אמצעי מניעה

אמצעי מניעה הם מגוון שיטות למניעת הריון ולמניעת הידבקות במחלות מין.

תוכן עניינים

1 היסטוריה
2 הערכת יעילותן של שיטות מניעה
3 סוגים
4 הפלה מלאכותית
5 עיקור
6 חסימת חצוצרות
7 סירוס
8 פיקוח ילודה ממוסד
9 הערות שוליים
10 קישורים חיצוניים
11 ראו גם

היסטוריה

בעבר הרחוק שימשו אמצעי מניעה בעיקר לצורך צמצום הגידול באוכלוסיה ותכנון משפחה. אמצעי המניעה הפשוט והיעיל ביותר הוא הימנעות מקיום יחסי מין. בתרבויות רבות אמצעי זה הוא היחיד שזכה לברכת כהני הדת. נראה שהפניית חלק מהאוכלוסייה למנזרים, שמשה בלם לגידול אוכלוסייה בימי הביניים וחלוצות תכנון המשפחה, הלא הן הסופרג'יסטיות של סוף המאה ה-19 (האמהות המייסדות של הפמיניזם), הטיפו להתנזרות כאמצעי להגבלת מספר הילדים.

סירוס אף הוא אמצעי מניעה שיעילותו אינה מוטלת בספק. ילידי האי צ'טם (ממזרח לניו זילנד) נהגו לסרס חלק מהבנים, כדי להימנע מפיצוץ אוכלוסין באי הצנוע, שאינו יכול לפרנס המונים וסירוס של המפסידים במלחמות היה נפוץ בעת העתיקה, כאמצעי למנוע ריבוי טבעי מהאויב המובס.

כיום משגל נסוג (Coitus interruptus) אינו מומלץ בקרב הקהילה הרפואית, אך בעבר הייתה שיטה זו נפוצה עקב יעילותו הגבוהה למדי ביחס לחלופות בעבר: הטיפות הראשונות המבצבצות עוד לפני הפליטה (נוזל טרום-שפיכה), בדרך כלל אינן מכילות תאי זרע והסיכון העיקרי הוא באובדן שליטה של הגבר. השימוש המתועד הראשון בשיטה זו מתואר בספר בראשית פרק ל"ח - אונן, בנו השני של אבינו יהודה, מתבקש לייבם את תמר, אלמנת אחיו הבכור ער: " וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן, בֹּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ; וְהָקֵם זֶרַע, לְאָחִיךָ" (פירושו של ייבום הוא שהבן הנולד מזרעו של האח הצעיר נושא את שמו של האח הבכור המת ומקבל את חלקו בירושה). אונן, שלא רצה להביא לעולם מתחרה, השתמש במשגל נסוג בכדי למנוע הריון מתמר "וַיֵּדַע אוֹנָן, כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע; וְהָיָה אִם-בָּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיו, וְשִׁחֵת אַרְצָה, לְבִלְתִּי נְתָן-זֶרַע, לְאָחִיו". המשגל הנסוג היה משך רוב ההיסטוריה אמצעי המניעה המועדף ואפילו ההלכה היהודית מתירה לעתים להשתמש בו. כך, למשל, מתיר רבי אליעזר לבעלה של אישה מניקה, שהריון נוסף עשוי לצמצם את הפקת החלב ולסכן בכך את התינוק, להשתמש בשיטת המשגל הנסוג ^[1].

סוג אחר של אמצעי מניעה אשר נעשה בו שימוש בעבר, ואשר מזכיר את הדיאפרגמה של ימינו, הוא "מוך", שפירושו צמר גפן או בד שהאישה הייתה מחדירה לעומק הנרתיק לפני המשגל. אמצעי אחר שהגמרא מזכירה הוא תנועות נמרצות, הליכה או התהפכות מיד לאחר יחסי המין, שנועדו לפלוט את הזרע החוצה ^[2]. אמצעי זה נחשב כיום ללא יעיל בעליל ואף אינו מומלץ על ידי רבנים.

הקונדום הפרימיטיבי היה ידוע למצרים כבר באלף השני לפני הספירה, כפי שניתן ללמוד מאיורי קיר המתארים את לבישתו. הקונדום הומצא מחדש במאה ה-17 והיה עשוי מהחומר הדק והגמיש הזמין ביותר: מעי של כבש. פפירוסים מצריים וכתבי רופאים הלניסטים מספקים רשימות ארוכות של קוטלי זרע טבעיים. כתבי רפואה ממצרים הפרעונית ממליצים על משחות מגללי תנינים ודבש היוצרים מחסום מכני לזרימת הזרע מהנרתיק אל הרחם. פפירוס אחר ממליץ על שרף עץ השיטה הידוע היום כגומי ערבי – חומר צמיגי המפריש חומצת חלב, היא החומר הפעיל בג'ל קוטל זרע גם בימינו. ברומא, זכה לפופולריות תכשיר המבוסס על שמן קיק ודבש. שיקויים אחרים שהומלצו בספרות הרפואית המצרית וההלניסטית כללו יין, חומץ, מלחי עופרת, שמן, רוק גמלים וחומרים אחרים.

לפי המסורת היהודית, קיים אמצעי מניעה אשר יש ליטול (לבלוע) לפני קיום יחסי מין, המכונה "כוס עיקרין" (תמצית שורשי צמחים, שרף, עשבים ומינרלים), אשר נמצא בשימוש עוד משחר האנושות.

ייתכן שתכשירים צמחיים המכילים תרכובות דמויות הורמונים (פיטואסטרוגנים) היו אכן יעילים במניעת הריון. לפי המיתולוגיה היוונית, נחטפה אלת האביב פרספונה לשאול, שם סירבה לאכול דבר מלבד גרגרי רימון. תפריט זה הביא לאבדן הפוריות במשך החורף ואכן רימון הוא אחד מאמצעי המניעה העתיקים.

נשות אתונה חגגו את שובה של פרספונה מכלאה אל אמהּ דמטר בהילולה שהייתה סגורה בפני בעליהן. הצמחים שקישטו חגיגות אלו: רימון, מנטה (שמן מנטה ידוע כגורם להפלות) , אורן ו"שיח אברהם" (Vitex), הידועים אכן כבעלי תכולת פיטואסטרוגנים גבוהה ומשמשים ברפואה העממית לטיפול בהפרעות גניקולוגיות.

הידוע שבמונעי ההריון בעולם העתיק היה שרף (מיץ) הצמח סילפיום Silphium שצמח בצפון אפריקה (לוב של ימינו) ועליו התבססה כלכלתה של העיר קִירֵנֵה, שהצמח אף קישט את מטבעותיה. קטיף נמרץ מידי של הצמח גרם להיכחדותו במאה הרביעית לספירה.

הערכת יעילותן של שיטות מניעה

מדד פרל (Pearl Index) הוא המדד הנפוץ ביותר להערכת יעילותו של אמצעי למניעת הריון, מדד זה שפותח על ידי ריימונד פרל בשנת 1933 נותר שימושי עד ימינו בשל פשטות החישוב. המדד מתבסס על הערכת מספר ההריונות ל-100 שנות שימוש באמצעי הזה (למשל - 10 נשים המשתמשות בו 10 שנים כל אחת). כדי לחשב את המדד, מחלקים את מספר ההריונות שאירעו אצל נשים המשתמשות באמצעי מניעה כלשהו במספר החודשים בהם היה האמצעי בשימוש (כל אישה "תורמת" את מספר החודשים בהם השתמשה באותו אמצעי) ואת התוצאה כופלים ב-1,200. אופן חישוב אחר הוא חלקות מספר ההריונות במספר מחזורי הוסת של כלל הנשים וכפל ב-1,300 (מחזור שמשכו 28 יום פירושו 13 מחזורים בשנה). מדד פרל נמוך פירושו סיכוי מופחת להריון בלתי רצוי עבור אמצעי מניעה נבדק.

סוגים