שיור בקידושין וגירושין

בהלכה, שיור הנעשה בקנייני קידושין או גירושין היא אפשרות לפיה מעשה הקידושין או הגירושין יוגבל ביחס לאדם מסוים ולא יחול לגביו. כלומר שכלפי אדם מסוים לא יחול מעשה קידושי הבעל ולגביו איננה אסורה באיסור אשת איש. וכמו כן בגירושין, כלפי אדם מסוים לא יחול הגט ולגביו תהא עדיין נחשבת כאשת איש ולא כגרושה. ההתייחסות למקרה זה שרויה במחלוקת משנתית, מחלוקת תנאית אודות הפרשנות למחלוקת זו, ומחלוקת אמוראית אודות טעמם של החכמים.

המקור במשנה

	המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לאיש פלוני רבי אליעזר מתיר וחכמים אוסרין כיצד יעשה יטלינו ממנו ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם אם כתבו בתוכו אף על פי שחזר ומחקו פסול
– משנה גיטין ט א.

במשנה, המתייחסת במפורש רק לאפשרות לשייר ולצמצם את חלות הגירושין שלא תחול ביחס לאדם מסוים, קובע רבי אליעזר כי אכן ניתן לעשות דבר כזה, והגירושין יחולו לגמרי ביחס לכולם מלבד אלו שנותן הגט הגביל את חלותו ביחס אליהם. לעומת זאת סבורים שאר החכמים שגט כזה הוא פסול; לדבריהם מהותו של הגט הוא בהיותו כורת את יחסי האישות שבין האיש לאשתו, וכשמו המקראי ספר כריתות; ולכן, כל יחס של אישות בין האיש לאשה, גם כזה שמגביל את הנישואין לאדם אחד בלבד, סותר את היות הגט "ספר כריתות" ושולל את זכותו להקרא ככזה. גט כזה, אינו המסמך שכונה על ידי התורה "ספר כריתות" "וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ".

המחלוקת

חכמי התלמוד מוכיחים, כתוצאה מראיות שונות, כי המחלוקת המשנתית נאמרה רק כאשר התנאי היה בלשון "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני", בלשון "שיור", ולא בלשון "על מנת שלא תנשאי לפלוני" הנחשב לתנאי לכל דבר, ובו קיימת הסכמה כי מכיוון שהתנאי אינו חלק מהגט אלא הוא חלות עצמאית המגבילה באופן עקיף את השפעת הגט (או הקידושין) אין בו כדי לקלקל את שמו כ"ספר כריתות", אך קיימת דעת יחיד של רבי יוסי ברבי יהודה בברייתא שסובר, בניגוד למשנתינו, כי המחלוקת היא גם באופן שאמר "על מנת שלא תנשאי לפלוני".

טעמו של רבי אליעזר

בטעמו של רבי אליעזר, נחלקו החכמים:

• רבי ינאי](בתלמוד הבבלי) ורבי אילא (בתלמוד הירושלמי). הביאו את הפסוק העוסק בהלכות איסורי נישואין לכהן וקובע: "אִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ". על פסוק זה דרשו חז"ל "אפילו אינה גרושה אלא מאשה - לא יקחו", כך שאנו מוצאים בתורה מקור לגט כזה, החל רק לחצאין, וחמור מכך - אינו חל לגבי שום אדם בעולם, הוא מתיימר לנתק את קשר האישות שבין השניים מבלי להתיר את האשה לנישואין כלל, ולמרות זאת גט כזה חל באופן חלקי כך שהוא נחשב "ריח הגט" ואוסר את האשה לנישואין עם כוהן שאסור בנישואין עם גרושה;

חכמי התוספות מסבירים, כי למרות שאכן, ברור שהגט המדובר בפרשת הכהונה אינו גט ממשי אלא "ריח הגט" שנחשב על ידי התורה לגט קלוש רק לעניין האיסור על כוהן, ניתן ללמוד מפרשה זו כי באופן כללי הגט אינו בדווקא "ספר כריתות" כמשמעותו המילולית - כורת את האשה מבעלה לגמרי, וממילא אף ניתן להסיק כי כאשר נרחיב את הגירושין כדי שיהיו גירושין מעשיים ונתיר את האשה לנישואין, יחשב הגט לגט כשר גם אם לא תותר לנישואין לכל אדם.

• רבי יוחנן הביא את הפסוק העוסק בפרשת גירושין ומתאר את האשה לאחר גירושיה "והלכה והייתה לאיש אחר". במילים נוספות אלו, לדברי רבי אליעזר, רומזת התורה כי התנאי היחיד לחלות הגירושין הוא שתותר האשה לנישואין לאיש אחר, ולאוו דווקא שתותר מכבליה לחלוטין ותותר לכל העולם.
• בתלמוד הירושלמי נאמר טעם נוסף: רבי אליעזר משווה את הגט, אחת משני האפשרויות להתיר את האשה מכבלי האישות, למיתת הבעל, - האפשרות השנייה, והוא קובע כי כשם שמיתת הבעל מתירה, לפעמים, את האשה באופן חלקי, וזאת באופן שהבעל מת ללא בנים שאז האשה נחשבת ליבמה הזקוקה לייבום או לחליצה, כך שעד שהחליצה תעשה היא מותרת להנשא רק לאחיו של הבעל, כך גם הגט יכול להתיר את האשה רק באופן חלקי.

קידושי חוץ מפלוני

חכמי התלמוד הסתפקו האם אותה מחלוקת, בין רבי אליעזר לחכמים, נאמרה גם כאשר אדם מקדש אשה "חוץ מפלוני". הוא מסביר כי ייתכן שדבריו של רבי אליעזר נאמרו רק בדיני גירושין שבהם קיימים מקורות המוכיחים כי ניתן להגביל את חלות הגט באופן חלקי, וכן ייתכן שההפך; דבריהם של החכמים נאמרו רק בגט שכונה על ידי התורה "ספר כריתות" - כרת ונתק מוחלט; מצד שני, ייתכן שגם רבי אליעזר ואף שאר החכמים נחלקו באותה מחלוקת עצמה אף בקידושין, שכן קניין הקידושין הוקש לגירושין במילים "וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר".