. לשם השוואה, שיעורי הכישלון של הגלולה למניעת היריון ושל התקן תוך-רחמי עומדים על 2%-8% ועל 0.8%, בהתאמה. שיעורי הכישלון של הקונדום נעים בין 10% ל-18%. יחד עם זאת, חלק מאנשי המחקר מאמינים כי שיעורי הכישלון של שיטת המשגל הנסוג נמוכים יותר, וכי יש צורך במחקר נוסף.

שיעור הכישלון בקרב בני זוג המשתמשים בשיטת המשגל הנסוג כראוי הוא 4% לשנה. לשם השוואה, שיעור הכישלון של גלולה למניעת היריון, התקן תוך-רחמי וקונדום, כאשר נעשה בהם נכון, הוא 0.3%, 0.6% ו-2%, בהתאמה.

הועלתה ההשערה כי בטיפות המקדימות (נוזל קאופר) ישנם תאי זרע העשויים לפגוע ביעילות השיטה. עם זאת, מספר מחקרים קטנים לא הצליחו למצוא כל זרע בר קיימא בנוזל. לפיכך, כעת מאמינים כי הסיבה העיקרית לכשלון השיטה (כאשר נעשה בו שימוש נכון), הוא קיומם של תאי זרע שמקורם בשפיכה שארעה קודם לכן. מסיבה זו, מומלץ להשתין בין פליטות זרע כדי לנקות את השופכה משאריות תאי זרע.

יתרונות וחסרונות

ישנם גברים ונשים המעדיפים את שיטת המשגל הנסוג על פני שיטות הורמונאליות המלוות בתופעות לוואי כגון דיכאון, מצבי רוח משתנים, יובש בנרתיק, ירידה בחשק המיני, עלייה במשקל וכאבי ראש. יתרונות נוספים הן העדר צורך בהכנה מודקמת, אין צורך במכשירים מלאכותיים, אין עלות כספית, אין תופעות לוואי פיזיות, אין צורך במרשם רופא או ייעוץ רפואי, ואין חסמים לגירוי.

חסרונותיה:

יהדות

ההלכה היהודית מתירה לעתים להשתמש בשיטת המשגל הנסוג. כך, למשל, מתיר רבי אליעזר לבעלה של אישה מניקה, שהיריון נוסף עשוי ליבש את חלבה ולסכן בכך את התינוק, להשתמש בשיטת המשגל הנסוג "כל עשרים וארבעה חדש דש מבפנים וזורה מבחוץ" (גמרא, מסכת יבמות).