שיטת "הימים הבטוחים"
שיטת "הימים הבטוחים" הן למעשה מגוון שיטות למניעת הריון המתבססות על הערכת פרק הזמן שבו תא הביצה אינו יכול להיות מופרה על בסיס משך המחזור החודשי בעבר ותסמינים אחרים. בני זוג אשר מתקשים להביא ילדים לעולם עשויים לעשות שימוש בשיטות "הימים הבטוחים" למטרה הפוכה - תזמון יחסי מין לא מוגנים כדי להיכנס להריון.
השיטות אינן נחשבות לבטוחות ועל פי מספר ההריונות שדווחו נקבע לה מדד פרל של 9-20.
השיטה הראשונה פותחה ב-1930 על ידי ג'ון סמולדרס, רופא הולנדי קתולי. שיטתו התבססה על המחזור החודשי ועל עבודותם של הרמן קנאוס האוסטרי וקיוסאקו אוגינו היפני. השיטה הפכה לאמצעי המניעה העיקרי של זוגות קתולים במשך מספר עשורים עד להתפתחות שיטות אחרות המבוססות על תסמינים. פיתוח חדש התרחש ב-2002 כאשר אוניברסיטת ג'ורג'טאון הציגה את שיטת ימי התקן. חרוזים צבעוניים, המכונים "CycleBeads", מאפשרים לעקוב אחר הימים הפוריים והלא פוריים בקרב נשים אשר נוקטות בשיטת SDM.
תוכן עניינים
היסטוריה
שיטות ישנות
לא ידוע האם תרבויות היסטוריות היו מודעים לכך שחלק מהמחזור החודשי הוא הפורה ביותר. בשנה 388 כתב אוגוסטינוס על התנזרות תקופתית. בהתייחס לחסידיו של מאניכאיזם, דתו לשעבר, הוא אמר "האם זה לא אתה שנהג לייעץ לנו לבחון עד כמה שניתן את הזמן שבו אישה, לאחר טיהורה, עשויה להרות, ולהימנע ממגורים משותפים בתקופה זו ...?".
במאה שקדמה לדברי אוגוסטינוס, כתב הרופא היווני סורנוס כי "הזמן שלפני ואחרי הווסת" הוא הקטע הפורה ביותר במחזור האישה; חוסר דיוק זה נכתב שוב במאה ה-6 על ידי הרופא הביזנטי איתיוס. באופן דומה, מדריך מין סיני שנכתב קרוב לשנת 600 לספירה, קבע כי רק חמישה הימים הראשונים שלאחר הווסת הנם פוריים. מספר היסטוריונים סבורים כי גם אוגוסטינוס זיהה באופן שגוי את הימים שמיד לאחר הווסת כחלון הפוריות הגדול ביותר.
אזכור כתוב ל"ימים בטוחים" אינו מופיע שוב במשך למעלה מאלף שנים. לאחר מכן, ההתקדמות המדעית עודדה מספר הוגי דעות חילונים לתמוך בהתנזרות תקופתית כדי למנוע הריון: ב-1840 לערך התגלה כי בעלי חיים רבים מבייצים במהלך תקופת הייחום. חלק מבעלי חיים (כלבים למשל) מדממות במהלך הייחום, ולפיכך הונח, בהתאמה, כי הווסת של האישה היא התקופה הפורה ביותר. תאוריה לא מדויקת זו הפכה לפופולרית על ידי רופאי הבישוף באותה תקופה. בשנת 1854, רופא אנגלי בשם ג'ורג' דרייסדייל לימד לראשונה את מטופליו כי הימים הסמוכים לווסת הינם הכי פחות פוריים, אך אף על פי שטענתנו נכונה, היא נותרה בדעת מיעוט בשארית המאה ה-19.
שיטת אוגינו-קנאוס (שיטת הקצב)
בשנת 1905 מצא גינקולוג הולנדי בשם תיאודור הנדריק ואן דה ולדה, כי נשים מבייצות רק פעם אחת בכל מחזור חודשי. בשנות ה-20 של המאה ה-20 פעלו באופן עצמאי שני גינקולוגים, קיוסאקו אוגינו היפני והרמן קנאוס האוסטרי, ומצאו כי הביוץ מתרחש כארבע עשרה ימים לפני הווסת הבאה. אוגינו השתמש בתגליתו כדי לפתח נוסחה אשר תסייע לנשים עקרות לקיים יחסי מין בחלון הזמן הטוב ביותר להשגת הריון.
ב-1930, השתמש יוהנס סמולדרס, רופא הולנדי, בתגליות של אוגינו וקנאוס ליצירת שיטה למניעת הריון. סמולדרס פרסם את עבודתו עם העמותה הרפואית ההולנדית הקתולית, וזו הייתה לשיטה הנפוצה בעשורים הבאים.
המשך המאה ה-20 עד היום
במחצית הראשונה של המאה ה-20, רוב המשתמשים בשיטת אוגינו-קנאוס היו קתולים. הם עקבו אחרי הוראות הכנסייה אשר טענו כי כל שיטה אחרת למניעת הריון היא חטא. ב-1968 הוציאה הכנסייה הצהרה ורמזה כי יש להעדיף את השיטה החדשה דאז, שיטת המודעות לפוריות, שהתבססה על תסמינים ונחשבה לאמינה יותר. כיום, מדריכי השיטה החדשה מאמינים ששיטת אוגינו-קנאוס הפכה למיושנת.
תשומת לב חדשה הופנתה לשיטות המבוססת על לוח שנה בשנת 2002, כאשר המכון לפוריות באוניברסיטת ג'ורג'טאון הציג שיטה חדשה בשם שיטת ימי התקן (Standard Days Method).
סוגים ויעילות
מרבית המחזורים החודשיים מתחילים בימים בודדים של אי-פריון (אי-פריון טרום-ביוץ) לאחר מכן תקופה פוריה, ובסוף ימים בודדים של אי-פריון לפני הווסת הבאה אי-פריון לאחר ביוץ). היום בו התחיל הדימום נחשב ליום הראשון של המחזור החודשי. האישה נדרשת לדעת את אורך מחזורי הווסת שלה כדי להשתמש בשיטות אלה. מעקב לא מדויק אחר אורך המחזור עשוי להביא לקיום יחסי מין לא מוגנים ביום פורה. לשיטות אלו שיעור הצלחה נמוך למדי עקב המשמעת הדרושה כדי לשמור על תיעוד מדויק של המחזור החודשי וההימנעות מקיום יחסי מין לא מוגנים - שיעור כישלון טיפוסי הוא 25% לשנה.
שיטת אוגינו-קנאוס (שיטת הקצב)
האורך המשוער של תקופת האי-פריון שלפני הביוץ מחושב באופן הבא: יש להחסיר 19 מאורכו של המחזור החודשי הקצר ביותר של האישה. תחילת תקופת האי-פריון שאחרי הביוץ מחושבת באופן הבא: יש להחסיר 10 מאורכו של המחזור החודשי הארוך ביותר של האישה. לדוגמה, עבור אישה שמחזוריה באורך 30-36 ימים, תקופת האי-פריון שלפני הביוץ יהיה, לפי ההערכות, 11 הימים הראשונים של המחזור שלה (30-19=11), היא תהיה פורייה בימים בימים 12-25, ושוב בתקופת אי-פריון החל מיום 26 (36-10=26). לשיטה זו שיעור כישלון בשימוש נכון של עד 9% לשנה.
שיטת ימי תקן
שיטת ימי תקן פותחה כאמור על ידי המכון לפוריות באוניברסיטת ג'ורג'טאון ולה יש כללים פשוטים יותר לעומת שיטת אוגינו-קנאוס. מוצר שנקרא "CycleBeads" פותח לצד פיתוח השיטה כדי לסייע למשתמשת לעקוב אחר הפריון במהלך המחזור החודשי. השיטה יכולה לשמש נשים בעלות מחזורים שאורכם בדרך כלל בין 26 ל-32 ימים. בשיטה זו:
- אי-פריון חל בימים 1-7.
- פריון בימים 8-19.
- אי-פריון החל מיום 20 עד סוף המחזור.
לשיטה זו שיעור כישלון של 5% בשימוש נכון ו-12% בשימוש אופייני.
ביקורת
לשיטות "הימים הבטוחים" שיעור כישלון גבוה ביחס לאמצעי מניעה אחרים, גם כאשר נעשה בה שימוש נכון ומושלם. מבין אמצעי מניעה אחרים, רק לכובעון צווארי וספוגית יש שיעור כישלון גבוהים יותר. הסיבה לשיעור כישלון גבוה היא ההסתמכות על הנחות שאינן תמיד נכונות. כך למשל, אורכו של השלב שלאחר הביוץ (השלב הלוטאלי) הוא בדרך כלל 12-16 ימים, והנוסחה של שיטת אוגינו-קנאוס מניחה שזהו אורכו של השלב בקרב כל הנשים. עם זאת, יש נשים רבות עם שלב קצר או ארוך יותר. עבור נשים אלה, הנוסחה אינה נכונה.
בעיה נוספת היא ההסתמכות על אורך המחזור החודשי בעבר כדי לחזות את אורך המחזורים העתידיים. עם זאת, אורכו של שלב טרום הביוץ יכול להשתנות באופן משמעותי, והוא תלוי באורך המחזור האופייני של האישה, לחץ ומתח נפשי, טיפול תרופתי, מחלה, גיל המעבר, הנקה, והפסקת השימוש בגלולות למניעת הריון.
לבסוף, השיטות מניחות שהדימום הראשון הוא חלק מהווסת. מאידך, דימום באמצע מחזור עשוי להתרחש.
